מתי זה יעבור

[קנדל100]

מתי זה יעבור

אחרי התקף חרדה, ישנה הפרעת חרדה. פחד והרגשה לא טובה במשך כל היום, היום הוא מתיש, פעולה הכי פשוטה כלכך קשה, ורואים בחוץ את כולם מתפקדים ומאושרים, לא מבינים שאם ייפלו לחרדה חייהם ישתנו. האם זה יעבור? כלכך רוצה את החיים שלפני שבועיים, הכל היה קל וכיף, עכשיו קשה ואני נאבקת כל יום רק לעבור את זה. מנסה הכל, טיפול cbt , נרשמתי לקורס מדיטציה, התחלתי לקחת אסטו שזה ציפרלקס, אני יודעת כמה כולם נגד כדורים, אני אומרת שזה קודם כדי לצאת מהמעגל של החרדה ומהתקופה הקשה הזאת, וכשארגיש טוב נתחיל להיגמל מהכדורים. אבל למה זה נראה כאילו החרדה וההרגשה הזאת תישאר לכל החיים, כאילו לא יעבור לעולם? מישהו יכול לשתף?

 

[jacolevi]

ראשית , מי אמר לך שכולם נגד כדורים?

בן אדם שנמצא במצב נפשי כזה שלא מאפשר לו לתפקד חייב לקחת תרופות , לפחות בכדי שיהיה יותר שליו ויוכל לקבל טיפול נפשי ביתר הצלחה . כשאת בסערת נפש אין סיכוי לטיפול אפקטיבי , את לא תוכלי להבין ולשתף פעולה . בנוסף יש מטופלים שלוקחים תרופות במשך שנים רבות בלי בעיה .
טיפול CBT נחשב לטיפול המועדף לחרדה , זו הדעה הרווחת , אני לא ניסיתי ולכן לא יודע לענות לך אבל זו נראת דרך התחלתית לטיפול בבעיה .
אין שום סיבה שחרדה תישאר לכל החיים וזה שאת מרגישה ככה עכשיו לא אומר שזאת האמת ואין שום סיבה שבעולם שלא תוכלי לצאת מזה .
לגבי קורס מדיטציה , לא יודע .

 

[קנדל100]

הבעיה היא

שכל יום כמו נצח, אני רוצה כבר לצאת מזה,וזה נראה קשה מאוד, מאבק יום יומי. לך היה משהו כזה?

 

[jacolevi]

חמודה, אני רוצה לומר לך משהו שבעיני הוא חשוב מאוד

תפסיקי לשאול ולחקור אנשים אחרים לגבי התסמינים שלהם . אין שום קשר בינך לבין אחרים והעובדה שלי היה או לא היה משהו כזה לא קשור אליך בכלל .
המכנה המשותף היחד ביני לבינך או ביני לשאר החרדתיים הוא העובדה שאנחנו מוגדרים חרדתיים , לא יותר . כל אינדיבידואל הוא עולם אחר ,מוח שונה עם תסמינים שונים ותגובות שונות ותרופות שונות . לאחד עוזר טיפול מסויים ולשני לא . כל אחד מאיתנו הוא עולם בפני עצמו .
לפעמים יכול להיות מצב שתקראי תגובה של מישהו בפוסט וזה יכול לפגוע ולייאש אותך. אנשים כותבים לפעמים

בתחילת הודעה בכדי שחבר'ה מסויימים שרגישים להודעות מסויימות לא יקראו .
לי באופן אישי אין בעיה לספר לך כל מה שתרצי אבל זה לא מועיל ועלול להזיק אם בטעות אומר משהו לא במקום מבחינתך.

 

[קנדל100]

נכון מאוד,

פשוט זה מעודד לשמוע סיפורים על אנשים שיצאו מזה וחזרו למסלול, על אנשים שלוקחים כדורים ואין להם רגשות אשמה על זה, על זה שיש תקוה ואתה לא לבד, כולם סביבי נראים מאושרים ושהכל קל להם, ונראה כאילו רק עליי עובר משהו שאף אחד לא מבין, כלכך רוצה לעבור את זה ולהיות במצב שמה שאשאל זה איך להיגמל מהכדורים כי אני מרגישה טוב, כרגע זה נראה רחוק מאוד, זה מעודד שאנשים משתפים ממה שעבר עליהם...

