מצב שחוזר על עצמו כל פעם במצב אחר..
שלום לכולם..אני בת 30
מגיל קטן התקשתי ביצירת קשרים חברתיים.
בין היתר הדברים שהפריעו לי בחיי היה העלבונות שספגתי מאנשים..
אני מאוד לוקחת קשה שמעליבים אותי עם מילים כמו "סתומה" , "מזרובה" או אפילו יציאה כמו "את חייבת טיפול" ..
לא יודעת איך בדיוק אני מגיעה למצבים כאלה בהם אני מרגישה מושפלת והלא צודקת גם אם אני הצודקת במצבים חברתיים.
כשמעליבים אותי בדרך כלל התגובה שלי זה שוק , הלם כזה ואז כדי להסתיר את העלבון אני מחייכת לרוב כדי לא להראות שנפגעתי.
הייתה לי חברה במשך שנתיים שלא מזמן רבנו פיצוץ ואנחנו לא בקשר כבר..
בתחילת הקשר ביננו הערצתי אותה מאוד כי הייתה עם ביטחון עצמי. היא הייתה רכה איתי ונתנה לי הרגשה שהעולם ורוד ושהיא לצידי. היא הייתה מחזקת ומעודדת אותי..נונת לי טיפים איך היא הייתה פעם כמוני חסרת ביטחון והיום היא אחרת..
תמיד שמעתי ממנה שאני צריכה להשתנות שאני דכאונית כזאת, שאני סגורה ואנשים לא מתחברים אלי בגלל זה.
עם הזמן בלי לשים לב היחסים ביננו התדרדרו אחרי חצי שנה של חברות לאט לאט עד שבא הפיצוץ משני הצדדים.
בהתחלה הייתי שמה לב שעם ידידים המזדמנים שלה היא תוקפנית . מראה להם שהיא לא פראיירית והייתה מרימה עליהם את הקול -צועקת! ותמיד תמיד כולם חזרו עליה על 4
בלי לשים לב גם אני הפכתי להיות הקורבן שהיא צועקת עליו
בתוך תוכי ידעתי שכנראה אני הבאתי את זה על עצמי, שמשהו באופי החלש שלי גרם לה לקחת אותי כמובנת מאליה.
בשלב מסויים היא הפסיקה לתמוך בי אלא רק ירדה עליי.
"תסתמי את הפה שלך " הייתה אומרת לי הרבה.הייתה מתרגזת מכל יתוש ואפילו לא הייתי מבינה מאיפה היא נופלת עליי פתאום ככה. כשהייתי מעירה לה שהיא צועקת היא הייתה מתגאה בזה ובעצמה. הייתה עונה לי שאם לא הייתי מרגיזה אותה היא לא הייתה צועקת עליי. לפתע קלטתי שבעצם היא צועקת על כולם כולל ההורים שלה מה שאיתי לא היה בתחילת הקשר. להיפך היא נתנה לי כבוד!!
תמיד הייתה נותנת לי להרגיש שהיא החכמה ואני הטיפשה.
מה שכן תמיד אמרה לי שאני ילדותית ולא בוגרת בגיל 30 ואילו היא בת 22 הרבה יותר בוגרת ממני-שזה נכון..
אף פעם לא הצלחתי להעמיד אותה במקום כמו שצריך גם אחרי שרבנו והשלמנו. היא חזרה להתנהג אלי בצורה לא מכבדת.
בין יתר הדברים היא הייתה יורדת עליי ורומזת עליי שאני מכוערת. היא עשתה את זה כמה פעמים ליד ידידים שלה וגם בטלפון שאמרה שכל הבחורים שהיא מכירה ומגדירה אותם "ידידים" באים לישיבות אך ורק בשבילה ולא בשבילי..היא אמרה את זה בביטחון מלא..ואף ירדה עליי שאני מגיעה לישיבות כמו סבתא
גם בחוץ שראינו מישהו שאנחנו מכירות אותו רק כי נתקלות ו כל הזמן היא אמרה מה נראה לך שהוחא יסתכל עלייך בכלל. שאלתי אותה למה שלא ירמה והיא ירדה למה שכן?!
