האם הגולש KIM 2004 עדיין נמצא פה במקרה?

[אלומת האור]

האם הגולש KIM 2004 עדיין נמצא פה במקרה?

 

[ורדה צדיק]

KIM2004

האם יתכן, אלומת האור, שKIM כותב בשם אחר ?
מעניין איך קשר וירטואלי יכול להיות כל כך משמעותי.
על אף שלא הכרתי אותו,
גם אני אשמח אם נגלה את קים שוב
תודה

 

[KIM2004]

הי יקירה..

לא אני לא כותב בתפוז כבר שנים רבות .. המסר שלך הגיע אליי במייל.
וואו איזה כיף לשמוע ממך..
ספרי לי מה שלומך?

נ.ב: שלומי ממש טוב.
התחתנתי לפני 9 שנים .. יש לי 3 בנות.
עדיין נוטל סרוקסט.. ולשמחתי .. אין לי את הדברים הנוראיים שהיו לי פעם.

Kim

 

[EZCA]

קים יקר.זה אני EK55 עזרא

נעים לשמוע ממך דברים טובים.
גם אני בסדר,אבל עם כדורים.
פתאום אחרי שנים אלומת אור נזכרה בך כאן.
כאן היית אלוף ויצאת מהר מהבעיה שנפלה עליך שלא באשמתך.

 

[KIM2004]

שלום עזרה היקר.. שלום כולם.

מאד שמח לשמוע אותך..

תודה, אבל ממש לא הייתי 'אלוף'. באותן שנים סבלתי. מאד סבלתי. לעיתים מרב סבל שקלתי לשים קץ לחיי.
מה שהציל אותי היה , לדעתי, שהשתדלתי מאד לאחוז ב'יומיום' לאחוז ב'שיגרה' גם בימים מטורפים של דה-פרסונליזציה , ודה- ראליזציה, לא ויתרתי וטסתי , במסגרת העבודה, גם לביג'ין (סין) הרחוקה, לבד.

איזה קטע, לפני חודשיים גיליתי , בבית הורי, במקרה , מכתב שכתבתי לפני הנסיעה לסין על מנת שאוכל לתת אותו לאחד הנציגים בבג'ין, במקרה שארגיש שאני מאאבד שליטה, על מנת שידווח לארץ .. ישמור עלי, ויחזיר אותי לישראל. במכתב אני מנסה להסביר לו באיזה מצב אני ... דמעות עלו בעיניי.

הכדורים (סרוקסט) די שומרים עלי, וכבר לא מעט שנים שאני חי חיים רגילים ושמחים לגמרי (טפו, טפו, טפו).

כל הפורום הזה הייתם בשבילי עוגן. עוגן חזק. תומך ומגן.
תודה.תודה.תודה לכל אחד ואחת מכם.

תודה שנזכרתם בי, לאחר כלכך הרבה שנים.

נשיקות.

 

[jacolevi]

שלום KIM2004

נהדר שאתה מרגיש טוב , שימשיך ככה. לאנשים שאינם סובלים מבעיות נפשיות אין אפשרות להבין את האושר ותחושת השחרור שחווה מה שאתה מתאר. ואני מוסיף שבאותם ימים שאני מרגיש טוב ויש הרבה כאלה, אני ממש מאושר ויודע להעריך כל דקה שהראש מעל המים , וכן גם אני ממש לא מעז לוותר לעצמי ועושה כל מה שמתבקש בחיי היום יום.

מאחל לך כל טוב

 

[KIM2004]

תודה ג'קו.

 

[אלומת האור]

קימייייייייייייייייייייייייייייי

ודאי אתה תוהה מדוע נזכרתי בך אחרי כל כך הרבה שנים... ואיך אפשר שלא?
איך אפשר לשכוח את ההודעה הכל כך מיוחדת ההיא, שלצערי אבדה לי בין כל הסימניות ועדכוני הגרסאות של הדפדפנים, שבה חזית אחד לאחד (כמעט) לאן אגיע ובמה אעסוק...
טוב, לא בדיוק, אבל הכי טוב שיכולתי לחלום עליו, ואז, אם אתה זוכר, גם חלומות לא היו לי.
זוכרת את התיאור של מחיאות הכפיים, של העיתונאים... חבל שאני לא זוכרת הכול, אבל ההודעה ההיא שכתבת לי אז, מזמן, ההיא שלא האמנתי ביכולתה לקרום עור וגידים, ליוותה אותי לאורך הדרך, עזרה לי למצוא את עצמי מבחינה תעסוקתית, למצוא את הנישה שכל כך מתאימה לי ולפרוח מהבחינה הזאת...
עם אמונה עצמית ישנה עדיין בעיה, ולמעשה כל הבעיות של אז עדיין קיימות במידה כזאת או אחרת, אבל הנטע ההוא שנטעת אז נשאר, ורציתי שתדע.
ואני אפרט לך אח"כ במסר אישי.
&nbsp
כל כך שמחה שבאת ושמחה מאוד על התוכן שכתבת על עצמך. נסים קורים

 

[ורדה צדיק]

