מה זה שחרור שליטה ?

[ורדה צדיק]

מה זה שחרור שליטה ?

לאחרונה עלה הנושא של "שחרור שליטה" בפורום.
לכאורה זה מאד ברור למה הכוונה בכך,
אבל כשמתחילים לחשוב מסתבר שזה לא פשוט
להסביר למה הכוונה בביטוי "לשחרר שליטה".

לאור זאת, אני מעלה את הנושא כאן
בתקוה שתתרמו לדיון:
מה זה מבחינתכם להיות בשליטה
ומה זה מבחינתכם לשחרר שליטה.
למה הכוונה בכל אחד מהביטויים,
אפשר לתת דוגמאות והתייחסויות.

 

[ורדה צדיק]

האלמנט הראשון - ודאות

התייחסות אחת לנושא :
האלמנט הראשון בשליטה הוא "ודאות" -
אנשים שיש צורך בשליטה
מתקשים להיות במצב של חוסר ודאות.
הם צריכים לדעת מה יקרה בכל רגע,
מה יחשבו, מה ירגישו איך יתנהגו,
וגם איך הסביבה תתנהג,

הם חייבים לדעת מה יקרה בכל רגע.

 

[jacolevi]

במקרה שלי הצורך בשליטה מתייחס רק למה שנוגע לגוף שלי.

אין לי עניין לחפש וודאות בתהליכים שמתרחשים סביבי ושיש לי נגיעה אליהם . דוגמה קטנה : אני יוצא מידי בוקר לרכיבה על האופניים שלי , אני רוכב בכביש הומה מכוניות וברור לי לגמרי שאני חשוף לפגיעה ואין לי יכולת לשלוט בנהג שנוסע בכביש , ומכיון שנפגעתי יותר מפעם אחת ע"י כלי רכב אז אין כאן גם עניין של הדחקה , אני מודע לגמרי ואני חי בשלום עם זה . זה קורה אצלי בכל תחומי ההתנהלות האחרים שלי .
<font><i>ישנו דבר אחד ששם חוסר שליטה או חוסר וודאות מענה אותי.</i></font>
דברים שקשורים לבריאות שלי , וכל החרדות שהיו לי במשך השנים היו קשורות בחיפוש וודאות ושליטה על התהליכים הגופניים שלי , ואני מתכוון לתופעות שמלכתחילה אין לי שליטה עליהן כמו סיפור השינה למשל, ידוע לי שזה משהו שהגוף דורש בכל מקרה וגם אם לא ארדם לילה או שניים בסוף אפול שדוד . אבל זה מטריף אותי ומפחיד אותי

 

[ורדה צדיק]

חרדה הקשורה לבריאות

לז'קו שלום,
אתה כותב שהחרדה לגבי הבריאות שלך והתהליכים הגופניים - מענה אותך.
אתה בעצמך כותב שאתה יודע שאתה חשוף לפגיעה מרכבים כשאתה רוכב על האופניים.
פציעה כזו, חלילה, לא תהיה קשורה לבריאות שלך?
לא ברור לי איך הנושאים האלה לא מעוררים חרדה,
ואילו הפרעות השינה כן.
דוקא עם קשיי השינה יש מה לעשות.

במה שקשור לשינה -
אתה מאד רוצה להרדם,
וחושש מכך שלא תרדם.
ככל שאתה רוצה לישון כך היא בורחת ממך.
זה טבעה, שינה היא ספונטנית, בלתי ניתנת לשליטה.

האם אתה יכול להזכר מתי היתה הפעם הראשונה שהיה לך ענין כלשהו עם שינה?