 

[jacolevi]

אין ספק שזה מעודד לשמוע על הצלחות ויציאה מחרדות

תראי , זה שאנשים מסביבך נראים מאושרים לא אומר כלום . לא רואים על בני אדם מה קורה אצלם בפנים ומה עובר עליהם .
תני לזמן לעשות שת שלו ואל תעמדי עם סטופר ותחכי שזה יעבור כבר , בדרך כלל התחושות האלה עוברות לאט וההטבה מגיעה לפעמים לאט כאילו בהחבא , ופתאום את שמה לב שאת מרגישה יותר טוב ויותר טוב .
זה דורש עבודה ואם את רצינית ומוכנה להשקיע אין ספק שתראי שינוי , יכול לקחת זמן קצר יותר או ארוך יותר ודורש גם סבלנות , ויש גם לפעמים מעידות ונפילות בתהליך ורצוי לא להתרגש מזה כי זה חלק מהתהליך .
חשוב מאוד שתהיה לך איטראקציה טובה עם המטפל שלך ואל תתביישי להחליף מטפל אם את מרגישה שאין שפה משותפת בינכם.

 

[קנדל100]

תודה לך

 

[נוסעת27]

אתה טועה

לשמוע סיפורים מאחרים זה מאוד מאוד מאוווווד חשוב!
כשאתה בחרדה אתה מרגיש הכי לבד בעולם, לא מבין מה קורה איתך, הפחד הנורא לא לדעת האם זה יעבור. שיתוף הוא דבר מאוד חשוב, גם לשתף אחרים וגם לשמוע סיפורים. זה מחזק ומנחם לדעת שאפשר לצאת מזה, ושאנשים אחרים עוברים את זה. שביב התקווה הראשון שהיה לי בכל הכאוס הזה, היה שגיליתי שאדם שאני מכירה גם עבר את זה והוא אמר לי את המילים שכל כך הייתי זקוקה לשמוע- את לא לבד, וזה יעבור. אחרי ששמעתי את זה, מצאתי את הכוחות להרים את עצמי ולהתחיל לעבוד.
תמיכה ושיתוף הם לא מילה גסה, נהפוך הוא! אני מיישמת זאת יום יום ומייעצת לאנשים, חולקת את הסיפור שלי, כי זה מה שנותן להם כוחות, כמו שנתנו לי את הכוח בזמנו.
&nbsp

 

[jacolevi]

האמיתות והאמונות שלי הן תמיד שלי בלבד

ואני משתדל להדגיש זאת .
אני תמיד מסתייג מלתת עיצות שמסתמכות על הנסיון האישי שלי אלא משתדל לתת לאנשים להבין שיש עוד דעות וחוויות והתנסויות . אני עצמי עברתי במשך השנים בשתי הזדמנויות שונות טיפולים בשיחות עם בעלי המקצוע הטובים ביותר , כל טיפול למעלה משנתיים , אבל הם לא הועילו לי ,וזאת עובדה . אני בשום אופן לא אתן למישהו שסובל עצה גורפת , תעשה ככה או אל תעשה ככה , לא אמרתי ש CBT הוא הטיפול היחד שעוזר, אמרתי שזו הדעה הרווחת בקרב פסיכולוגים ופסיכיאטרים והדגשתי שאני לא ניסיתי זאת ולכן איני יודע. העובדה שבעינייך הטיפול הטוב הוא פסיכותרפיה לא אומר כלום לאחרים , יש שייעזרו בו ויש שלא ולכן אין טעם להצהיר בנוסח "אני ואפסיי עוד" ורק טיפול פסיכולוגי עוזר .את עברת פסיכותרפיה וזה עזר לך ,אז נהדר . בנוסף אם תקראי בעיון את מה שכתבתי תביני שאני ממש לא טועה , לא המלצתי לה לקחת כדורים , כתבתי שיש אנשים שחייבים לתקופה קצרה להעזר במשהו שייתן להם כוחות נפשיים להבין מה עובר עליהם .
לעודד אנשים זה נהדר וזה עוזר ,אבל צריך להזהר עם העידוד הזה כי יש טמבלים אטומים שמנסים לעשות טוב ויוצא בדיוק ההיפך ואני נתקל בזה כל הזמן .

