מה הפחד הכי גדול שאתו התמודדתם?

מה הפחד הכי גדול שאתו התמודדתם?

כולנו מתמודדים עם פחדים, גם מי שנראה מאד בטוח בעצמו, ומצליח בתחומים שונים. לא כולם מודים בכך, פחד לא פוסח על אף אחד מאתנו. להודות בכך צריך אומץ, לדעתי, וחברי הפורום הם אנשים אמיצים שמתעמתים עם פחדיהם. על איזה פחד הצלחתם להתגבר? מה כבר מאחוריכם? מי ישתף ויתן השראה לאחרים?
 

קנדל100

New member
לי

הלוואי והייתי יכולה לספר על פחד שכבר התגברתי עליו, אני בעיצומה של הפרעת חרדה שבאה אחרי התקף חרדה, התחלתי כדורים רק שאוכל לצאת מזה, נרשמתי למדיטציה וטיפול cbt , החלום שלי זה יום ללא מאבקים בחרדה שפשוט לא עוברת במשך כל היום, זה מתיש, רוצה את חייו שלפני שבועיים, הפחד הכי גדול הוא אם זה לא יעבור.
 
כמה מילים על חרדה

לי היקרה,
אני מבינה שקשה לך כרגע,
זה מאד טבעי כמו החשש שלך ממנה.

נראה שהנושא של החרדה חדש לך,
האם זה נכון?
חשוב לדעת, דוקא בשלב הראשוני,
שהתגובה לחרדה חשובה.
אם לא נבהלים ממנה,
אז אין לה קיום -
כי היא תוצאה של הפחד ממנה.

מה קרה לפני שבועיים?
 
ברור שאם לא נבהלים מהחרדה היא לא תתקיים

אבל זאת בכלל לא הבעיה .
חרדה היא תוצאה של בהלה ממשהו , אז לומר למישהו , אם לא תיבהל לא תחווה חרדה זה כבר מאוחר קצת , לא ככה ? השאלה היא איך מוציאים את הפחד לאחר שהוא כבר הופיע .
 
הפרשנות עושה את ההבדל

לצוציקן,
ההבדל הוא בפרשנות.
אם מפרשים את תגובת החרדה
למשל את דפיקות הלב המהירות, את ההזעה כמשהו כמשהו מאיים,
אז חווים חרדה.
אם, לעומת זאת, אומרים, למשל:
דפיקות לב הן אותן דפיקות לב מהירות כתוצאה מריצה,
הסחרחורת, היא אותה סחרחורת שיכולה לקרות כשיושבים על קרוסלה
בלונהפארק,
ולא חוששים מהתופעות הללו, אז לא יתפתח לחרדה.
הפרשנות היא ההבדל.
 

EZCA

New member
עצם העובדה שמפחדים,אז זה בטח לא יעבור.

כל פחד וכל כעס הם שמעצימים את הפרעות החרדה.
הפרעות החרדה קיימות בעיקר אצל האנשים שהם רגישים מאד.
זכרו שהכדורים יאפשרו לכם לתפקד בחיים.
כדורי ההרגעה החזקים מאפשרים תפקוד מהיר ביחד עם סכנה להתמכרות
ואילו הכדורים ממשפחת SSRI כמו למשל ציפראלקס מאפשרים תפקוד סביר לאחר 3 חודשים מיום שמתחילים לקחת כל יום כדור שלם,אבל הם לא ממכרים.
זכרו לא להפסיק שימוש בכדורים על דעת עצמכם אלא רק על דעת פסיכיאטר,אחרת התסמינים עלולים לחזור כי עדיין ניהול החיים לא תקין וצריך להשתנות לטובה.
&nbsp
 

EZCA

New member
מבחינתי,מה שהיה מת,לא זוכר ולא רוצה לזכור

דברים רעים שהיו בחיי שהפחידו אותי.
כידוע אני חי מיום ליום
ובטח לא מעניין אותי מה שהיה אתמול או לפני שנים.
ובטח לא מעניין אותי מה יהיה מחר.
כרגע אני מתכונן ומכין את עצמי ליום זה
ומתכונן לכל המטלות של היום הזה.
ולא חסרים מטלות ליום הזה.
אין לי כוח להתעסק באתמול ובמחר.
במחר הכל יכול להשתנות והכל נראה מעורפל ולא ברור.
&nbsp
 
הכי קשה? אבל ממש הכי הכי קשה?

החרדה הנוראית מה יהיה כשאימא שלי כבר לא תהיה פה.
 

jacolevi

New member
אופייני לאנשים עם BPD

הבן שלי גם עם הסיפור העצוב הזה , מה יהיה אם תמותו , ומכיון שהוא מתגורר אתנו הדאגה הזאת שלו זה כמעט על בסיס יומיומי וזה ללא סיבה אמיתית .
בקיצור לא קל. ובכלל כל הסיפור הזה של בורדרליין הוא ממש על הפנים.
 
