חברים יקרים.תתחילו לשנות את צורת החיים שלכם והחשיבה

[EZCA]

חברים יקרים.תתחילו לשנות את צורת החיים שלכם והחשיבה

לצורה אחרת לגמרי,
כי צורת החיים שלכם פוגעת לכם חזק ברגשות שלכם
רגשות של אנשים רגישים מאד.
זה יכול להיות על חשבון הפרנסה שלכם
ועל הלימודים שלכם
ועל המקצוע שלכם בהווה ובעתיד,
אבל אז תרוויחו בריאות טובה שבעתיד הרחוק יותר
תתפרנסו ותלמדו טוב יותר.
קשה ולא כדאי להשקיע את עצמכם במשימות מלחיצות מאד
שגורמות לכם לריכוז מוחי מופחת ואפילו מופחת מאד.
שימו לב מה ומי מלחיצים אותכם
האם בבית,בזוגיות,בלימודים או הבוס במקום העבודה
או בעבודה המאוסה שאתם עובדים בה בשביל להרוויח כסף
שאתם צריכים את אותו הכסף לשלם גם על טיפולים פסיכולוגיים
ופסיכיאטריים ועל זה שקשה לכם לחיות בחברה רגילה בין אנשים
וקשה לכם לעשות עבודות תיקונים בבית ולפעמים קשה גם לצאת מהבית
ולמצוא חברים חדשים.
אתם צריכים להשלים עם העובדה שנולדתם רגישים מאד בלי אשמתכם.
זו דעתי האישית לאחר נסיון חיים גדול כבר 70 שנה שאני חי
וכמעט כולה היתה בחרדה שלא הייתי מודע לה
וגם הרופאים לא ידעו להסביר מה הבעיה שלי
ואיך ניתן לעזור לי.
כמובן שגם במשפחה וגם החברה לא הבינו למה אני מוזר
ולכן כינו אותי בכינוי אדם הקדמון ,שונה ומשונה.
כידוע אני לא איש מקצוע בתחום זה ואומר רק מנסיוני הרב בחיים.

 

[קרנף לבן 1]

יש גם חשיבות לאומץ להתמודד ולטיפולים פסיכולוגים

לפני 14 שנה התחילה לי חרדה גדולה ו קודם גם היתה חרדה אבל קטנה בהרבה.
והתמודדתי בעזרת טיפולים פסיכולוגים. שיחות עם עובד סוצילי ומדריך או מדריכה.
ואומץ להתמודד עם הפחד בעזרת השם- כלאמר אם אתה פוחד לנסוע לקניון קודם תסע עם מדריך ואחר תסע לבד אם אתה פוחד לצאת בלילה - קודם תלך ליד הבית ואחר תסע לעיר בלילה. אם אתה פוחד ללכת לסופר- תכריח את עצמך ללכת אפילו הרגלים כואבות מרוב חרדה.
יש כמובן תרופות שמנטרלות חלק מהפחד- אבל העיקר זו ההתמודדות.והידיעה שזה רק פחד והוא חולף עם היתמודדות.

 

[EZCA]

קרנף.בהחלט נכון מאד וזו הדרך הטובה ביותר להתמודד נגד החרדה.

נראה לי שזו הדרך של שיטת CBT
אתה מתמודד ומתרגל שהשד לא גדול כמו שחשבת.
הכדורים לא פותרים את בעיית החרדה מהיסוד.
כאשר אתה רואה שאתה מצליח להתמודד נגד הפחדים זה ממש ניצחון גדול
שנותן סיפוק והרגשה טובה שגורמים למוח להיות רגוע ומאוזן.
החרדה זה כמו כלב שמנסה להפחיד אותנו.
אם נראה לכלב שאנחנו לא פוחדים ממנו,
אז הוא לא יתנפל עלינו ולא ינשוך אותנו,
אבל דוקא אם אנחנו פוחדים מהכלב
אז הכלב מקבל אומץ מתנפל עלינו ונושך אותנו.
החרדה נהיית חזקה כאשר אנחנו פוחדים.
הפחד מגיע מהמוח המשובש,אבל עלינו לעזור לעצמנו ולהילחם בפחד.
בדרך כלל במלחמה אמיתית נהרג דוקא החייל הפחדן
ואילו החייל האמיץ לא מאבד עשתונות ,נשאר צלול ומחסל את האויב.

 

[ורדה צדיק]

לצמצם את גורמי המתח

נסיון חיים הוא דבר יקר ערך.
נראה שעשית דרך ארוכה ומשמעותית ושיפרת את איכות חייך,
כל הכבוד, ותודה, עזרא, שאתה חולק אתנו את מסקנותיך.
* * *
לכל אחד, ולא רק לאנשים רגישים,
חשוב להכיר מהם גורמי המתח בחייו,
ולנסות לצמצם אותם.
יחד עם זה לבדוק איך הוא עצמו תורם/ת למתח
ואיך הם יכולים להפחית אותו.
למשל דאגנות היא הרגל,
האם זהו הרגל מועיל ? מתי הוא מועיל ומתי לא?
איך אפשר לשנות אותו?

