געגוע
לרופא היקר והמלאך שלי,
אין מילים לתאר את גודל הכאב והסבל שאני חווה עכשיו
לא יודעת איך להתמודד עם הסבל הזה
הייתי בשבילי הכל, טיפלת בי במשך חצי שנה בטיפול פסיכותרפיה, במקום לא שגרתי ובמקום ציבורי ולא מובן מאליו שהסכמת לטפל בי ורצית רק שהשאר בחיים.
נתת את כל כולך בשבילי, כמטאפורה טיפלת בי כמו אבא ששומר על ביתו בת השנתיים, כך טיפלת בי ושמרת עלי מכל משמר.
הרכות שלך, המילים החמות, הדיבור הרך והנעים, ההתכופפות שלך רק לשמוע את בכיי וסבלי, הנוכחות שלך והיכולת שלך להגיע אלי וכל כך לגעת בחום ואהבה בינאישית שאי אפשר לצפות מרופא למטופלת, כל כך נתנו לי את החיות לשרוד את החיים, למרות הנפילות מידי פעם בגלל סיבות אובקטיביות של משבר החיים.
לפני שבועיים הודעת לי על עזיבתך בגלל שאתה מהגר עם משפחתך לחו"ל, הייתי כל כך נסערת, התפרצתי בבכי סוער ורציתי למות כי לא יכולה בלעדייך, ידעתי עוד מתי שבשרת לי את הבשורה הקשה מכל, רק חלק מהצוות אמרו שאתה חוזר בעוד שנתיים לארץ, אפילו לא רצית שאחכה כדי שלא אסבול אולי ולאפשר למטפל אחר לטפל בי.
נתנו מטפלת שאינני רוצה בה, גם רגילה למטפל, למרות שהיא מנסה לעזור מאוד ומנהל המחלקה לא רוצה להחליף.
היום עשה לי בדיקה האם להחליף, לא הייתי מרוכזת בגלל שזה היה מלחיץ בשתי דקות רק לדבר ולכן לא היתי מרוכזת ולא עניתי לשאלתו כראוי והוא החליט לא להחליף את המטפלת.
מרגישה ממש בהתאבלות שנלקחת ממני, שכל הטוב והאהבה הבינאישית והחום שכל כך נתנו לי להיות קיימת. פתאום כבר לא קיימים, מתמוטטת, מתפרקת ונשברת ואפילו כבר לא רוצה את החיים בלעדייך ואולי מטפל אחר שבטוחני שלא יוכל להכנס לנעליך.
כמה קשה החוסר ההתחשבות, האי הבנה והסבל הסבוך שכל כך מעיק, מתיש, שגורם לדכדוך קשה ולמועקה שבלתי נסבלת ורצון למות, רק לא להרגיש ולכאוב.
(לא להזמין, לא מתכוונת באמת)
רוצה אותך מאוד, החיוך שלך, הבעות הפנים שלך, הרגישות שלך לכאבי וכל הנאמנות והמסירות שהענקת עבורי, רק על זה מגיע לך שאפו.
לא יודעת מה לעשות בפני התפרצות הלהבה שפוקדת אותי מאז שעזבת.
השיר שזכתה בדוויז "צל עץ תמר" כל הזמר מתנגן בראשי ושרה אותו והוא מוקדש רק לך ועבורך.
בתקווה שיקרה משהו שתחזור מהר ובנוסף אקבל מטפל שיהיה דומה לגישתך הטיפולית ולאישיותך האצילה, כמובן כמוך, לא יהיה ולא היה, יקר שלי.
אהיה שלום, מלאך
בתקווה שנפגש מהר
מחכה
לרופא היקר והמלאך שלי,
אין מילים לתאר את גודל הכאב והסבל שאני חווה עכשיו
לא יודעת איך להתמודד עם הסבל הזה
הייתי בשבילי הכל, טיפלת בי במשך חצי שנה בטיפול פסיכותרפיה, במקום לא שגרתי ובמקום ציבורי ולא מובן מאליו שהסכמת לטפל בי ורצית רק שהשאר בחיים.
נתת את כל כולך בשבילי, כמטאפורה טיפלת בי כמו אבא ששומר על ביתו בת השנתיים, כך טיפלת בי ושמרת עלי מכל משמר.
הרכות שלך, המילים החמות, הדיבור הרך והנעים, ההתכופפות שלך רק לשמוע את בכיי וסבלי, הנוכחות שלך והיכולת שלך להגיע אלי וכל כך לגעת בחום ואהבה בינאישית שאי אפשר לצפות מרופא למטופלת, כל כך נתנו לי את החיות לשרוד את החיים, למרות הנפילות מידי פעם בגלל סיבות אובקטיביות של משבר החיים.
לפני שבועיים הודעת לי על עזיבתך בגלל שאתה מהגר עם משפחתך לחו"ל, הייתי כל כך נסערת, התפרצתי בבכי סוער ורציתי למות כי לא יכולה בלעדייך, ידעתי עוד מתי שבשרת לי את הבשורה הקשה מכל, רק חלק מהצוות אמרו שאתה חוזר בעוד שנתיים לארץ, אפילו לא רצית שאחכה כדי שלא אסבול אולי ולאפשר למטפל אחר לטפל בי.
נתנו מטפלת שאינני רוצה בה, גם רגילה למטפל, למרות שהיא מנסה לעזור מאוד ומנהל המחלקה לא רוצה להחליף.
היום עשה לי בדיקה האם להחליף, לא הייתי מרוכזת בגלל שזה היה מלחיץ בשתי דקות רק לדבר ולכן לא היתי מרוכזת ולא עניתי לשאלתו כראוי והוא החליט לא להחליף את המטפלת.
מרגישה ממש בהתאבלות שנלקחת ממני, שכל הטוב והאהבה הבינאישית והחום שכל כך נתנו לי להיות קיימת. פתאום כבר לא קיימים, מתמוטטת, מתפרקת ונשברת ואפילו כבר לא רוצה את החיים בלעדייך ואולי מטפל אחר שבטוחני שלא יוכל להכנס לנעליך.
כמה קשה החוסר ההתחשבות, האי הבנה והסבל הסבוך שכל כך מעיק, מתיש, שגורם לדכדוך קשה ולמועקה שבלתי נסבלת ורצון למות, רק לא להרגיש ולכאוב.
(לא להזמין, לא מתכוונת באמת)
רוצה אותך מאוד, החיוך שלך, הבעות הפנים שלך, הרגישות שלך לכאבי וכל הנאמנות והמסירות שהענקת עבורי, רק על זה מגיע לך שאפו.
לא יודעת מה לעשות בפני התפרצות הלהבה שפוקדת אותי מאז שעזבת.
השיר שזכתה בדוויז "צל עץ תמר" כל הזמר מתנגן בראשי ושרה אותו והוא מוקדש רק לך ועבורך.
בתקווה שיקרה משהו שתחזור מהר ובנוסף אקבל מטפל שיהיה דומה לגישתך הטיפולית ולאישיותך האצילה, כמובן כמוך, לא יהיה ולא היה, יקר שלי.
אהיה שלום, מלאך
בתקווה שנפגש מהר
מחכה