רוצים להיות בריאים ומאושרים? תעשו כמוני.

  • פותח הנושא EZCA
  • פורסם בתאריך

EZCA

New member
רוצים להיות בריאים ומאושרים? תעשו כמוני.

תזרקו לעזזאל את רגשות הכעס,הפחד והעצב,כי הם המזון לכל המחלות בעולם.
תילחמו בכל מחיר ותמיד ברגשות אלה.
תלמדו לחיות בלי רגשות אלה גם אם הפסדתם או רימו אותכם במאה אלף שקלים.
הכדי להצליח תתרחקו מכל דבר רע ומכל אדם רע ותתחברו רק לטובים.
תגידו רק את האמת בלי להסתיר.
תהיו נחמדים וחביבים לסביבה כך שלא יהיו לכם אויבים.
ולא משנה אם זה אח שלכם או אדם רחוק שלא הכרתם.
אל תעבדו לעולם במקום שלא טוב לכם שם.
אל תאפשרו לאף אחד שינצל אותכם לרעה.
תעשו רק מה שטוב לכם
ותמיד תחפשו דרכים חדשות בלי להישאר תקועים במקום לא טוב.
כאשר תרגישו טוב יותר ,אז תעבדו לפרנסתכם כדי שלא תחיו במינוס בבנק וכדי שבארנק שלכם תמיד יהיה כסף .
לעולם אל תבזבזו כסף על שטויות ואל תבזבזו כספים במחיר גדול על טיולים.אני למשל לא טיילתי בעולם כי הטיולים מרוקנים את הכסף ולא מאפשרים קניית בית צנוע.אני למשל מסתפק בקורת גג קטנה מאד וצנועה,כי זה זול ונוח יותר בחיים.תמיד אני עובד בעבודה שאני יכול לבצע אותה בלי להישחק גם בגילי היום גיל 71.אמשיך לעבוד ולא אסמוך על המזל ולא אסמוך על אחרים.אני מתרחק ממותרות,כי המותרות יקרות.לא קונה בשמים ולא בגדים יקרים.קונה חולצות טריקו ב-10 שקלים ומכנסי גינס ב-60 שקלים ולא יותר. לא מעשן כל חיי ולא שותה משקאות חריפים.
אוהב לאכול קופסת לבן שעולה שקל אחד וחצי עם פרוסת לחם בריא.אוכל כל יום ביצה אחת בלבד ולא יותר עם מנה אורז שעולה 6 שקלים.מידי פעם קונה המבורגר לא שומני במקדונלד ולא סומך על אוכל שנותנים במסעדות.לא מסעדות ולא בתי קפה.מסתפק בטלויזיה קטנה 19 אינטץ וכמובן יוצא הרבה מאד לרקוד ריקודי עם ורק הרקדות שאני אוהב לרקוד בהן ורוקד רק עם בחורות שנוח לי לרקוד איתן.אני מחזיק אוטו ישן מאד משנת 2000 אבל אוטו מפירמה טובה שלא עושה תקלות.אוטו חדש ערכו יורד כל שנה באלפי שקלים.באוטו ישן אין לי חשש מפגיעות קלות בחיצוניות של האוטו מצידי שיהיה סרוט ומעוך והעיקר שהוא נוסע בלי בעיות.טוב זהו לבינתיים ועוד מעט אני יוצא לרקוד.
 
רגשות

תודה, עזרא, על ההמלצות.
כתבת ואני מצטטת:
"תזרקו לעזאזל את רגשות הכעס,הפחד והעצב,
כי הם המזון לכל המחלות בעולם".

לכל אדם יש את כל קשת הרגשות,
רגשות הם כמו גלים, באים וחולפים ומשתנים.