זה התחיל לי בערך בגיל שנתיים

הייתי בטוחה שהתעטשות מסמנת מוות, ובכל פעם שאימא שלי רצתה להתעטש היא הייתה חייבת ללכת לחדר אחר ולעשות את זה שם. הייתי בוכה בכי תמרורים אם שמעתי וראיתי את זה לידי.
 
בבקשה

לא הייתי מסוגלת להעלות על הדעת שבסוף אני זו שאמצא אותה ממש בדקה או בדקות האחרונות שלה. היא הייתה עדיין חמה.
 
את באמת חושבת שיש לי עוצמות?

איך את רואה את זה? אני לא מבחינה בזה בכלל, ואת לא היחידה שאומרת לי את זה...
&nbsp
והנה פחד חדש: קיבלתי עכשיו תוצאות של בדיקות דם שעשיתי מהיום, והחלק החשוב ביותר שם מחריד. הידרדרות שעלולה, אם תימשך ככה, להרוג אותי או לגרום לי סבל וסכנת חיים מוחשית. ואני בחרדה, כי אני לא מרגישה מסוגלת להשתלט על זה לבד. כרגע אין לי טיפול מכל מיני סיבות, וגם שתי המדריכות שלי עוזבות בדיוק באותו יום בשבוע הבא, אחת מהן בהתראה של שבוע וחצי. ואין בינתיים תחליף. זה אומר שאני כנראה אסתגר כמה שאפשר בבית כי אני לא יוצאת אם אני לא חייבת, וגם אם אני כן חייבת אני לא תמיד מסוגלת. ובחודשים האחרונים החרדה שלי מחמירה מאוד בערבים. גם בעיית השינה שלי. ודחו לי את הפסיכיאטר מהשבוע לסוף ספטמבר. זה אומר שגם במישור הזה אני לבד. אני מיואשת כל כך וקורים כל כך הרבה דברים
 
חכי עם החרדה

העוצמות שלך כתובות שחור על גבי לבן,
וזה טבעי שאת לא רואה אותן
ושאחרים רואים אותן בך.

לגבי הבדיקות שעשית -
זה טבעי שזה מלחיץ אותך,

יחד עם זאת,
בהרבה מקרים, מתברר בהמשך, בשיחה עם רופא,
שלא הבנו נכון את התוצאות,
ושהמשמעות היא לא כל כך נוראה כמו שחושבים.
זה יכול להיות גם במקרה שלך -
אז חכי עם החרדה,
תגידי לה להניח לך בינתיים,
ולאפשר לך סופ"ש רגוע,
כי המסקנות קצת מוקדמות.
 
הבנתי נכון מאוד את התוצאות

וגם הרופאה שלי מודאגת מאוד, דיברתי איתה ויש לי גם תור אליה בשבוע הבא, אבל אין לי מושג איך אני אמורה לטפל בזה עם כל הבעיות האחרות שלי.
ואיך אפשר לחכות עם חרדה? מעניין. תודה!
 
רע בהחלט.

אתמול נפרדתי ממדריכה אחת, הערב אפרד מהשנייה.
ממשיכה להזיק לעצמי בצורה נוראית ודי גומרת את עצמי בריאותית. מחר אהיה חכמה יותר בנוגע לאיך ממשיכים מבחינה רפואית. אני זקוקה לתכנית מחודשת של טיפול בעצמי מבחינה רפואית, והמצב עגום מאוד. מאוד. אני מבוהלת ועם זאת מחמירה את המצב. ומה יהיה אתי ממחר? אשאר בלי ליווי של מדריכות, מי יודע לכמה זמן. הכי לבד בעולם. מנסה למצוא את החיובי והטוב, אבל כרגע קשה לי מאוד. מאוד מאוד קשה. אני לא עושה כמעט שום דבר לבד, בטח לא מחוץ לבית. איך אתמודד? איך אתפקד? ולמה לעזאזל לוקחים לי את שתיהן בהפרש של יום אחד בלבד? כל אחת הולכת לדרכה מסיבות שלחלוטין אינן קשורות בי, אבל בכל זאת, איזה תזמון מחורבן. ועוד חג בפתח, שזה תמיד מחמיר את המצב. אני פוחדת.
 
לאלומת האור

צירוף מקרים גורם לשתי המדריכות לעזוב,
זה לא קל,
אני מאמינה שמישהו או משהו שומר עליך
ומאפשר לך להתגבר בכל פעם מחדש,
אני, במרחב הוירטואלי הזה, שולחת לך עידוד וחום.
 
למעלה