"הנטע ההוא" - כוחם של מילים

לאלומה,
זו יכולה להיות ההודעה שהתכוונת אליה
רוח האדם ואלומה

 

[אלומת האור]

זו אמנם לא ההודעה שחיפשתי

אבל אני מצומררת. ומדוע? כי בספר שאני עורכת כעת מצוטט ויקטור פרנקל בדיוק!!!
&nbsp
ורדה, המון תודה! איך עשית את זה? האם תוכלי לעזור לי למצוא את ההודעה ההיא? בהודעה המדוברת קים חזה את המקום המקצועי שאהיה בו בעוד כך וכך שנים, והוא תיאר שם תיאורים מופלאים... כל כך הייתי רוצה להיזכר בזה...
תודה!!
&nbsp
*ואיך רואים בהודעה שמצאת שזה היה לפני שלמדתי עריכה לשונית

 

[אלומת האור]

מצאתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/968/140680577/תמיכה/הפרעות_חרדה_-_תמיכה

 

[אלומת האור]

טוב, זה די שונה ממה שזכרתי

אבל יש לי עוד 11 שנים להגשים את מה שקים כתב

&nbsp
עיתון הארץ הוא לגמרי לא אני, מטופלים גם כן אין לי, לא פיתחתי ולא המצאתי כלום, וגם אף אחד לא מחא לי כפיים...
&nbsp
אבל קים, קים האמין בי לאורך כל הדרך, ואני לא אשכח את המהות, גם אם לא זכרתי ממש את התוכן.
&nbsp
הרבה בזכות האמונה הזאת בי והרבה בזכות המזל התקבלתי לעבודה בהוצאה לאור, ובתוך שנה התקדמתי לא רק מלקטורית (בהוצאה אחרת) למגיהה - ומשם לעריכת לשון - ומשם לעריכה ספרותית, אלא התמניתי לתפקיד עורכת משנה בהוצאה!! וכל זה בתוך שנה... אני עדיין לא מעכלת את זה לגמרי כי זה טרי מאוד, אני עדיין ננזפת כל הזמן על ההספק האטי מאוד שלי ועל הבלבול שלי, וגם הייתה לי לפני כשבועיים שם התמוטטות נפשית מול כל הלחץ וכולם ראו אותי... אבל איש לא ידע שיש לי בעיות נפשיות, אני סידרתי לגמרי לעצמי את העבודה בהוצאה, ואני אפילו לא ביקשתי קידום!!! הרבה עורכות פנו אליהם לעבודה כזאת, ואני אפילו לא ידעתי שיש דבר כזה... הם פנו אליי, רצו אותי... אני, שההשכלה הרשמית שלי בתחום מצומצמת מאוד (בינתיים עשיתי חצי תואר, גם בנושאים אחרים)...
אני? עורכת משנה? כל הזמן פוחדת שיפטרו אותי בגלל ההספק ובגלל הבלבול...
אבל אני נפגשת עם לקוחות (אני!) ובונה להם קונספטים לספר, הוגה שמות לספרים, מחווה דעה על כל מה ששואלים אותי כל הזמן, מלווה סופרים בכתיבה, מדריכה אותם, מדרבנת אותם, מדברת בטלפון (אני!) ואמורה גם לבחון עורכים חדשים (אני!)
ועדיין עושה את העבודה החיצונית שעשיתי עד כה - עריכה מהבית.
&nbsp
אז אם זה לא ברוח הדברים שקים כתב, אני לא יודעת מה כן.
&nbsp

 

[ורדה צדיק]

הפחד העמוק שלנו....

KIM ראה את הפוטנציאל שלך והאמין בך,
העובדות מוכיחות שצדק, שזו אכן מי שאת,
זורחת, מבריקה.
נחכה להגשמת החזון במלואו.

"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי.
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור.
זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכול.
אנחנו שואלים את עצמנו, איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת, איזה זכות יש לכם לא להיות?

מתוך הספר "בחזרה לאהבה, הרהורים על עקרונות הקורס בנסים"
מאת מריאן ויליאמסון

 

[אלומת האור]

תודה רבה

 

[KIM2004]

אלומה יקרה,

אלומה יקרה,

הפוסט שלך מילא אותי אושר רב. הידיעה שטקסט שכתבתי ליווה אותך, והשפיע עלייך, גרם לי לשימחה גדולה.

קטונטי. לא צריך היה יכולת מיוחדת על מנת לזהות שהטקסטים שלך נכתבים ממקום 'אחר', נכתבים ממקום בו יש לך שליטה מלאה על חייך, מחשבותייך ורגשותייך (בניגוד, ל'מקום' בו תארת את עצמך,אז).

שמחתי כלכך לקרא שאת עוסקת בתחום הכתיבה, מתקדמת, מקודמת ומוערכת ע"י הסביבה.

נדמה לי שכולנו 'חולים' קצת פחות ממה שהיינו אז..

העתיד צופן לך המון דברים טובים. המשיכי בדרכך, יהיו עליות ומורדות .. אבל הדרך כבר סלולה..

Kim

 

[אלומת האור]