רגשות מעבירים לנו מסרים.
חשוב לזהות את הרגשות השונים,
ולהבין מה המסר שלהם עבורנו:
כעס יכול לסמן לנו
שמישהו עבר את הגבול בהתנהגותו כלפינו,
פחד יכול להזהיר מפני סכנה,
עצב הוא אנושי.
כך גם חרדה, מזהים את החרדה
ומאפשרים לה להיות נוכחת מתוך ידיעה שהיא תחלוף.
חשוב לאפשר לרגש להיות נוכח,
ובדרך זו לאפשר לו גם לחלוף.
 

EZCA

New member
ורדה. אני רוצה להבהיר את עצמי. השניות הראשונות הם לא

בשליטה שלנו.
הרגשות מופיעים בצורה אוטומטית אצל כל אחד מאיתנו,אבל מיד אחרי זה אנחנו צריכים ללמוד לשלוט ברגשות בלי שיתמשכו זמן רב.
לדעתי הלא מקצועית,רגש שנמשך זמן רב גורם לנו לנזקים וככל שהוא מתמשך יותר ויותר הנזק הוא גדול יותר וגורם למתח נפשי גדול שמזיק למערכת החיסון שלנו.במקרים קיצוניים אנשים עלולים לקבל התקף לב או לגרום לסכרת או אפילו מחלת סרטן.לכן חייבים לעצור את המתח החזק שנגרם מרגשות חזקים ומתמשכים.
&nbsp
 

EZCA

New member
למשל. אנשים שלא חיים ברגש פחד גדול כמו למשל

מפקדים גדולים בצבא בקרבות קשים,אלה לא נזהרים מספיק מהמוות
והדוגמא אצלנו בארץ היא למשל האלוף גנדי רחבעם זאבי שלא פחד מהמוות ולא נזהר בכלל לכן חיסלו אותו המחבלים בקלות. דוגמא אחרת היא של האלוף רפול רפאל איתן שלא פחד מהמוות ולא נזהר,אז הים שטף אותו וגרר אותו בליל סערה של גשם והטביע אותו למוות.
לדעתי מי שסובל מרגש פחד גדול ,לא יכול להיות חייל קרבי מצטיין.לכן הקצינים הגיבורים שלנו הולכים בראש ,כמו שקרה לאחיו של ראש ממשלתנו יוני נתניהו שנהרג באוגנדה.
 

נוסעת27

New member
העצה שנתת זה בדיוק מה שגרם לחרדה שלי

"זרקתי" את רגשות הכעס, העלבון, הפחד וכו' הצידה. במשך שנים רבות. ושכנעתי את עצמי שאני אדם כזה. בפועל פשוט הדברים נאגרו והצטברו, כי ברגשות אי אפשר לשלוט ובטח לא להחליט החלטה רציונלית מה אנחנו מרגישים ומה לא. בסוף זה הגיע לשיא ובתקופה של לחץ, שעדיין נמנעתי מלהרגיש כל רגש חוץ משמחה ושהכל סבבי בבי החרדה התפרצה.
בטיפול למדתי בין היתר שמותר ואף רצוי להרגיש הכל. כי רק התמודדות ריגשית אמיתית ואמיצה גם עם כאב, צער וכד' היא מה שיביא לנו את הבריאות הנפשית ויחסל את החרדות.
חובה לחוש כל רגש שיש בנו. כי עצם העובדה שהרגש התעורר זה אומר שהוא בא לענות על צורך כלשהו. אם אנחנו צריכים להיות עצובים- אז נהיה עצובים. אם צריך לכעוס- אז לכעוס. כי זה מה שיש עכשיו. וצריך לשים לב שאנחנו מאפשרים לעצמנו להרגיש את זה כמה שצריך, ורק אז לשחרר ולא להיתקע במקום הזה סתם.
ההמלצה להיות זומבים שמסתפקים רק בכלום (לא להרגיש, לא לשאוף, לא להיות) היא בעיני הזויה. ללכת על ביצים סביב עצמנו חלילה לא לחוש כלום ורק ככה אולי נמנע את החרדה? איזה מן חיים אלו?
 

