חדשה ועצובה ��

[princesssss]

חדשה ועצובה ��

היי לכולם,
יצא לי לעיין בכמה וכמה תגובות שלגם.
אני בת 25 קרוב ל5-6 שנים לפי דברי הרופאים סובלת מ״חרדות״. עברתי אינספור בדיקות בעקבות תלונות חוזרות ונשנות של התקפי דופק מהיר שמעירים אותי משינה, או סתם במהלך ביום... ובמיוחד אחרי אוכל. עברתי בדיקות אצל קרדיולוג והכל יצא תקין, ורופא גסטרו אמר לי ללמוד לחיות עם זה. האם מישהו מכם נתקל בתופעה של דופק מהיר אחרי אוכל?
אני כבר מיואשת... יש תקופות שאני פשוט לא יכולה להכניס כלום לפה.
אני מרגישה שאני משתגעת.

 

[EZCA]

פרינסס. גם אני ורבים כמוני היו כמוך.זה יעבור לך

כאשר תשני את צורת ניהול החיים שלך לטובה
ולא תמשיכי בדרך שלך כיום,אם זה בית,או בעבודה,
או בלימודים או בזוגיות או באי זוגיות.
מצב זה גרם כעת באופן זמני לשיבוש החומרים במוח
שמשפיע גם על הקיבה וכל זה גורם לך לתסכול ולפחד
מהתקף שיופיע פתאום ללא אזהרה מוקדמת.
לזה קוראים התקף חרדה שבטח לא מתים ממנו.
לדעתי ,בהתקף משתחררים רגשות אצורים שהצטברו
כתוצאה מרגשות פחד וכעסים פנימיים שלא באו לידי ביטוי
והצטברו עמוק במוח בתת ההכרה.
אם לא תצליחי להנות את הרגלייך השליליים
אז תצטרכי איש מקצוע בתחום הפסיכולוגיה
ובמקביל אולי פסיכולוג שיתאים לך כדור שיאפשר לך לתפקד בחיים,
אבר זכרי שהכדור לא יפתור לך את הבעיה מהיסוד.
הבעיה שלך צריכה להיפתר רק בזכות זה שתשני את צורת החיים שלך ואת צורת החשיבה השגויה שלך.
בהצלחה שיהיה לך
רק דעי שאני אומר מניסיון החיים שלי שעברתי בדיוק כמוך
&nbsp

 

[ורדה צדיק]

חרדה לאחר אוכל

שלום נסיכה יקרה
וברוכה הבאה לפורום,
ראשית, העובדה שנבדקת ושלא נמצא ממצא רפואי היא חיובית בעיני.
אם מדובר בסימפטום של חרדה - זה דבר שכיח וניתן לשינוי.
בעבר עלתה שאלה בפורום בנושא חרדות לאחר האוכל,

טבעה של חרדה שלאחר שהיא מופיעה ביום אחד,
חוששים מהופעתה שוב באותו הקשר,
ההקשר במקרה שלך הוא אוכל.
על אף שלפני הופעתה של החרדה,
במשך כ-20 שנה, אכלת ולא קרה כלום,
הספיקה פעם אחת ( או פעמים ספורות)כדי
שהתת מודע שלך ילמד שאוכל = חרדה
והוא מגיב בהתאם.

למה הדבר דומה?
לאדם שננשך פעם אחת על ידי כלב
שיפתח, כתוצאה מכך, פחד מכלבים,
הפעם הזאת הספיקה ללמד אותו שכלב=סכנה.
אותו אדם יגיב בחרדה בכל פעם שיעבור ליד כלב.

האם ההשוואה הזאת יכולה לתת רעיון איך להשתחרר מהפחד?

 

[EZCA]

בנוגע להתקפי חרדה לאחר האוכל.לדעתי הקיבה מושפעת

ישירות מהמוח.
אז חרדה קשה הקיבה נהיית קיבה עצבנית,
היא מצטמקת ולא מתפקדת טוב.
בזמן העיכול היא מתאמצת מאד בפעולת העיכול ובכך
גורמת ללב להתאמץ יותר ולעבוד מהר יותר בהזרמת הדם והחמצן שנמצא בו,
אז חוטפים התקף.
הסימן הברור במצב כזה הוא שהקיבה זזה ממקומה הטבעי ועולה קצת למעלה.
כאשר הגוף רגוע יותר אז הקיבה יורדת למקומה הטבעי ופחות מכווצת.
את זה אני אומר מניסיוני כאשר התחילו לי בעיות החרדה הקשות לפני 20 שנה.
מצב זה גרם לי לכך שתוך חודשיים ירדתי במשקל 12 ק"ג והתקפי החרדה פעלו עלי חזק.
אני אישית כאשר לקחתי את כדור ההרגעה החזק מאד קלונקס,שחרר את המוח שלי מהלחץ ובמקביל שחרר את הקיבה שהתכווצה ואז הייתי צלול וההתקפים פסקו ב-90%.