 

[jacolevi]

ברור שאני זוכר , מרץ 2003

קניתי אופניים חדשים והייתי אמור לקבל אותם למחרת ומהתרגשות לא יכולתי להרדם . בהתחלה לא שמתי לב , ופתאום משום מקום באה לי מחשבה שלא אוכל לישון יותר , פשוט ככה ואין לי מושג למה , הייתי בטוח שאני עומד למות מחוסר שינה (ברור לי שזה לא יכול להיות ) ומאז זה משגע אותי ובכל פעם אני ממציא מחשבות ע"מ לתחזק את הטירוף הזה . זו האפיזודה השלישית של חרדה שקוראת לי ב 30 השנים שחלפו , היו 2 קודמות שעברו ללא טיפול , לא באותו נושא אבל בדברים שקשורים בשליטה בגוף, אני יודע שאין לי אפשרות לשלוט על הפעולות האוטומטיות של מערכת העצבים כמו שינה או נשימה או חילוף חומרים ועוד ועוד,, , ואף על פי כן זה משגע אותי ומענה אותי .בנוסף אני היפוכונדר ויש לי בכללי דאגה לבריאות שלי אבל לא בגדר טירוף חרדתי כזה
לגבי האופניים , לא מזיז לי ,פשוט ככה.

לא שזה משנה כל כך אבל מעניין אם התופעה היא בחזקת פוביה פשוטה או משהו אחר.

 

[EZCA]

כפי שתמיד אני אומר,הכעס והפחד הם הבעיה העיקרית שלנו

הפחד גורם לזרימת אדרנלין שמעורר אותנו
ומקשה עלינו להרדם.
התרגשות זה גם רגש ,רגש שמחה.
שמחה גדולה זה לא דבר שהוא טוב בעיני.
מה שטוב בעיני זה האושר ולא השמחה הגדולה.
זה לדברי הפסיכיאטר נאומובסקי יוסף ידידי לשעבר שנעלם לי פתאום.
בספרו "הרגש תמיד איתנו" הוא כותב ומצין שרגש הכעס והפחד הם האויבים הגדולים שלנו. גם רגש העצב והשמחה אויבים שלנו.
זה כמו משחק הג'יסטיק שהכעס מנוגד לפחד
והעצב מנוגד לשמחה.
שאר הרגשות מורכבים מ-4 רגשות בסיסיים אלה.
לדעתו האושר הוא דבר מצויין בחיינו ולא השמחה הגדולה
כי למשל אם זכיתי בפייס ב-50 מיליון שקל אז אני בטוח שאהיה בצרות
שיהרסו לי את החיים.
לדעתי הדוגמא הטובה למקרה זה הוא המיליונר גומא אגייאר שהיה הבעלים של ביתר ירושלים. הוא זכה פתאום בהרבה כסף בזכות גילוי מאגר של גז ,התעשר והמוח שלו השתבש
והתחיל לדבר ולעשות שטויות. סופו של גומא היה שהוא יצא עם היאכטה שלו לים ונעלם.כנראה החליט להתאבד ואיזה כריש בים אכל אותו.

 

[jacolevi]

אני טיפוס עצבני וכעסן (היום הרבה פחות) , וכך הייתי מילדות

אף פעם בחיים לא סבלתי מבעיות שינה , כל זמן שלא קישרתי את השינה לכלום ולא חשבתי על זה הכל היה טוב . כעס , ולו גם הכעס הגדול ביותר מעולם לא גם לי לשום כלום , עד אז .
אני די מסכים שרגשות קיצוניים כפי שהזכרת עלולים להוות טריגר אבל כפי שגם ציינתי קודם לכן , היו לי המון אפיזודות בחיים שבהן נפגעתי גם גופנית וגם נפשית כמו תאונות דרכים , בעיות כספיות שונות (אני עצמאי עם כל ההשלכות של להיות תלוי רק בכישרון שלי ) , כל הדאגות האלו כנראה מצטברות במשך השנים ובאיזשהו מקום אולי זה בא לידי ביטוי.
בכל אופן תודה לך על ההתייחסות .
לגבי אגייר , הוא היה פסיכי גם קודם , נראה לי שהוא בסה"כ ברח מאשתו , לא התאבד.
ולבסוף עזרא , אני לפעמים אומר לעצמי , " לא נורא כי בין כה וכה לא נשאר הרבה זמן " . אני לא צעיר כפי שאתה יודע ואחרי שאני מחזיר ציוד

אני לפחות יודע שאשתי והילדים שלי יהיו מסודרים .