אחרי שהיא הכירה את החבר שלה , היחסים ביננו עוד יותר התדרדרו. גם מהצד שלה וגם מהחבר שלה שמההתחלה לא נתן לי שום כבוד להיפך רק השפיל אותי . הוא גם הייצה עושה לה שטיפות מוח להתרחק ממני . לבסוף היה פיצוץ ביננו שכל אחת לא הייתה מרוצה מהשנייה ופשוט התרחקנו.
עבר מאז חודשיים.
ניסיתי להתחבר לבנות אחרות ללא הצלחה במקום עבודה.
האמת שהתייאשתי לחפש לה מחליפה. אני אשכרה מרגישה שהסיוכי שאמצא חברה חדשה הוא אפסי..
אז אני מגיעה לעבודה בסבבה, מנסה לא לפתח ציפיות וגם נזכרת שאין דבר כזה חברות במקום העבודה.
מקום עבודה זה מקום לרכילויות . למעשה אני מנסה להיפטר עכשיו ממחזר בעבודה ללא הצלחה שדחיתי אותו ואז הוא מרכל עליי בלי סוף ומקלל אותי קללות קשות רק כי אני לא מעריכה אותו ולא רוצה אותו. גם הוא מרשה לעצמו. ניסיתי להגן על כבודי ויצאתי עליו בחזרה ואפילו ניסיתי להתרחק אבל הוא ממשיך לרכל עליי ולהציק לי
כל רצוני שיעזוב את העבודה, בעוד שמקום העבודה רוצים לעלות אותו לקופה הראשית. מה שעוד יותר יפריע לי כי הוא זה שיקבע לי על ההפסקות ויכול להתנקם ביי
בנתיים אני מנסה לשרוד ממנו. אגב הוא פנה לחברה הזאת לשעבר כדי לרכל עליי. לדעתי טוב שפסלתי אותו . הוא יותר גרוע מאישה רכלנית..
אתמול היה קטע לא נעים.
השבוע שאלו בנות אם ירצו לעבוד במוצאי שבת הבאה בחג.
אני הסכמתי .
הלכתי אתמול ככה לקראת הצהריים לראות איך אני עובדת שבוע הבא.
אני עוברת על סידור עבודה. אני רואה שבשבת אני רשומה עם שאר הבנות משעה 08:00-16:30
נכנסתי למשרד לשאול את האחראית אם מה שראיתי בסידור הוא נכון או שהכוונה היא שהיה בלבול והיא עונה לי "בטח שבבוקר אז לא בערב.." , למה יש לך בעייה עם זה..?" עניתי שלא ורק שאלתי. היא שאלה את זה ליד המנהל אז לא רציתי לעשות רושם לא טוב שלא בא לי לעבוד בשבת עצמה..
ככה סיפרתי לכמה בנות בעבודה שאמרו לי אין מצב שאני כנראה התבלבלתי ולא ראיתי טוב. שאמרו מוצאי שבת. אמרתי נכון אמרו, אני בעצמי מופתעת ושלחתי אותן לראות במו עינייהם שמה שראיתי ראיתי נכון..
בשלב מסויים הלכתי עם אחת הבנות שהתקשתה להאמין למשרד כדי לוודא שאני צודקת.
הסידור עבודה היה אצל מישהי אחרת ביד שמדפיסה סידור עבודה. לא מזמן היא עבדה בקופה הראשית וקידמו אותה לפני חודשיים בערך למשרד.
שם ישבה עוד קופאית דתייה שדיברה איתה. אמרתי לה והתעלמתי מזאת מהמשרדים שאם היא עובדת בוקר ביום שבת והיא אמרה לי אין מצב בעולםםםם שסופר דתי שכזה יעבדו בשבת. התווכחתי איתה שאבל ראיתי פרסוםםםם אז היא אמרה היה בלבול בסידור..
ואז אוצה הבחורה שקידמו אותה למשרדים התרגזה נוראא נוראא
ורק אז קלטתי אותה מכינה סידור עבודה חדש .
היא צעקה עליי "יא סתומה אחת , מה את לא מבינה מה מסבירים לך שהיה בלבול בסידור עבודה ..? מה לא ברור לך?"
מאוד נפגעתי מטון הדיבור שלה ושככה התנפלה עליי..
