מוכרחים להיות שמח4
New member
קבלה עצמית (לאו דווקא אהבה עצמית) לפני מציאת זוגיות
חברים יקרים, ההודעות שלכם עוזרות לי יותר מהכל. תודה על מה שהיה עד כה. ועל מה שיבוא
בטיפול האחרון עם המטפל שלי- הוא אמר לי: אם יש משהו אחד שאני רוצה שתקח מהטיפול זה זה: עזוב אותך משינויים. מנסיון לרצות אחרים. אני אשמח אם קודם כל תקבל את עצמך. פשוט תבין שזה אתה. וכמה שלא תשתנה הגרעין ישאר זהה: אתה לא אוהב סיכונים. אתה אוהב להיות בשליטה. אתה אוהב להיות מודע.
כמה שלא תשתנה. זה יהיה עד גבול מסוים.
אז תלמד לבקר את עצמך פחות. לחיות עם מי שאתה. לקבל את עצמך על שלל התכונות שלך.
רציתי לשאול כמה דברים, בתקווה להשכיל מנקודות מהבט שלכם:
1. איך אתם מתרגלים קבלה עצמית? מה אתם אומרים לעצמכם שצצה ביקורת עצמית, הלקאה, התייסרות על טעות שקרתה (מקטנה ועד גדולה).
2. איך אתה יודע/מרגיש- שאתה כבר שלם או מקבל את עצמך? אני מדבר בגלוי על הדברים הכי כמוסים עם חברים רבים. אבל בכל זאת מתייסר לפעמים על תכונות שיש לי וטעיות שנובעות בגלל חרדה. אני עושה הרבה דברים לבד ומבסוט על מה שאני עושה או מה שאני בוחר. לא מתייסר.
3. חששתי בהתחלה שקבלה עצמית תהפוך לאהבה עצמית. וזו לנרקסיזם. שאולי ימנע ממני למצוא בנזוג כי אף אחד לא יספק בחור טוב כמוני. איך שוברים לוגיקה כזו? זה דיכוטומי מדי. אני מבין ובכל זאת הייתי רוצה להבין איך זה חי אחד עם השני.
4. האם קבלה עצמית היא קבועה? או בזמנים מסוימים הגיוני שארגיש נחות או הססן או מחביא תכונות שלי שאני יודע שהן חלק ממני?
5. ומה עם אני מקבל את עצמי, אבל מרגיש טוב יותר או שלם עם עצמי יותר כשאני מרצה מישהו אחר וגורם לו אושר. זה מסב לי אושר. אפילו אם אני צריך להשתנות קצת בשבילו. זה מבטל קבלה עצמית?
יש ספרים או טכניקות מומלצות לקבלה עצמית. לשלום בית עם עצמך? לחיזוק האמונה בדרך שלך?
שאלות שכבר ענו לי:
ענו לי: האם קבלה עצמית לא עוצרת העצמה ושינוי? כלומר אני מקבל מי שאני. טוב לי עם מי שאני. אז למה לשנות - לזה כבר ענו לי בפורום שזה לא סותר. אני מקבל את עצמי כמו דירה שאני אוהב. אבל לפעמים שווה להוסיף תמונות וכו׳.)
חברים יקרים, ההודעות שלכם עוזרות לי יותר מהכל. תודה על מה שהיה עד כה. ועל מה שיבוא
בטיפול האחרון עם המטפל שלי- הוא אמר לי: אם יש משהו אחד שאני רוצה שתקח מהטיפול זה זה: עזוב אותך משינויים. מנסיון לרצות אחרים. אני אשמח אם קודם כל תקבל את עצמך. פשוט תבין שזה אתה. וכמה שלא תשתנה הגרעין ישאר זהה: אתה לא אוהב סיכונים. אתה אוהב להיות בשליטה. אתה אוהב להיות מודע.
כמה שלא תשתנה. זה יהיה עד גבול מסוים.
אז תלמד לבקר את עצמך פחות. לחיות עם מי שאתה. לקבל את עצמך על שלל התכונות שלך.
רציתי לשאול כמה דברים, בתקווה להשכיל מנקודות מהבט שלכם:
1. איך אתם מתרגלים קבלה עצמית? מה אתם אומרים לעצמכם שצצה ביקורת עצמית, הלקאה, התייסרות על טעות שקרתה (מקטנה ועד גדולה).
2. איך אתה יודע/מרגיש- שאתה כבר שלם או מקבל את עצמך? אני מדבר בגלוי על הדברים הכי כמוסים עם חברים רבים. אבל בכל זאת מתייסר לפעמים על תכונות שיש לי וטעיות שנובעות בגלל חרדה. אני עושה הרבה דברים לבד ומבסוט על מה שאני עושה או מה שאני בוחר. לא מתייסר.
3. חששתי בהתחלה שקבלה עצמית תהפוך לאהבה עצמית. וזו לנרקסיזם. שאולי ימנע ממני למצוא בנזוג כי אף אחד לא יספק בחור טוב כמוני. איך שוברים לוגיקה כזו? זה דיכוטומי מדי. אני מבין ובכל זאת הייתי רוצה להבין איך זה חי אחד עם השני.
4. האם קבלה עצמית היא קבועה? או בזמנים מסוימים הגיוני שארגיש נחות או הססן או מחביא תכונות שלי שאני יודע שהן חלק ממני?
5. ומה עם אני מקבל את עצמי, אבל מרגיש טוב יותר או שלם עם עצמי יותר כשאני מרצה מישהו אחר וגורם לו אושר. זה מסב לי אושר. אפילו אם אני צריך להשתנות קצת בשבילו. זה מבטל קבלה עצמית?
יש ספרים או טכניקות מומלצות לקבלה עצמית. לשלום בית עם עצמך? לחיזוק האמונה בדרך שלך?
שאלות שכבר ענו לי:
ענו לי: האם קבלה עצמית לא עוצרת העצמה ושינוי? כלומר אני מקבל מי שאני. טוב לי עם מי שאני. אז למה לשנות - לזה כבר ענו לי בפורום שזה לא סותר. אני מקבל את עצמי כמו דירה שאני אוהב. אבל לפעמים שווה להוסיף תמונות וכו׳.)