 

[EZCA]

אני חושב שבעיות השינה שלך הם מדאגות היתר שזה רגש פחד

תמיד הייתה עצבני, אבל כנראה הוצאת הכל החוצה ולא שמרת בבטן.
הכי גרוע זה לכעוס ולשתוק.
את הכעס חייבים לבטא אותו החוצה.
הרבה עצמאיים נמצאים בלחץ נפשי גדול כל יום,
הם נלחמים על כל לקוח נוסף .
אין ולא היה לי שום סיכוי ושום מחשבה ושום העזה להיות עצמאי.
תאמין לי,
אם מחר תתחיל לעבוד כשכיר, לא תסבול יותר מחרדה.
לא כל אדם נולד להיות עצמאי.
רק אדם שהוא לא רגיש מאד יכול להיות עצמאי בעבודה.
אני מעדיף להיות אדם עני ובשום אופן לא להיות עובד עצמאי.
מידי פעם אני עושה עבודה קטנה בפרסום בתשלום לעובדת עצמאית בחנות.
יום יום היא בלחץ על זה שאין לה מספיק קליינטים,
אבל היא בחורה חזקה ולמרות זאת לפני שבוע היא חטפה התקף חרדה
ורצה למיון בבית החולים .
שם קיבלו אותה לכמה שעות ואחרי כל מיני בדיקות שלחו אותה הביתה ללא
שום ממצא רפואי של איזו בעיה.
היא לא יודעת ולא מבינה מה זה התקף חרדה.
&nbsp

 

[jacolevi]

וואלה נראה לי שאתה צודק

מחר אני הולך לחפש עבודה כשכיר , מקווה שאוכל להיות שומר באיזה קניון , הכי טוב , באמת .
עצה שווה זהב

 

[EZCA]

במדינה שלנו תמיד יהיה עבודה בשמירה,כי זו מדינה של מלחמות

תמיד הערבים יחפשו לרצוח יהודים.
אף פעם לא יהיה איתם שלום אמת.
הרבה מהחברים שלי עובדים בשמירה.
החבר שלי בן 82 שנים ושומר בבית ספר עם אקדח.
חבר אחר סובל מבעיות לב, אז הוא שומר כדורמן בכניסה לבינין גבוהה.
שכר שעה הם מקבלים 27 שקלים
יוצא להם 6000 שקלים בחודש וגם כל הזכויות האחרות כמו חופשות ונסיעות.
תשתדל שהעבודה לא תהיה רחוקה מהבית שלך.
בהצלחה.

 

[הצוציקן החוצפן]

גדול , עשית לי את היום

 

[ורדה צדיק]

לא פוביה

לפי התיאור שלך, מדובר במחשבות מטרידות,
לא פוביה.

 

[jacolevi]

OK. ורדה , .

 

[ורדה צדיק]

מחשבות טורדניות - שתי גישות

לז'קו
המחשבות הטורדניות השליליות מביאות אותך למצבי חרדה.
יש גישה שמערבת חקירה של המחשבה השלילית ברגע ההווה,
ואת ההבנה עד כמה היא מזיקה לנו.

גישה אחרת מייעצת להאט את הטייס האוטומטי
וכמו לשים מקל בגלגל השליליות.

מה דעתך על כל אחת מהגישות?
מה אתה למד מחקירת המחשבות?
איך אתה יכול לשים מקל בגלגל השליליות?

