חג שמח לחברי הפורום ושאלה

חג שמח לחברי הפורום ושאלה

שוב חג שמח !
מה שלומכם היום ואיך עבר עליכם "הסדר" ?

האם הסדר עשה סדר או הכניס "רעש" ואי שקט
לחיי היומיום, לשגרה ?
 
הגעתי למסקנה שזה בסדר

לא להיות בסדר. תרתי משמע.

מישהו שחולק אתי מטען גנטי הזמין אותי מתוך ידיעה ברורה שאין לי איך להגיע ושגם אם אצליח למצוא דרך, עצם היותי שם יעורר פיצוץ ואנשים אחרים לא יבואו או ילכו ברגע שיראו אותי. ליתר ביטחון גם כתבתי לו שאין לי איך להגיע (וברור שהוא ידע את זה גם קודם), אז הוא נעלם לכמה ימים ואז שלח לי בוואטסאפ תמונה של 'חג שמח'. עניתי לו 'תודה, גם לך ולמשפחתך', ואין לי מושג אם הוא הבין את הציניות. אני נזהרת בלשוני לא לכתוב עליו כל מיני דברים קשים (ויש הרבה), אבל לפעמים עדיף שהבן אדם לא יזמין בכלל מאשר ינסה למרק את מצפונו ולצאת ידי חובה, ולעשות אותי ה'לא בסדר', שהרי הוא הזמין, זו אני שלא באתי.

אני משערת שזה היה כואב לי לולא הוזמנתי למשפחתו של השח"ע לשעבר, כלומר חבר טוב שהוא גם עורך דין וגם היה שכן שלי עד לפני כשנה. הוא לא שכח אותי והציע לבוא (מעיר רחוקה) ולקחת אותי, וזה בזמן שיש לו 3 ילדים ואישה, או לשלם לי על מונית (אין מוניות בליל הסדר, אבל העיקר הכוונה). ובאמת, אני יודעת שאני רצויה ואהובה שם. את כל החגים בשנים האחרונות ביליתי אצל הוריו ואצל משפחתו או משפחתה של אשתו. אני חשובה לו עד כדי כך שהתכוון בשיא הרצינות להביא ולהחזיר אותי (מה שהמטען הגנטי לא חלם להציע לי בכלל, הוא גר בערך באותו מרחק של השח"ע, רק בכיוון אחר לחלוטין). זה בסדר, כך או כך לא הייתי רוצה להיות שם עם האנשים ההם, אבל בכל זאת... אולי כן הייתי באה...

אז זה עשה לי טוב. לא היה אכפת לי לוותר. ויתרתי מפני שאני אחרי ניתוח וכואב לי לשבת רצוף, אבל עצם הידיעה שאני אהובה ורצויה הרגיע אותי וגרם לי לא להרגיש מסכנה ואומללה.

ובאותה נשימה, ורדה, אני שוב שואלת איך אפשר לוותר על הכעס והטינה, איך אפשר להפסיק לצפות ממי שנשאר מהמשפחה שלך (יש רק שניים כאלה) שיעשה דברים למענך (הכי בסיסי - להרים טלפון כשאת מאושפזת, לשאול מה שלומך). אני יודעת שזה מה שנכון לעשות - להפסיק את הציפייה הזאת ולשחרר אותם סוף סוף (אני לא יודעת למה אני עדיין מתעקשת להתעדכן ולמה עדיין אכפת לי מהם איכשהו).

גם מעניין אותי מה אנשים מעדיפים - שיזמינו אותם כשיודעים בבירור שאין להם איך להגיע, או שלא יזמינו אותם בכלל. אני בעצמי לא יודעת את התשובה.
 
לאלומה

אלומה היקרה,
אני מבינה שמאד קשה לך, וחבל לי שכך,
אני מבינה גם שהיחסים במשפחה מורכבים ולא פשוטים,
ויחד עם זה אני שמחה לשמוע שיש לך קשר טוב עם השכן.
האם את יכולה לחשוב
מה מעודד ומאפשר את הקשר הטוב הזה (שנראה ממושך) ?
אולי הוא מתאפשר כי אין לך ציפיות?
כי את שמחה ומוקירה כל מחווה שלו?
 