הטעות הייתה שלה. גם ביררתי אחרי זה עם קופאית שאמרה לי שהיא התבלבלה אז מיא כאן הסתומה באמת?
אני בסך הכל ראיתי מה שפרסמו. גם שאלתי אחראית היא אמרה לי שכן.. זה היה מאוד פוגע
אמרתי לה זה לא יפה איך שאת מדברת עליי והיא עונה זה לא יפה איך שאת מתנהגת מסבירים לך משהו ואת לא קולטת!
בגלל שהיא ותיקה יותר ממני , ובגלל שהיא קשורה לסידור עבודה לא רבתי איתה . פחדתי שזה יכול לפגוע ביי ולמעשה לרוב שמעליבים אותי אני קודם נכנסת לשוק ועד אז שאני מחליטה להגיב כמו שצריך שישתיק את הצד השני כבר מאוחר מדיי
אחרי שיצאתי מהמשרד התמלאתי בהרבה רגשות שליליים.
אמרתי לעצמי כל פעם הסיפור חוזר על עצמו שמעליבים אותי ואני לא מסוג האנשים שיעליב אחרים ויגיד להם את מה שהיא אמרה.. גם אם אני יחישב אותם לסתומים באמת ויש אחת כזאת, אבל בחיים אני לא יגיד לה "יא סתומה"
ככה זה היה איתה, עם חברה לשעבר שלי , עם חבר שלה ואפילו עם מחזר שברגע שהראיתי לו שאני מתביישת בו הוא הראה לי שהוא השולט ואני הגרגיר הקטן בחול.
למה אנשים בעצם לא מכבדים אותי?
ואיך לענות להם בצורה שלא תהיה אגרסיבית מדי אבל בצורה שתרגיע אותם ומהר?
למשל זאת מהמשרדים הייתי יכולה להגיד לה כמו חברה לשעבר שלי ענתה לאחראית שחיטטה לה בחיים תשובה כמו "אני לא אחת החברות שלך הבנת?! תדסרי ככה לחברות שלך ותתעסקי בחיים שלך"
למה אני לא מסוגלת להיות אסרטיבית כדי שלהבא אנשים יכבדו אותי?
שלום לכולם..אני בת 30
מגיל קטן התקשתי ביצירת קשרים חברתיים.
בין היתר הדברים שהפריעו לי בחיי היה העלבונות שספגתי מאנשים..
אני מאוד לוקחת קשה שמעליבים אותי עם מילים כמו "סתומה" , "מזרובה" או אפילו יציאה כמו "את חייבת טיפול" ..
לא יודעת איך בדיוק אני מגיעה למצבים כאלה בהם אני מרגישה מושפלת והלא צודקת גם אם אני הצודקת במצבים חברתיים.
כשמעליבים אותי בדרך כלל התגובה שלי זה שוק , הלם כזה ואז כדי להסתיר את העלבון אני מחייכת לרוב כדי לא להראות שנפגעתי.
הייתה לי חברה במשך שנתיים שלא מזמן רבנו פיצוץ ואנחנו לא בקשר כבר..
בתחילת הקשר ביננו הערצתי אותה מאוד כי הייתה עם ביטחון עצמי. היא הייתה רכה איתי ונתנה לי הרגשה שהעולם ורוד ושהיא לצידי. היא הייתה מחזקת ומעודדת אותי..נונת לי טיפים איך היא הייתה פעם כמוני חסרת ביטחון והיום היא אחרת..
תמיד שמעתי ממנה שאני צריכה להשתנות שאני דכאונית כזאת, שאני סגורה ואנשים לא מתחברים אלי בגלל זה.
עם הזמן בלי לשים לב היחסים ביננו התדרדרו אחרי חצי שנה של חברות לאט לאט עד שבא הפיצוץ משני הצדדים.
בהתחלה הייתי שמה לב שעם ידידים המזדמנים שלה היא תוקפנית . מראה להם שהיא לא פראיירית והייתה מרימה עליהם את הקול -צועקת! ותמיד תמיד כולם חזרו עליה על 4
בלי לשים לב גם אני הפכתי להיות הקורבן שהיא צועקת עליו
בתוך תוכי ידעתי שכנראה אני הבאתי את זה על עצמי, שמשהו באופי החלש שלי גרם לה לקחת אותי כמובנת מאליה.