 

[נוסעת27]

מה שצרם לי

שרשמת לה דברים בנוסך "לא תיהי מסוגלת לעבור טיפול ללא תרופות כי לא תצליחי להתרכז" וכד'. זו גישה מאוד בעייתית ולא באה יד ביד עם הגישה המסוייגת שאתה מציג כעת. כנ"ל לגבי הנזיפה הקלה שהיא קיבלה על כך שהיא מחפשת עזרה, דעות והכוונות. ולמה בעצם..?
&nbsp
אגב, גם אני הייתי בטיפולים פסיכותרפיים לפני שהגעתי לטיפול האחרון ולא רק שהם לא עזרו, הפרעת החרדה הגיעה אחריהם. הם לא עזרו למנוע אותה בשום דרך. אז אני מבינה את הגישה הסקפטית. אני חושבת שטיפול פסיכותרפי בניגוד לתרופות/טיפול התנהגותי מצריך מוכנות מאוד ספציפית של המטופל יחד עם מטפל נכון ומתאים. ולא תמיד קולעים. לפעמים גם לא במספר נסיונות. אני מבינה את הגישה, אבל יש עובדה אחת שאי אפשר להתווכח עליה- אף אחד מהטיפולים שדוברו כאן (תרופות, התנהגותי) אינם פותרים את בעיית החרדה מהשורש. טיפול התנהגותי מלמד אותנו לשלוט טוב יותר בחרדה, ותרופות מחביאות אותה מאחורי כימיכקליים. טיפול פסיכותרפי הוא ה-י-ח-י-ד-י שמטפל בשורש הבעיה ושואל את השאלה- מדוע אתה חרד? למה החרדה התחילה? מה צריך לשפר במנגנוני ההתמודדות שלך כדי שלא יהיה לנפש צורך יותר בחרדה?
&nbsp
התשובה לא פשוטה. לפעמים לוקח חודשים עד שנים לנבור ולהבין, אבל מי שבאמת מצליח לטפל בזה, הבעיה תיפתר ולא תחזור בתקופות של לחץ ועומס על המערכת, כי המנגנונים שמובנים בנו וגורמים לחרדה יכולים להשתנות מהיסוד.
&nbsp
לכן, על אף ה"דעה הרווחת" (ואני מדגישה את המרחאות כי אין איזשהי חותמת שטיפול התנהגותי הוא המומלץ והרצוי, למעשה כל המטפלים שנועצתי בהם בעניין ממש לא העדיפו זאת לעומת טיפול פסיכולוגי יסודי ומעמיק) צריך לקחת הכל בערבון מוגבל. חיפוש קל בגוגל ייתן את כל התוצאות. כל אתר שתגיע אליו יהיה מי שידחוף אותו מאחור במטרה לרווח כלכלי. מכון שמטפל ב cbt ייתן את כל ההסברים למה זה הטיפול הנכון ויבטיחו פיתרון מהיר יחסית שכמובן מפתה בהחלט, וכנ"ל לגבי פסיכיאטרים שידחפו לטיפול תרופתי (ממליצה לראות את כל הסרטים התיעודיים שיצאו בשנים האחרונות על שקר תעשיית התרופות והמיליארדים שהיא מגלגלת על גב הזקוקים לעזרה).
&nbsp
&nbsp

 

[jacolevi]

OK, שיהיה ככה , זכותך לחשוב ולכתוב מה שבא לך.

 

[הצוציקן החוצפן]

לא מבין למה את דוחפת כל הזמן לכיוון פסיכותרפיה .

שימי לב , אני יכול להעיד על עצמי שאיני סובל משום הפרעה נפשית כלשהי (לפחות עד כמה שאני יודע

) ולכן אין סיכוי שאהיה משוחד/מוטה לצד זה או אחר , יחד עם זאת אני קורא המון ספרות מקצועית בעברית ובאנגלית כי הנושא פשוט מעניין אותי .
כיום הטיפול המועדף ע"י הרוב המוחץ של הפסיכולוגים והפסיכיאטרים בישראל ובחו"ל הוא קוגנטיבי התנהגותי בשימת דגש על גישה שנקראת : Acceptance and Commitment . זה מה שהכי יעיל לדברי רוב הרופאים והמטפלים . בנוסף,
מי אומר שמה שעבד אצלך יעבוד גם אצל מישהו אחר. את אולי לא מודעת אבל כדאי להבין שהגישה המוצלחת ביותר היום לחרדות בכלל היא CBT על כל הסוגים שלו . ודרך אגב, אולי שווה לך לשוחח עם פרופסור יורם יובל שהוא איש מקצוע מוערך ופסיכיאטר ידוע , אני מכיר אותו ויודע מה דעתו בנושא.