 

[princesssss]

אני יודעת מה זה חרדות.

ניסיתי כל דבר אפשרי, התגברתי על 90%
פעם לא הייתי מעזה לצאת מהבית מחשש שאחטוף דופק מהיר.
אבל דווקא אחרי אוכל?
אני לא מוצאת לזה פתרון.
אני גם לא רוצה ללכת למוצא הרגיל שזה כדורים.
אני נלחמת , אבל זה דיי מייאש.
שאלתי רופא גסטרו הוא הפריך את הטיעון שכתבת לי, טוען שאין קשר. זה גם מה שאני חשבתי.
הוא טוען שדופק מהיר אחרי אוכל נגרם מירידה מהירה של האוכל אל הקיבה אצל אנשים שעוברים ניתוח מעקפי קיבה וכו... או בעיות סוכר.
הוא מתעקש שאבדק קרידיולוגית שוב.
פעמיים עברתי הולטר, גם אקו לב, וגם מבמחן מאמץ והכל יצא תקין.
אז הפתרון היחידי שלי זה ללמוד לחיות עם זה?
שיניתי אורח חיים מהקצה לקצה. והתופעה הזו לא מרפה !!!
שקלתי לנסות כדורי שינה לתקופה.
מה אתם אומרים?

 

[EZCA]

אני לקחתי את כדורי ההרגעה הקשים רק מחוסר ברירה

כי מצבי היה קשה מאד מבחינת התקפי חרדה
היו לי כל יום במשך חודשיים 2 עד 3 התקפים כל יום
וגרוע יותר לא הצלחתי להירדם בלילות,
אז נהייתי תשוש ללא תפקוד יום יומי.
לקיחת כדורי הרגעה זה עניין של מזל.
יש כאלה שמתמכרים מהר מאד אפילו אחרי הכדור הראשון לא מסוגלים
להפסיק להשתמש בו ואילו אחרים לא מתמכרים לכדורי ההרגעה.
לי נראה שמצבך די קשה ולכן את זקוקה לטיפול מקצועי של פסיכיאטר שיתאים לך כדור,
אם לא כדור הרגעה, אז בטח כדור ממשפחת SSRI כמו למשל ציפראלקס למשך 3 חודשים למצב שיפור מקסימלי. אני חושב שכדורי SSRI לא גורמים ולא גרמו לי שום נזק בריאותי. במקרה שלי גם כדורי ההרגעה לא גרמו לי שום נזק במשך עשרות שנים ולא מכרו אותי. ההחלטה היא רק על ידי פסיכיאטר טוב.
&nbsp

 

[ורדה צדיק]

"אני נלחמת , אבל זה דיי מייאש"

דמיינו ילד קטן שמושך בשמלתה של אמו,
הוא רוצה להפנות את תשומת לבה
לכך שנכנסה לו אבן לנעל.
האמא מנערת אותו
"תעזוב אותי עכשיו"
הילד מושך שוב בשמלתה
הפעם היא כועסת,
היא לא מקשיבה ולא יודעת שיש לו כוונה חיובית.
גישה יעילה יותר היתה:
כן חמודי, מה אתה רוצה לומר לי?
איך זה מתקשר?

כתבת
"אני נלחמת , אבל זה דיי מייאש"
זה ברור שמלחמה יכולה להיות מייאשת

ובמיוחד כשלא ניתן לנצח בה.
במי אנחנו נלחמים ?
בד"כ באויב.
האם החרדה היא אויב ?

אפשר לדמות את החרדה
לילד שמושך בשמלה של אמו, ומאותת לה.
זה מנגנון שמטרתו למשוך תשומת לב.
ולכן אין סיבה להלחם בו,
מלחמה לא "תוציא את האבן המכאיבה מהנעל".
מה יכול לעזור ?
קודם כל הקשבה. הקשבה.
לא להלחם, לא להתנגד.
רק לשנות את נקודת המבט:

"תודה שבאת, מה אתה רוצה להגיד לי"

 

[נוסעת27]

נסיכה יקרה

נשמע שהלכת לכל הרופאים וקיבלת את כל התשובות.
מה עם התשובות לנפש? חרדתיים לומדים כמה פיזית היא החרדה וכמה מתעתעת, אני בזמנו עשיתי בדיקות מוח מקיפות והרופאים העבירו אותי בניהם, מניורולוג לרופא כזה או אחר כי הם רופאים והם בוחנים את הפיזי. אני במקומך הייתי הולכת לבדוק את הנפשי. קבעי תור עם פסיכולוג ותופתעי מכמה את לא יודעת על עצמך, למרות שאת בטוחה שכן.