בשלב מסויים היא הפסיקה לתמוך בי אלא רק ירדה עליי.
"תסתמי את הפה שלך " הייתה אומרת לי הרבה.הייתה מתרגזת מכל יתוש ואפילו לא הייתי מבינה מאיפה היא נופלת עליי פתאום ככה. כשהייתי מעירה לה שהיא צועקת היא הייתה מתגאה בזה ובעצמה. הייתה עונה לי שאם לא הייתי מרגיזה אותה היא לא הייתה צועקת עליי. לפתע קלטתי שבעצם היא צועקת על כולם כולל ההורים שלה מה שאיתי לא היה בתחילת הקשר. להיפך היא נתנה לי כבוד!!
תמיד הייתה נותנת לי להרגיש שהיא החכמה ואני הטיפשה.
מה שכן תמיד אמרה לי שאני ילדותית ולא בוגרת בגיל 30 ואילו היא בת 22 הרבה יותר בוגרת ממני-שזה נכון..
אף פעם לא הצלחתי להעמיד אותה במקום כמו שצריך גם אחרי שרבנו והשלמנו. היא חזרה להתנהג אלי בצורה לא מכבדת.
בין יתר הדברים היא הייתה יורדת עליי ורומזת עליי שאני מכוערת. היא עשתה את זה כמה פעמים ליד ידידים שלה וגם בטלפון שאמרה שכל הבחורים שהיא מכירה ומגדירה אותם "ידידים" באים לישיבות אך ורק בשבילה ולא בשבילי..היא אמרה את זה בביטחון מלא..ואף ירדה עליי שאני מגיעה לישיבות כמו סבתא
גם בחוץ שראינו מישהו שאנחנו מכירות אותו רק כי נתקלות ו כל הזמן היא אמרה מה נראה לך שהוחא יסתכל עלייך בכלל. שאלתי אותה למה שלא ירמה והיא ירדה למה שכן?!
אחרי שהיא הכירה את החבר שלה , היחסים ביננו עוד יותר התדרדרו. גם מהצד שלה וגם מהחבר שלה שמההתחלה לא נתן לי שום כבוד להיפך רק השפיל אותי . הוא גם הייצה עושה לה שטיפות מוח להתרחק ממני . לבסוף היה פיצוץ ביננו שכל אחת לא הייתה מרוצה מהשנייה ופשוט התרחקנו.
עבר מאז חודשיים.
ניסיתי להתחבר לבנות אחרות ללא הצלחה במקום עבודה.
האמת שהתייאשתי לחפש לה מחליפה. אני אשכרה מרגישה שהסיוכי שאמצא חברה חדשה הוא אפסי..
אז אני מגיעה לעבודה בסבבה, מנסה לא לפתח ציפיות וגם נזכרת שאין דבר כזה חברות במקום העבודה.
מקום עבודה זה מקום לרכילויות . למעשה אני מנסה להיפטר עכשיו ממחזר בעבודה ללא הצלחה שדחיתי אותו ואז הוא מרכל עליי בלי סוף ומקלל אותי קללות קשות רק כי אני לא מעריכה אותו ולא רוצה אותו. גם הוא מרשה לעצמו. ניסיתי להגן על כבודי ויצאתי עליו בחזרה ואפילו ניסיתי להתרחק אבל הוא ממשיך לרכל עליי ולהציק לי
כל רצוני שיעזוב את העבודה, בעוד שמקום העבודה רוצים לעלות אותו לקופה הראשית. מה שעוד יותר יפריע לי כי הוא זה שיקבע לי על ההפסקות ויכול להתנקם ביי
בנתיים אני מנסה לשרוד ממנו. אגב הוא פנה לחברה הזאת לשעבר כדי לרכל עליי. לדעתי טוב שפסלתי אותו . הוא יותר גרוע מאישה רכלנית..
אתמול היה קטע לא נעים.
השבוע שאלו בנות אם ירצו לעבוד במוצאי שבת הבאה בחג.
אני הסכמתי .
הלכתי אתמול ככה לקראת הצהריים לראות איך אני עובדת שבוע הבא.