 

[נוסעת27]

יש לי רק שאלה

רשמת שאין לך "הפרעה נפשית" (מניחה שהתכוונת חרדה וכד', קצת מוגזם לקרוא לזה הפרעה נפשית אבל בסדר).
אם אני מבינה נכון, אתה מבסס את מה שאתה כותב כאן על מחקרים/מאמרים/דברים ששמעת. אני מבטיחה לך שמנגד, אני אוכל למצוא מאמרים רבים שמפריכים את כל מה שמצאת בגוגל (בדיוק כמו כל דבר אחר ברשת כיום, שיש תמיד מגוון דעות לכאן ולכאן וכל יום צץ מחקר חדש).
&nbsp
אני חושבת שאין חכם מבעל נסיון. אני מסכימה במליון אחוז, שטיפול פסיכותרפי לא מתאים לכולם בכל שלב נתון בחייהם, יש אנשים שמעדיפים לא לחפור בעצמם ופונים לפתרונות אחרים, וגם הם עובדים לפעמים, כמו שטיפול יעבוד לפעמים, ולפעמים לא יצליח.
&nbsp
עכשיו נשאל את עצמנו שאלה- למה בעצם מתעוררת בנו חרדה? מה זו חרדה? הרי החרדה היא בכלל מנגנון אבולוציוני- פעם כשהיינו בורחים מאריה בסוואנה היה צורך בחרדה כמנגנון הישרדות. היום הבעיות שלנו הן ריגשיות. נדיר שאנחנו נמלטים מחיות טרף. החרדה נשארה כמנגנון התמודדות. היא צצה כשאנחנו לא מתמודדים ריגשית נכון עם עצמנו ועם החיים. אני שומעת סיפורים כאלה כל יום. חרדתיים יש להם הרבה מן המשותף. מכל אלו שיצא לי לשוחח איתם בפורום/בפרטי/בחיים האמיתיים. כולם בלי יוצא מן הכלל הם אנשים שאוהבים שליטה. שליטה ברגשותיהם ובחייהם. החרדה לוקחת מהם את השליטה הזו ולכן היא כל כך מערערת.
&nbsp
יש כל מני שיטות לטפל בזה. אני בטוחה שאם הייתי לוקחת תרופות יש מצב שזה היה עוזר לאותה התקופה, המוח היה נהיה שמח באופן מלאכותי ויש מצב שהייתי מרגישה טוב יותר. או שהייתי לומדת בטיפול התנהגותי איך להשתלט על החרדה ולמגר אותה במקרים נקודתיים. אבל מה היה קורה במשבר הבא? בפעם הבאה שהיה המון עומס על המערכת? האם פתרתי את המנגנון שממנו הכל התחיל? או שהשקטתי אותו באופן זמני?
&nbsp
זאת הסיבה, לשאלתך, מדוע אני דוחפת לטיפול פסיכותרפי. אני יודעת שלא לכולם זה יתאים כרגע או בכלל. אבל מי שזה יצליח לו, ויעשה עקירת שורש ריגשית יכול לשים את החרדה מאחוריו. אני מבינה את כל מה שאומרים פה על כך שזו החוויה הסובייקטיבית שלי ושהיא לא בהכרח תקפה כלפי כל אחד. אבל אני חושבת שההבנה של התהליך וההבנה של המכנה המשותף של חרדתיים ושיש קווי דמיון היא כן רלוונטית.
&nbsp
בכל מקרה, אני באמת באמת באמת בעד שכל אחד יעשה מה שנכון לו, כבר ציינתי כאן בעבר שיש לי בין חבריי ומכריי לא מעט שהתמודדו ומתמודדים עם חרדה. חלק לוקחים כדורים, חלק עשו טיפול התנהגותי קוגנטיבי וחלק טיפול פסיכולוגי ואפילו אחד הצליח לפתור את הבעיה באמצעות ספורט אתגרי מתמשך. יש תמיד מקרים לכאן ולכאן. אבל אני כן חושבת שאנשים שמחפשים תמיכה/מסתייגים מכדורים/חרדה שחוזרת על עצמה, ומתלבטים לאן לפנות, פסיכותרפיה (לדעתי) היא התשובה הנכונה בשבילם.
&nbsp
&nbsp

 

[נוסעת27]

