הרופאים לא ידעו ולא הבינו מה זו חרדה.
הרופאים לא הבינו למה דופק הלב פועל מהר
ולמה לחץ הדם גבוה (בגלל החרדה)
הם חשבו שיש בעיה בלב.
אני סבלתי מחרדה ב-40 שנה והרופאים רק אז התחילו להבין
מה זו חרדה.
כאשר הגיע לרופא פציינט שטען כי הוא לא מצליח להרדם בלילה,
אז נתנו לו כדורי שינה
ומאוחר יותר התחילו לתת כדורי הרגעה.
בהתקף הראשון שלי הפסיכולוג איבחן אותי וכתב שאני
סובל מהפרעות מיניות.
המילה חרדה לא היתה קיימת.
הרופאים לא הבינו שהסיבה היא מכעס ודאגות יתר.
בשנות הארבעים דייל קרנגי כתב בספרו "אל דאגה" כי
מנהל בית חולים בארצות הברית אמר לו ש-90% מהחולים בבית החולים
הם תוצאה ישירה או עקיפה של דאגות יתר.
אבחון החרדה לא היה קיים.
אולי הכניסו לפעמים אנשים כאלה לבתי חולים למחלות נפש ,
או במילים אחרות לבתי משוגעים.
אתה מדבר על כך ההתפתחות שחלה בהבנת החרדה.
אחת ההתפתחויות שהתרחשו במהלך השנים בנושא החרדה
היא שחרדה אינה מחלה.
מעניין, איך השינויים האלו השפיעו על חייהם של אנשים
שקודם אולי לא ידעו להגדיר את מה שיש להם כחרדה?
אז אני שואל
מה זה מחלה?
אני כן חושב שזו מחלה שאפשר להבריא ממנה.
כנראה הוחלט שזו לא מחלה,
כי המילה מחלה היא מילה לא טובה
שיכולה להחמיר את הפרעת החרדה.
אז בואו נהיה כנים ונאמר
שזו מחלה כמו כל מחלה שאפשר להבריא ממנה
ולא להתייאש.
 
