הוא חשוב לי כמו אח
ואפילו יותר. בלי מטען גנטי, אבל אלמלא הוא כבר הייתי הומלסית. הוא לקח עליי חסות. דואג לחשבון הבנק שלי (הוא ניהל את הירושה שלי שהחזיקה בזכותו למעלה מעשר שנים!!) הוא יודע כמעט את כל סיפור חיי. סבתא שלו ז"ל (שגרה בדירה כאן בבניין לפניו) הייתה חברה טובה של אימא שלי, והאמת שגם שלי, והיא ביקשה ממנו לדאוג לי. הוא ניהל לי את השיפוץ. לקח חופש מהעבודה שלו ומבית המשפט ובא לנקות ולפקח על העובדים, ואשתו, שהיא אדריכלית פנים, עזרה לי לבחור דברים ולעצב. בזכותו יש לי קצבת נכות ובזכותו גם פתחנו שוב את תיק הנכות והגדלתי בהרבה מאוד אחוזים (שמגיעים לי, לצערי, לצמיתות). הוא מזמין אותי תמיד בחגים, גם אחרי שעבר דירה. מארגן לי דרכי הגעה וחזרה. חגג לי ימי הולדת. הזמין אותי לארוחות שישי (הוא מבשל אדיר) כשהייתי בודדה. הוא עושה בשבילי מעל ומעבר דברים נוספים. דואג לי לשיקום ומדבר בשבילי עם אנשים. החזיר אותי לפני כמה חודשים מניתוח. וזה מרגש מאוד, למה? כי הוא צועק עליי ומנער אותי ומלחיץ אותי, נוזף בי, ולמרות הכול - כל הזמן לטובתי ועושה את זה כמו שעושה לאחותו. זו הדרך שלו. והוא חזק. ואפילו שאין לו זמן לנשום מאז שעבר דירה הוא בכל זאת שומר עליי מרחוק ואני יודעת שאם יש משהו באמת גדול שאצטרך בו את עזרתו - הוא יבוא לקראתי, גם אם ינזוף בי על הדרך. הוא לא טיפוס של פוצי מוצי. הוא בועט ומדרבן, אבל גם כשהוא מדבר אליי בבוטות אני יודעת שהוא אוהב אותי. אני לא מכירה חוויה כזאת עם אף אחד אחר. של מישהו שרוצה בטובתי, שאכפת לו ממני ולמרות זאת לא מוותר לי. הוא גם ניהל 'שיחת גברים' עם האקס שלי לפני המון שנים כדי לברר מה הקטע איתו. לקח אותו למסעדה וגרם לו לשפוך את הלב (שהוא לא רצה אותי). הוא ניהל לי את משימת השותפות - בלעדיו בחיים לא הייתי מכניסה לכאן שותפות. בגלל זה הוא עשה לי שיפוץ. הוא ראיין את כל המועמדות ובא לפגוש אותן. הוא עשה לי את החוזים. הוא עשה לי ביטוח לדירה, שלא ידעתי שצריך בכלל לעשות (ואכלתי אותה כשהבניין נשרף). הם משפחה מדהימה. כיום יש להם שלושה ילדים ואני אוהבת אותם.
ובטח שאני מוקירה כל מחווה שלו, של אשתו, וגם של ההורים שלו, שתמיד מארחים אותי בחגים. הם לא חייבים לי כלום, ועל כן כל דבר שהם עושים למעני, מה שהמטענים הגנטיים לא חושבים אפילו לעשות, מרגש אותי ומשמח אותי עד דמעות. במיוחד משום שעברו דירה לעיר רחוקה ולא שכחו אותי.
אני רק אעדכן שאת הכסף לכל הדברים שציינתי אני השקעתי, כלומר הוא לא מימן לי את השיפוץ, את החפצים, את הביטוח של הדירה ואת כל מה שציינתי - זה לגמרי שלי, אבל הוא כן השקיע הרבה מאוד זמן ומרץ כדי לגרום לי לדבוק בחיים. הוא ראה אותי במצבים הכי קשים וירודים. הוא גם סידר לי שתהיה לי עוזרת בית (במשך שנים לא חשבתי בכלל להזמין עוזרת וגם לא יכולתי פיזית ונפשית לנקות את הבית). ככה עושה אח.
זה משמח מאוד ומעודד מאוד.