לא קראתי את הכתבה, אבל חשבתי על זה רבות
אני מהרהרת רבות על אנשים כמוני, שנורא רגישים לסביבה, ושמים לב אפילו לזבוב פצוע.
וחשבתי על אותם אנשים שאין להם את זה.
 
ולפעמים גם קינאתי באותם אנשים אדישים, שהיה נראה לי שהם קולים למדי, ושזה בטח נורא כיף לא לראות אף אחד ממטר, ולא לקחת ללב, ולא להתרגש מכל דבר, וגם לא לפתח חרדות מיותרות, מתוך מצוקה שלי או של מישהו מהסביבה שלי.
 
ואני מתכוונת לאנשים שיש להם אינטליגנציה ריגשית גבוהה, לעומת אנשים שאין להם שום אינטליגנציה רגשית.
כי ההבדל הוא עצום, ולי יש בעיית תקשורת קשה עם אנשים שאין להם את זה, כי אנחנו מנוגדים אחד לשני, בצורה שאי אפשר לגשר עליה.
כאילו אני מדברת בשפה אחרת, והם לא מבינים אותי, וזה גורם לויכוחים וחיכוכים אינסופיים.
 