EZCA

New member
נוסעת. את אומרת שזה הגיע בתקופה של לחץ. בעצם מה גרם ללחץ

את זה לא כתבת.
אני אומר שהלחץ נגרם או מכעס או מפחד.
אין סיבה אחרת.
אולי לך יש הסבר שתספרי לנו מה גרם ללחץ.
&nbsp
דבר שני כאשר את מאושרת את לא זומבית.
&nbsp
 

נוסעת27

New member
הלחץ היה חיצוני

והתעלמתי ממנו. לחץ שהייתי באבטלה, שבן זוג עמד להיפרד ממני ועוד. ואני? הכל סבבה. כלום לא נוגע בי. מה שיהיה יהיה. האמנתי שאני לא לחוצה ושהכל יהיה בסדר, לא נתתי לשום רגש שלילי לגעת בי. אז המוח אמר נראה לך באמת? ואז הכל קרס. התמוטטות נפשית אחת ענקית, באמצע החיים, באמצע שיחה עם מוכרת בעזריאלי על חולצה שתכננתי לקנות.
אז כן, גישה מצויינת. שיבושם לך.
 
נוסעת ,בזבוז זמן לענות לו או להתווכח אתו .זה
מושלם.

הבנאדם חי באשליה ,אז שיבושם לו , ואני מקווה בשבילו שלא יתפקח .
אין דבר כזה לחיות בלי רגשות , והדחקה זה בדיוק כמו לדחוק אצבע לתוך הסכר , תוציאי אותה שאז תקבלי הכל בפרצוף בריבית דריבית .
הכי מצחיק זה הקביעות לגבי מפקדי הצבא , שבגלל שהם לא מפחדים הם מסוגלים ללכת בראש ,,, ריבונו של עולם איזה שטויות הדבר הזה פולט .אני משרת בקבע כבר זמן לא מועט ויודע וחש בדיוק איך מרגישים ואיך מפחדים (אני עצמי לא חוויתי חרדות מימי, פחד בוודאי שכן אבל יש הבדל עצום.) , ואיך עושים את מה שצריך למרות החששות לפני .

לא קיים דבר כזה לחיות ללא רגשות , כל הרגשות כולל הכל , זה חלק מאתנו כפי שאמרת.
 
"המפה אינה השטח"

אחד הדברים הראשונים שלומדים בקורסי NLP
(שהיא שיטת תקשורת עם העצמי ועם האחר)
היא הנחת היסוד "המפה אינה השטח"
"המפה" היא מפת העולם האישית של האדם
המבוססת על זכרונותיו, נסיונו, אמונותיו, ההיסטוריה שלו -
ו"השטח" היא המציאות האוביקטיבית.
הנחת יסוד זו מלמדת אותנו שאין אמת אחת אוביקטיבית.
כל אדם חווה את העולם באופן אחר, ולכן הדעה שלו היא האמת שלו.
הוא פועל על פי המפה שלו.
מה שמתאים לאחד לא בהכרח מתאים לשני.
הגישה הזו מאפשרת לנו לקבל דעות שונות משלנו גם כשאנו לא מסכימים אתן,
ויחד עם זה להבין שאחרים לא רואים את הדברים עין בעין אתנו.
הנחת יסוד זו עוזרת לפתח סובלנות כלפי מגוון של דעות,
מקובלות יותר או פחות.
 

EZCA

New member
תשמע צוציקן.אני לא עושה הדחקה בכוח.אחרי כל מה שראיתי

ושמעתי במשך החיים שלי, אני פשוט לא מתרגש משום דבר.
אם למשל היה פיגוע בישראל עם 30 הרוגים לא מזיז לי.
אתה רוצה שבכוח אזדעזע מהמקרה הזה שלא נראה לי כאסון,אלא נראה לי כעובדה שזה המצב בארץ שלנו ולדעתי ימשיכו להיות פיגועים עם הרבה הרוגים.
ובנוגע למצב בסוריה,מצידי שיהרגו שם אחד את השני עד האדם האחרון,כי הם אוייבנו.
&nbsp
 
להמנע מרגשות ?