הוא חשוב לי כמו אח

ואפילו יותר. בלי מטען גנטי, אבל אלמלא הוא כבר הייתי הומלסית. הוא לקח עליי חסות. דואג לחשבון הבנק שלי (הוא ניהל את הירושה שלי שהחזיקה בזכותו למעלה מעשר שנים!!) הוא יודע כמעט את כל סיפור חיי. סבתא שלו ז"ל (שגרה בדירה כאן בבניין לפניו) הייתה חברה טובה של אימא שלי, והאמת שגם שלי, והיא ביקשה ממנו לדאוג לי. הוא ניהל לי את השיפוץ. לקח חופש מהעבודה שלו ומבית המשפט ובא לנקות ולפקח על העובדים, ואשתו, שהיא אדריכלית פנים, עזרה לי לבחור דברים ולעצב. בזכותו יש לי קצבת נכות ובזכותו גם פתחנו שוב את תיק הנכות והגדלתי בהרבה מאוד אחוזים (שמגיעים לי, לצערי, לצמיתות). הוא מזמין אותי תמיד בחגים, גם אחרי שעבר דירה. מארגן לי דרכי הגעה וחזרה. חגג לי ימי הולדת. הזמין אותי לארוחות שישי (הוא מבשל אדיר) כשהייתי בודדה. הוא עושה בשבילי מעל ומעבר דברים נוספים. דואג לי לשיקום ומדבר בשבילי עם אנשים. החזיר אותי לפני כמה חודשים מניתוח. וזה מרגש מאוד, למה? כי הוא צועק עליי ומנער אותי ומלחיץ אותי, נוזף בי, ולמרות הכול - כל הזמן לטובתי ועושה את זה כמו שעושה לאחותו. זו הדרך שלו. והוא חזק. ואפילו שאין לו זמן לנשום מאז שעבר דירה הוא בכל זאת שומר עליי מרחוק ואני יודעת שאם יש משהו באמת גדול שאצטרך בו את עזרתו - הוא יבוא לקראתי, גם אם ינזוף בי על הדרך. הוא לא טיפוס של פוצי מוצי. הוא בועט ומדרבן, אבל גם כשהוא מדבר אליי בבוטות אני יודעת שהוא אוהב אותי. אני לא מכירה חוויה כזאת עם אף אחד אחר. של מישהו שרוצה בטובתי, שאכפת לו ממני ולמרות זאת לא מוותר לי. הוא גם ניהל 'שיחת גברים' עם האקס שלי לפני המון שנים כדי לברר מה הקטע איתו. לקח אותו למסעדה וגרם לו לשפוך את הלב (שהוא לא רצה אותי). הוא ניהל לי את משימת השותפות - בלעדיו בחיים לא הייתי מכניסה לכאן שותפות. בגלל זה הוא עשה לי שיפוץ. הוא ראיין את כל המועמדות ובא לפגוש אותן. הוא עשה לי את החוזים. הוא עשה לי ביטוח לדירה, שלא ידעתי שצריך בכלל לעשות (ואכלתי אותה כשהבניין נשרף). הם משפחה מדהימה. כיום יש להם שלושה ילדים ואני אוהבת אותם.
ובטח שאני מוקירה כל מחווה שלו, של אשתו, וגם של ההורים שלו, שתמיד מארחים אותי בחגים. הם לא חייבים לי כלום, ועל כן כל דבר שהם עושים למעני, מה שהמטענים הגנטיים לא חושבים אפילו לעשות, מרגש אותי ומשמח אותי עד דמעות. במיוחד משום שעברו דירה לעיר רחוקה ולא שכחו אותי.
אני רק אעדכן שאת הכסף לכל הדברים שציינתי אני השקעתי, כלומר הוא לא מימן לי את השיפוץ, את החפצים, את הביטוח של הדירה ואת כל מה שציינתי - זה לגמרי שלי, אבל הוא כן השקיע הרבה מאוד זמן ומרץ כדי לגרום לי לדבוק בחיים. הוא ראה אותי במצבים הכי קשים וירודים. הוא גם סידר לי שתהיה לי עוזרת בית (במשך שנים לא חשבתי בכלל להזמין עוזרת וגם לא יכולתי פיזית ונפשית לנקות את הבית). ככה עושה אח.
זה משמח מאוד ומעודד מאוד.
 
איש מדהים

מרגש לשמוע שיש אדם כזה
שפועל מכל הלב למענך,
נקודת אור שכזאת,
אני מאמינה שזה נותן כוח
להמשיך, להתמודד, וללכת קדימה.
יבורך ותבורכי את.
 
תודה רבה, מקסימה


 
פעולה לשינוי

לאלון גל יש תכנית שבועית שבה אנשים פונים ומתייעצים אתו,
ולא פעם פונים אליו בנושאים של מערכות יחסים במשפחה.
העצה שחוזרת לכולם היא לא לוותר על הקשר,
אבל איך עושים את זה,
הרי אין לנו שליטה על ההתנהגות של הצד השני?
אבל כן יש לנו שליטה על מה שאנו עושים !

ההמלצה שלו היא לשלוח מסר חיובי פעם בשבוע
"אחי/ אחותי היקר/ה (או: הי, "יוסי")
מה שלומך? מה קורה? חשבתי עליך".
לא ללחוץ לשינוי, לא לנזוף, לא לבוא בטענות, לא להיות ציני.
יש סיכוי שעם פעולה כזו, בהתמדה - בסופו של דבר יבוא שינוי.
 
ד"א

אין דרך לתקשר עם אחותי מלבד להרים לה טלפון. אין לה סלולרי, אין לה אימייל, בעיה. בשביל לדבר איתה בטלפון אני צריכה שזה יהיה כשהיא יוזמת, אחרת הבת שלה עולה על השיחה ומקללת אותי למוות בייסורים, בסרטן, תוך כדי צחוקים מרושעים (בת 28).
 

EZCA

New member
אני הייתי שמח אם לא היו במשפחה מאלצים אותי להיות

נוכח בליל סדר.
ההעדפה שלי היא להישאר לבד בבית ולא לזלול הרבה אוכל טעים בליל הסדר ולהשמין
וכעת קשה לי מאד להוריד את הקלוריות הרבות שנוספו לי מהמטעמים של ליל הסדר.
 
תפרגן לעצמך

עזרא,

ליל הסדר בחוג המשפחה הוא פעם בשנה,
ולא אירוע יומיומי,
ואם אכלת מטעמים ונהנית,
תפרגן לעצמך,
בלי לבוא חשבון עם עצמך, ובלי להצטער -
יהיו לך הזדמנויות להוריד את הקלוריות
בפעילויות השונות.

איך היה המפגש המשפחתי?
 

EZCA

New member
בפסח הזה עליתי במשקל 2 ק"ג.התוצאה שאני מתעורר

בבוקר עייף מאד.
כנראה נוצר לי עצירות נשימה בזמן השינה בגלל העליה במשקל.
כל כך קשה להוריד ק"ג 1 וכל כך קל מאד לעלות במשקל.
לפני שנתיים ירדתי מ-84 ל-75. כעת אני שוב 84 וזה הרבה מאד בשבילי.
 
למעלה