אני עוברת על סידור עבודה. אני רואה שבשבת אני רשומה עם שאר הבנות משעה 08:00-16:30
נכנסתי למשרד לשאול את האחראית אם מה שראיתי בסידור הוא נכון או שהכוונה היא שהיה בלבול והיא עונה לי "בטח שבבוקר אז לא בערב.." , למה יש לך בעייה עם זה..?" עניתי שלא ורק שאלתי. היא שאלה את זה ליד המנהל אז לא רציתי לעשות רושם לא טוב שלא בא לי לעבוד בשבת עצמה..
ככה סיפרתי לכמה בנות בעבודה שאמרו לי אין מצב שאני כנראה התבלבלתי ולא ראיתי טוב. שאמרו מוצאי שבת. אמרתי נכון אמרו, אני בעצמי מופתעת ושלחתי אותן לראות במו עינייהם שמה שראיתי ראיתי נכון..
בשלב מסויים הלכתי עם אחת הבנות שהתקשתה להאמין למשרד כדי לוודא שאני צודקת.
הסידור עבודה היה אצל מישהי אחרת ביד שמדפיסה סידור עבודה. לא מזמן היא עבדה בקופה הראשית וקידמו אותה לפני חודשיים בערך למשרד.
שם ישבה עוד קופאית דתייה שדיברה איתה. אמרתי לה והתעלמתי מזאת מהמשרדים שאם היא עובדת בוקר ביום שבת והיא אמרה לי אין מצב בעולםםםם שסופר דתי שכזה יעבדו בשבת. התווכחתי איתה שאבל ראיתי פרסוםםםם אז היא אמרה היה בלבול בסידור..
ואז אוצה הבחורה שקידמו אותה למשרדים התרגזה נוראא נוראא
ורק אז קלטתי אותה מכינה סידור עבודה חדש .
היא צעקה עליי "יא סתומה אחת , מה את לא מבינה מה מסבירים לך שהיה בלבול בסידור עבודה ..? מה לא ברור לך?"
מאוד נפגעתי מטון הדיבור שלה ושככה התנפלה עליי..
הטעות הייתה שלה. גם ביררתי אחרי זה עם קופאית שאמרה לי שהיא התבלבלה אז מיא כאן הסתומה באמת?
אני בסך הכל ראיתי מה שפרסמו. גם שאלתי אחראית היא אמרה לי שכן.. זה היה מאוד פוגע
אמרתי לה זה לא יפה איך שאת מדברת עליי והיא עונה זה לא יפה איך שאת מתנהגת מסבירים לך משהו ואת לא קולטת!
בגלל שהיא ותיקה יותר ממני , ובגלל שהיא קשורה לסידור עבודה לא רבתי איתה . פחדתי שזה יכול לפגוע ביי ולמעשה לרוב שמעליבים אותי אני קודם נכנסת לשוק ועד אז שאני מחליטה להגיב כמו שצריך שישתיק את הצד השני כבר מאוחר מדיי
אחרי שיצאתי מהמשרד התמלאתי בהרבה רגשות שליליים.
אמרתי לעצמי כל פעם הסיפור חוזר על עצמו שמעליבים אותי ואני לא מסוג האנשים שיעליב אחרים ויגיד להם את מה שהיא אמרה.. גם אם אני יחישב אותם לסתומים באמת ויש אחת כזאת, אבל בחיים אני לא יגיד לה "יא סתומה"
ככה זה היה איתה, עם חברה לשעבר שלי , עם חבר שלה ואפילו עם מחזר שברגע שהראיתי לו שאני מתביישת בו הוא הראה לי שהוא השולט ואני הגרגיר הקטן בחול.
למה אנשים בעצם לא מכבדים אותי?
ואיך לענות להם בצורה שלא תהיה אגרסיבית מדי אבל בצורה שתרגיע אותם ומהר?
למשל זאת מהמשרדים הייתי יכולה להגיד לה כמו חברה לשעבר שלי ענתה לאחראית שחיטטה לה בחיים תשובה כמו "אני לא אחת החברות שלך הבנת?! תדסרי ככה לחברות שלך ותתעסקי בחיים שלך"
למה אני לא מסוגלת להיות אסרטיבית כדי שלהבא אנשים יכבדו אותי?