בהקשר של הדיון,
יש סרט חמוד שנקרא "קשר לא מחייב"
ובו שני אנשים שנמשכים זה אל זה בטירוף,
ומקיימים ביניהם קשר גופני,
הבחורה מתנגדת לכל קשר רגשי ביניהם.
היא חוששת להרגיש ( על אף שמדובר ברגש חיובי).
הם מעולם לא יצאו לדייט יחד, לא ישבו לארוחת בוקר יחד,
או יצאו לבלות יחד - וכל זה על מנת למנוע התקרבות רגשית ביניהם.
ברגע שיש לה "חשש" כלשהו להתאהבות ביניהם -
כלומר למעורבות רגשית,
היא מנתקת את הקשר.
האם היא הצליחה להמנע מלהרגיש ?
מתברר שלא.
 
אני עובדת על זה חזק

לא להרגיש שום דבר. יש לי סיבות טובות לזה. המצב שלי היה בלתי נסבל. הגעתי למסקנה שמה שאני צריכה בחיים זה לא להרגיש. מובן שזה לא אפשרי ליישום טוטלי, אבל לכל הפחות להוריד בעוצמות. חוץ מזה החלטתי להתכחש לדברים טראומטיים שקרו לי בחיים ושיש לי ספקות בהם. אני עושה כאילו לא היה כלום, וזה עוזר.
 

נוסעת27

New member
רק קחי בחשבון דבר אחד

דברים לא נעלמים. גם אני הייתי בגישה הזאת. של להדחיק ולשים בצד ולא להתמודד. עם דברים איומים שקרו בחיי (כגון מותו של אבי בהיותי בת 18 ועוד). בסוף הם ימצאו דרך לצאת ולהתבטא. וזה עלול להיות קשה יותר , מסעיר ומפתיע מאם הייתה התמודדות הדרגתית מלווה בתמיכה. זה מה שקרה לי. ותאמיני לה זה היה הדבר הנורא ביותר שקרה לי אי פעם, יותר מכל הדברים האיומים שניסיתי להדחיק.
 
לא אכפת לי

כל מה שניסיתי רק החמיר את המצב, אז לי עדיף לעשות משהו שעדיין לא ניסיתי - הדחקה. לא לכל אחד זה מתאים, אולי גם לי זה לא יתאים מתישהו, אבל בשנה ומשהו האחרונות זה מחזיק אותי שפויה. לא יכולה להתמודד עם השדים שבפנים, אז הכי קל לי לעשות כאילו אינם. טיפולים, כך מתברר, לא טובים בשבילי.
 

alice1803

New member
תעשי מה שאת מרגישה כרגע, הזמן יעשה את שלו

ואת עוד תצליחי לפתוח את הלב ולדבר ולספר את הכל, וגם לקבל את מה שקרה, ולחיות עם זה בשלום, כי אלו החיים, ואנחנו תמיד בסוף פותרים את כל החידות שבתוך הנשמה שלנו.
&nbsp
וזה אומר שאת חיה ונושמת, ואת לא ממש בוחרת להדחיק, את פשוט בוחרת לא להתעסק עם זה, ואולי גם אין לך צורך כרגע, וזה יעכב אותך מלהתקדם בחיים.
אז תעשי מה שאת חושבת לנכון, ומה שאומר לך הלב.
&nbsp
הדחקה זה משהו שדווקא עשיתי מגיל די קטן, אבל זה צף, וזה אולי היה נורא ואיום, המחשבה על זה, אבל גם אני כבר לא מתעסקת בזה עכשיו, כי זה תוקע אותי במקום.
&nbsp
&nbsp
 