לא מסכימה איתך בכלל

ועדיף לא לבטא דעות כאילו הן אמת מוחלטת, כמו למשל להגיד שהיא לא תהיה מסוגלת להבין או לשתף פעולה בטיפול בלי תרופות, או ש CBT הוא נחשב לטיפול המועדף וכו' וכו'.
מאיפה האמירות המוחלטות האלו??
הטיפול המועדף לחרדה הוא טיפול פסיכותרפי (טיפול בשיחות) מהסיבה הפשוטה שהוא הטיפול היחידי שלא מטפל רק בסימפטומים של החרדה אלא גם בשורש ממנו היא מגיעה, דבר ש CBT אינו בהכרח עושה.
אני הייתי נזהרת בלהודיע לאדם עם מוח חרדתי מה הוא חייב או לא חייב לעשות. זה מצב לא נעים ופגיע ואני זוכרת שכשאני הגעתי לפורום הזה במצב הנורא ההוא לפני יותר משנתיים וחלק לחצו עלי לקחת תרופות או הודיעו לי שאני אדם חסר אונים ומסכן ושלא אצליח בלי תרופות וכו' זה היה נורא וערער אותי מאוד.
&nbsp
לשואלת- גם במצב כזה, שהוא קשה ובלתי נסבל, את צריכה להקשיב לאמת הפנימית שלך, בין אם זה לקחת תרופות או לא. אני באופן אישי לא לקחתי ובעזרת טיפול פסיתורפי החרדה איננה חלק מחיי יותר. ואני מאוד מזדהה עם הפחדים שלך שזה יישאר ככה לנצח. אז התשובה היא- לא. זה לא יישאר ככה לנצח. תיהי סבלנית עם עצמך וטפלי בעצמך, ואני מבטיחה לך שזה עובר, אני יודעת שזה הדבר שאת הכי צריכה לשמוע כרגע!

 

[קנדל100]

תודה רבה לך

 

[ורדה צדיק]

אופטימיות

שלום קנדל,

את חווה לאחרונה התקפי חרדה ופועלת בכמה מישורים,
נראה לי שאת נחושה להפטר מהחרדה
ואת פועלת לשם כך בכמה מישורים,
אין סיבה שהחרדה לא תחלוף,
גישה אופטימית יכולה לעזור,
מאמינה שתצליחי לצאת מזה.

 

[alice1803]

היי, אני חושבת שאצלי זה תמיד היה קיים

אז אף פעם לא שאלתי את עצמי "מתי זה יעבור?", כי תמיד ידעתי שזה קיים, ושמשהו אצלי כביכול "לא בסדר", רגישה בצורה קיצונית, מסתכלת על דברים בצורה שונה מהאחר.
&nbsp
אבל אז, הגיעו ההתקפים, ממש בטיפטופים, והיו לי כמה התקפי חרדה או פאניקה, בתחילת שנות ה-20 שלי, ולא ידעתי שקוראים לזה התקפי חרדה, כי לא דיברו על זה בתקופתי, וגם לא התייחסו אליי כאל מישהי שצריכה טיפול או עזרה.
&nbsp
אני הגדרתי את זה כתחושה של "התעלפות" או "בלאק אאוט".
וידעתי שזה מגיע במצבים, שאני חווה משהו לא רגיל או לא שיגרתי, או שאמור לקחת ממני כוחות נפשיים שאין לי במאגר כרגע, ואז קורה מה שקורה.
&nbsp
התחלתי לקחת כדורים, רק לפני 3 שנים בערך, שזה בערך 14 שנה, אחרי ההתקף הראשון שהיה לי בגיל 22.
ועם הכדורים הרגשתי הקלה מסויימת, אחרי תקופה מסויימת, די ארוכה אפילו.
וההתקפים כבר לא באים יותר, או שהם פשוט פחות עוצמתיים, אז יותר קל לי להתמודד איתם, ולחזור לעצמי יותר מהר.
&nbsp
אני גם מזהה מראש סיטואציות שמכניסות אותי ללחץ, ושלא עושות לי טוב, ואז אני פשוט מחכה לזמן טוב יותר לעשות אותם, ושאני מלאה באנרגיות המתאימות.
וגם יש לי יותר ביטחון עצמי לעשות דברים שנמנעתי מהם כבר שנים.
&nbsp
אבל כמובן שיש דברים שלא משתנים, ואני גם לא מצפה שישתנו כל כך מהר, אני חייבת לעבוד על זה, וגם את.
&nbsp
המון בהצלחה
תמשיכי לשתף

&nbsp