 

[jacolevi]

הגישה שמתייחסת לחקירת המחשבה השלילית בזמן הווה

לא עוזרת לי . כמה שניסיתי לעשות זאת , לנסות להסביר לעצמי שהמחשבה הזויה , במקרה הטוב זה תפס כמה ימים ואז מה שבהתחלה נראה הגיוני הפך ללא הגיוני . וככה הרבה נסיונות ללא הצלחה או עם הצלחה מוגבלת .
הגישה השניה שהצעת לא עובדת במקרה שלי .
הדבר היחיד שעבד אצלי בשתי האפיזודות הקודמות היה הצפה של התחושות הרעות והיחשפות אליהן , זה פשוט העלים את הפחדים לבלתי שוב , אלא שההבדל הגדול בינהן לבין זו הנוכחית הוא ששם אם לא היו נוצרים התנאים לחרדה לא היה קורה כלום ויכולתי להמנע במידה מסויימת .
אבל כאן בעניין השינה זה לא כך ובכל פעם שאני הולך לישון אני בעצם מתמודד עם המחשבות האלו , כאן אי אפשר להימנע .
לפחות אני כבר הפנמתי את העובדה שאי אפשר בלי לישון לגמרי וזוהי פעולה אוטונומית לחלוטין .
זו הסיבה שאני מנסה פשוט לוותר ,להכנע , לשחרר שליטה לגמרי בעניין הזה , אני לא מסוגל להתמודד עם זה , ולכן שיהיה מה שיהיה , זה לא מה שיהרוג אותי .
עד היום לא היו הרבה מקרים של לילות לבנים ,ולמעשה היו ממש מעט מאוד, אבל אני תמיד ממשיל את הפחד וחוסר האונים המטריף הזה לאותו עגלון שאוחז את השוט ביד ומניף אותו על הסוס ע"מ שיתקדם יותר מהר , אלא שהוא רק מניף את השוט , רק מאיים ולסוס זה מספיק . הפחד, רק הפחד של הסוס מהמכה גורמת לו להזדרז , מפני שאם הוא יצליף בו כל הזמן הסוס בסופו של דבר יתרגל לכאב ואז אין פחד . ככה זה עובד גם אצלי כנראה וככה זה עובד בדרך כלל אצל כולם , מה יהיה ומה יהיה ומה יהיה ,,,,,,,,, .אז יהיה טוב ולעזאזל הכל

.
שיהיה יום עצמאות שמח לכולנו.

 

[ורדה צדיק]

שאלה לז'קו

ז'קו

אתה מדבר על 3 אפיזודות קצרות בלבד של חרדה,
כמה זמן נמשכת כל אפיזודה?
מה קורה באותה סיטואציה?
ומה הדבר שנמשך 30 שנה?
זה לא לגמרי ברור

 

[jacolevi]

אני אסביר , זה נמשך 30 שנה לסרוגין

מכיון שהפעם הראשונה הייתה בשנת 1987 , ואז זה נמשך בערך 3 שנים ונעלם לחלוטין , בלי טיפול ובלי תרופות . פעם שניה התחילה בשנת 1996 ונמשכה גם בערך שנתיים . הפעם הנוכחית התחילה בשנת 2003 וממשיכה עד היום , כ-14 שנים.
ותמיד אותה תבנית מחשבתית מוטעית (אני פתאום מחליט שמשהו יקרה לי ) שנכנסת אלי בפתאומיות ובלי התרעה . אז בשתי הפעמים הראשונות זה נמשך שנתים-שלוש ונגמר, אבל זאת הנוכחית הכי מטרידה מרגיזה וארוכה ומסרבת לעזוב.

 

[ורדה צדיק]

ל jacolevi

14 שנה זה לא מעט זמן,
זה בודאי לא פשוט לחיות עם מחשבות שטורדות את המנוחה שוב ושוב,
ונראה שאתה כָּׁמֵהַּ לשינוי.

פעמיים הצלחת להתגבר
פעם בכוחות עצמך - איך עשית זאת ?
מה עזר לך בפעם השניה ליצור את השינוי.
מה עשית מאז ?
האם היית בטיפול ? איזה ?