אני חושבת שדייקת אותי

אני לא מדחיקה אלא מעדיפה לא להתעסק. זה בערך אותו דבר, לא? כי הדחקתי כל כך טוב מה שקרה, כל כך הרבה שנים שלא זכרתי ולא ידעתי והכול היה מעומעם, וכשהתחלתי לטפל בעניין בעקבות טריגר שהיה לי, זה היה הרסני וכל כך מפחיד. במקומות טיפוליים יעודיים לא תיקפו את מה שאמרתי, להפך, ביקשו הוכחות. מאיפה אני יכולה להביא הוכחות? או שאמרו לי מראש שמאמינים לי, עוד לפני שהתחלתי לדבר. איך אתם מאמינים לי אם עוד לא פתחתי את הפה? זה לא אמין וזה לא עובר אותי. אז בפעם האחרונה שזה קרה, כשהתעקשו שאומר את המילים X עשה לי Y, וסירבתי, העיפו אותי כי אמרו לי שהמקום הזה מתאים רק למי שכן מסוגלת להגיד את המילים האלה. והם לא הראשונים. ומאז החלטתי שהרבה יותר בריא לי לעשות כאילו לא היה. אולי באמת לא היה? אולי זה תעתוע? היה לי הרבה יותר גרוע כשדיברתי על זה בטיפולים. הרבה הרבה יותר גרוע. אז די.
אני רק אציין שאני בטיפול כבר 30 שנה און אנד אוף. ומרגע הטריגר שהיה לי דיברתי על זה המון בטיפולים. טחנתי את הנושא עד זרא, ורק רע היה לי.
אז אולי את צודקת ואני לא מדחיקה אלא בוחרת לא להתעסק עם זה, כי הדחקה לא יכולה להיות רצונית, נכון?
בכל מקרה תודה רבה על ההתייחסות.
 

alice1803

New member
היי מתוקה

אני חושבת שהמשמעות של "להדחיק" זה לא לזכור שזה קרה בכלל, עד שזה צף, ומכה בנו.
ו"לא להתעסק עם זה", זה אומר שרק לאחר שזה צף, ושאת מודעת לזה, רק אז את בוחרת שלא להתעסק עם זה, כי זה עושה לך רע.
זה צורך הישרדותי, בשביל שנוכל להמשיך לחיות בשלום עם עצמינו.
&nbsp
תראי, גם ככה מה שקרה נמצא אצלך באחת המגירות שבראש שלך, אז למה שתפתחי את המגירה הזו בכל מצב? אין צורך אם את מרגישה שזה תוקע אותך.
&nbsp
וגם כשאני סיפרתי לראשונה למטפלת שלי, שיכול להיות שהדחקתי כמה מיקרים שהיו בגיל 9 בערך, ושבגלל זה אני ככה שרוטה, היא ביטלה אותי, ואמרה ששנינו היינו בסך הכל ילדים, ושיחקנו, ושזו לא הסיבה למה שאני מרגישה.
ולדעתי היא בכלל לא ידעה להתמודד עם מה שסיפרתי לה.
&nbsp
 
זכרונות - האם הם אמת מוחלטת?

אלומה
אני חושבת שאולי יעניין אותך מאמר
שמצאתי בנושא אמיתות של זכרונות
שנקרא סיפורים שספרנו לעצמנו
ושאולי תומך בדרך ההתמודדות שבחרת לעצמך.
המאמר פותח כך:
"כמה מהזכרונות היקרים ביותר שלנו מעולם לא קרו - ואולי בכלל קרו למישהו אחר. לעתים קרובות, האמת היחידה היא האמת הנרטיבית"

אשמח לשמוע מה את חושבת בעקבות קריאת המאמר.
 
ממה שכתבת פה אני ממש לא מתכוונת

לקרוא את המאמר. רק לקרוא מה שכתבת הרס אותי עכשיו.
 
למעלה