 

[ורדה צדיק]

שינוי קטן מדגים לנו צ'ארלי צ'פלין

"כאשר אהבתי את עצמי באמת
סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן למה שיהיה בעתיד.
עכשיו אני חי את הרגע הזה,
כי כאן מתרחש הכול.
היום אני חי כל יום ויום
ולזה אני קורא: שלמות".
(צ'ארלי צ'פלין)

 

[EZCA]

מצאתי בפייסבוק תשובה מדוייקת יותר למה שכתבתי.

היפוקרטס אמר, לפני שאתה עוזר לבן אדם תישאל אותו קודם
אם הוא מוכן לוותר על הדברים שגרמו לו להיות חולה.
&nbsp
זאת באמת היתה כוונתי בפתיח שלי כאשר הצעתי להשתנות גם על חשבון פרנסה או קידום בחיים.

 

[ורדה צדיק]

על ויתור ושינוי

המשפט שכתבת עוזר להבין את כוונת דבריך, עזרא.

ראשית צריך להכיר בקשר שבין המחלה לבין הגורמים אותה,
אבל האם הפתרון הוא להפסיק לחלוטין את הדבר שגורם לבעיה
(לדוגמא: עבודה, לימודים) ?
האם אדם שמפרנס משפחה - יכול לוותר על מקום עבודתו ?
האם בחור שרוצה להבטיח את עתידו המקצועי - יוותר על לימודיו?
במקרים רבים זה לא אפשרי.
האם אפשר לחשוב על פתרון ביניים?

 

[EZCA]

ורדה יקרה.אכן זה מה שאני בחרתי לעצמי פיתרון ביניים

הכוונה לוותר על הקיים ולעשות שינוי בחיים.
שינוי נוח וקל יותר.
לא נהייתי מהנדס מכונות ,אלא נהייתי פחות מזה
נהייתי טכנאי מכונות.
בכדורגל לא נהייתי שוער בליגה
אלא רק שוער שמתאמן בלי כרטיס שחקן.
זרקתי את משחק השחמט שאהבתי שהייתי מיומן בו הרבה שנים
כי המשחק דרש ממני הרבה כוח נפשי.
במקום זה שיחקתי בכיף שש-בש.
זרקתי את ההשקעה בבורסה ובטוטו בשביל להרויח כסף קל
ובמקום זה עבדתי בכל מיני עבודות קטנות זמניות בשביל להתפרנס טוב יותר,
כי זה בטוח יותר בשביל לחיות בכבוד בלי וילה מפוארת,אלא בבית קטן וצנוע.
כל זה למען הבריאות הנפשית והגופנית.
אם לא הייתי רגיש מאד,אז אולי הייתי טייס ולא נהג מכונית.
אני מציאותי ויודע מה טוב יותר לבריאות שלי.
כיום אני עובד,אבל לא הרבה שעות בשביל להתעשר.
בנוסף לפנסיה שלי אני עובד בעבודות פשוטות.
אני מלווה בהסעה לבית הספר ובחזרה ילד אוטיסט
וגם עובד בחלוקת המקומון בעיר שלי וגם לפעמים מחלק פלאיירים.
לפני זה השגחתי בבחינות בגרות כאשר התקיימו.
לא חיפשתי קריירה מקצועית,כי זה גדול עלי מבחינה חרדתית.
התפשרתי בקטן יותר ולא חסר לי כסף.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[נוסעת27]

אני יודעת שאתה לא אוהב שאני מגיבה לך

מצד שני, מי שלא אוהב שיגיבו לו... היי.. שלא יכתוב בפורום ציבורי
למעשה, אשתמש בדיוק בדוגמא הנ"ל! לי ולך יש דעות שונות מאוד בעניין התמודדות עם חרדה. אתה מאמין בלהתחבא מתחת לשולחן ולהירגע. אני מאמינה בלעמוד על השולחן ולהתמודד אקסטרה. אולי שנינו קיצוניים מדיי, כל אחד לכיוון שלו. אבל היו לנו כמה ויכוחים לפני כמה חודשים וביקשת ממני להפסיק להגיב לך. בעצם- נקטת בשיטה בה אתה מאמין, משהו מפריע לך, ואתה מנסה להעלים אותו מהנוף וככה אתה מתמודד. אבל במציאות אני לא באמת נעלמתי, כל עוד אנחנו בפורום ציבורי, אני עדיין כאן, מגיבה מדיי פעם. אז בעצם האם השיטה עבדה? הרי לא תעזוב את הפורום, או תתאפק ולא תקרא תגובות מיועדות אלייך. והגורם שלא נעים לך לא ייעלם. ככה בדיוק מה שאתה מתאר על התמודדות בחיים- תעלימו או תפחיתו את מה שמפריע לכם, וככה תהיו בסדר. האם זה ריאלי? האם נעלים מחיינו קריירה, לימודים, מערכות יחסים, חברים, משפחה כי הם עלולים לעורר חרדה או אי נעימות כלשהי? האם זו התמודדות בריאה וריאלית? לטעמי זה נותן לגיטימציה לתת לחרדה להשתלט על חיינו. וזו טעות חמורה! אדם צריך לקחת בחזרה שליטה על חייו, כל אחד בדרכו, ורק ככה הוא ינצח את החרדה. גם אם זה ייקח שנה או עשר שנים.