 

[jacolevi]

בשני המקרים הראשונים , זה נגמר לבד

הסיבה שאני מוצא לכך היא חשיפה לחרדות ,פעם אחר פעם עד שהן פשוט נעלמו , ככה זה היה ואין לי הסבר אחר , ואילו כאן זה מקרה עקשן , והייתי בטיפול פסיכואנליטי כמה שנים עד שלבסוף ראיתי שזה כמו כוסות רוח למת , אפילו הפסיכיאטר שטיפל בי , אדם נפלא אבל לא עזר לי , ואז התחלתי עם הציפרלקס מ שנת 2008 ועד היום , התרופה הזאת מעולם לא הייתה בול פגיעה אבל לפחות היא משטיחה אותי מעט , גם משהו. אני חושב שגם הגיל שלי עושה אותי פחות עמיד.

 

[EZCA]

מה שאני עושה בחיים בשביל להרגיש טוב יותר

וכדי למנוע התקפי חרדה.אני לומד יום יום לתקן שגיאות שלי בחיים
וכל יום אני רושם את הטעויות בפנקס גדול עם 400 עמודים
ומסיק מסקנות איך אעשה בכדי שיהיה טוב יותר.
את זה אני עושה כבר עשרות שנים ומפיק לקחים.
מה שלא טוב לי אני משנה לטובה.
בקיצור כל יום אני משתנה ואני לא אותו בן אדם.
אצלי זה מתבטא הרבה מאד בעבודות הליווי בהסעות
והרבה מאד בחלוקת המקומון פעמיים בשבוע
והרבה מאד בתחום ריקודי העם שזה תחום ענק מאד
וככל שנפתרות בעיות רבות ככה אני לא נכנס ללחץ.
אי אפשר בחיים לצעוד בעיניים עצומות,
אחרת אני נופל לבורות עמוקים
זה מה שקרה לי בצעירותי
כאשר לא תפקדתי נכון
ולא חשבתי נכון
ולא תיקנתי את הטעויות שגרמו לי להיכנס ללחץ
ואז חטפתי התקפי חרדה נוראיים.
כמובן שיש דברים שהם לא בשליטתנו
למשל פתאום מופיע ברחוב מחבל עם סכין,
אז כאשר אני לא בלחץ גדול אני יכול לפעול בחוכמה באותן שניות
ופשוט לא מאבד עשתונות ,לא מאבד את הראש.
אני מחפש דרך איך להינצל מהמחבל המסוכן עם הסכין ביד.
כאשר יום אחד הייתי הקורבן הראשון של האינתיפאדה הראשונה
תקפו את הרכב שלי ושל החבר שלי הנהג ועוד חייל חדש צעיר בסדיר,עשרות סטודנטים של אוניברסיטת ביר זית.
הרכב שלנו נרגם ב-100 סלעים גדולים ממרחק של 3 מטרים,
הסטודנטים לא פחדו למות בכלל מהרובים שהיו מכוונים עליהם.
3 רובי העוזים שלנו היו מקולקלים ולכן לא היתה שום יריה מצידנו.
אני והנהג לא נבהלנו.החייל הצעיר נבהל מאד ונכנס להלם בלי תפקוד כי המוח שלו נאטם לגמרי.
הנהג שלי היה אמיץ לב ,נגח במכוניות של הערבים במרכז רמאללה ויצאנו מהפקק בשלום מכיכר מרכז רמאללה אחרי כמה דקות.
בדקות אלה אמרתי לעצמי אין מה לעשות,
אני הולך למות ומשאיר אחרי אישה ותינוק בן כמה חודשים.
כאשר הגענו לבסיס המפקדת רצתה לשפוט אותנו,
כי לפי הוראות צה"ל היינו צריכים לתפוס את זורקי הסלעים ,להכניס אותם לרכב
ולהביא אותם לבסיס למפקדת יהודה ושומרון.
הרכב נמעך לגמרי ממטר הסלעים שלמזלנו אף סלע לא חדרה לתוך האוטו.