 

[ורדה צדיק]

מגוון של דעות

נוסעת יקרה,
טוב לראות אותך שוב בפורום.
אכן זה פורום ציבורי, כך שבאופן טבעי יש בו מגוון של דעות,
שחלקן שונות מאד זו מזו,
הפורום פתוח לכך.

 

[נוסעת27]

כמובן ורדה

אני ואת באותה הדעה.

 

[EZCA]

זה לא מדוייק מה שאת אומרת עלי,כי בפורום קשה להתבטא בצורה

מדוייקת כמו שמתבטאים במציאות.
לכן אני לא מובן טוב.
הכוונה שלי היא רק כאשר המצב חמור וגורם לחוסר תפקוד ,אז לברוח ולא להתעמת.
אני דוקא בעד להילחם ולהתעמת כל זמן שהחרדה נסבלת ללא שימוש בכדורים.
כמובן גם משך הסבל קובע.ככל שהסבל מתמשך אז יכול להגיע מצב של חוסר תפקוד.
הכי חשוב זה שבן אדם יצליח לתפקד ולא בצורה זומבית,אלא בראש צלול גם אם הוא לא צלול לגמרי.
העימות חייב להיות בצורה חיובית בלי קללות כמובן ובלי העלבות.
אם המצב מחמיר מאד, אז חייבים לברוח בזמן הנכון לפני שמגיע מצב של התמוטטות.
אם למשל היה מצב גרוע ומתמשך במקום העבודה ואני חוזר הביתה ולא מסוגל צאת ולבלות בערב, אז מקום עבודה זה בעיני הוא לא בשבילי גם אם אני מאבד את הפרנסה.
אם זו לא גם דעתך אז אנו חלוקים בדעה שלנו.

 

[נוסעת27]

כמובן שאנחנו חלוקים

למעשה הפוכים.
אני אגיד לך את האמת, אני באמת בדעה שכל אחד יעשה מה שמתאים לו, אם בשבילך זה עובד להוציא כל דבר מהחיים שלך עד שתישאר עם המינימום של המינימום, אבל תוכל לרקוד בערב, אז מעולה, אלו החיים שלך ומן הסתם אתה תבחר מה שבא לך.
אבל יש דבר שכן מפריע לי. אני ואתה שנינו יודעים כמה נורא זה להיות בחרדה. מזעזע. כשאתה בשיא של זה, כשזה קורה פעם ראשונה, כשפשוט לא מבינים מה קורה לנו, ורק מתחננים שמישהו או משהו יעזור לנו. הרבה אנשים מגיעים לכאן, במצב הנורא הזה, ומחפשים נואשות שמישהו יגיד להם משהו שייתן להם תקווה. אני לא חושבת שאף אדם שנמצא בתחתית בור הייאוש הזה מעוניין לשמוע שהוא חסר אונים, שמעכשיו עליו לוותר על כל מה שהוא אוהב בחייו כל עוד יש בזה איזשהי רמת לחץ (ובוא נודה בזה, בכל דבר, גם הפשוט ביותר, יכול להיות רמה כלשהי של חץ). אדם לא רוצה לשמוע שהוא איננו מסוגל לעזור לעצמו, אלא אם יתחבא בבית, יתפטר ולא יענה לטלפון יותר. יחיה בבדידות וחוסר גירוי אינטלקטואלי או אתגר בחייו, רק כדי למגר את החרדה, ויפסיק להרגיש כל רגש. מרבית האנשים חיו חיים מלאים לפני שזה היכה בהם, ומעוניינים לחזור לשם. והם באמת יכולים! עם טיפול נכון והתמודדות נכונה, אכן אפשר להשיג את זה! וכשהם בשלב המיואש הזה והשביר הזה, להגיע לכאן ולשמוע את הדברים האלה שאתה אומר להם, כ"מבין דבר". בעיני זה פשוט נוראי.