התקפי חרדה

[EP5800]

התקפי חרדה

שלום רב, אני בן 35 נשוי עם ילד. סובל כבר שנים מהפרעות לחץ וחרדה, ההיתי מטופל בתרופה ציטלופארם אך החלטתי להפסיק איתה שהחיים שלי נהיו פחות לחוצים. אך בשנים האחרונות מאז שהילד נולד שוב חזרו לי החרדות בעקבות דאגה לילד, דאגה לעתיד האישי והכלכלי ועוד. אני לא יודע אם כדאי לחזור לטיפול תרופתי או ללכת לייעוץ פסיכולגי. בכלליות אני לא אדם חרדתי אבל לאחרונה אני מרגיש התקפי חרדה בכל פעם שאני חושב על משהו מדאיג או נתקל במצב מדאיג.
תודה

 

[EZCA]

בקיצור.כאשר תבין שדאגות היתר משבשות לך את החיים

וגורמות לך תופעות חרדה שמנטרלות אותך מתפקוד יומי תקין,
אז הברירה היחידה שלך שנורה לך היא להפסיק לדאוג ולקחת את החיים בקלות,
כי הילד יגדל ויהיה בריא וכל הבעיות האחרות יפתרו גם בלי דאגות היתר.
חבל באמת שאתה מוציא אנרגיה חסרת תועלת על שטויות.
תן לחיים לזרום.אתה לא חי בסוריה או בעזה ולא בסודן.

 

[הצוציקן החוצפן]

צר לי אבל אני ממש לא מסוגל להבין את הגישה העקשנית הזאת שלך

מה זאת אומרת להפסיק לדאוג , אין דבר כזה במציאות להפסיק לדאוג , ברור שאם לוקחים תרופות הרגעה כמוך אז הדאגה קטנה. אם אין לי פרנסה ויש לי משפחה אני אפסיק לדאוג? אם בן משפחה חולה אני אפסיק לדאוג? אם אני חולה אפסיק לדאוג?
העיצה הזאת שלך לא מציאותית , תפסיק עם התרופות שלך ותראה מה קורה , תנסה ותראה .

EP5800, אני חושב שאם תרופה היטיבה איתך כדאי שתשקול להתחיל לקחת שוב ,ואז כשתהיה יותר רגוע תוכל לשקול את המשך הטיפול שלך.

 

[EZCA]

זה מה שאתה חושב.אני מוכן להסתפק בפת לחם ומים ולא לדאוג

גם כשיש חולה קשה בבית אני לא מודאג,אבל אני מנסה לעשות את המקסימום
בכדי שהחולה אולי יבריא.
אני לא נבהל מאסונות ולא מאבד את הראש בעת סכנה גדולה.
את זה אפשר ללמוד בחיים באופן עצמי.
אני בהחלט בעד ביקור אצל פסיכולוג שמנחה את האדם איך לחשוב נכון יותר בחיים.
אם וכאשר תיפול לידי פצצה אני אברח מהמקום בלי להיכנס לפחד.
בעבר דאגתי ופחדתי הרבה עד שלמדתי שאין שום תועלת בהתנהגות כזו
ומאז אני לא מאבד יותר עשתונות ולא נלחץ.
אפחד רק אם יעמוד מולי אריה חופשי שבטח יטרוף אותי ובטח שזה יהיה הסוף שלי,
אבל אם יש תקוה שאני יכול להינצל ממות ,אז אני פועל עם ראש צלול ושם את הדאגה בצד.זה בהחלט אפשרי ליישם.
דבר שני,אין לי בכלל רצון להפסיק מתרופות שלקחתי עשרות שנים ולא היה קרה מהן שום נזק בריאותי.התרופות אפילו גרמו לי להרגיש ולהראות צעיר בהרבה שנים מגילי גיל 70.יש כאלה שמכניסים לאנשים בראש שטויות ואומרים שהתרופות מרעילות את האדם.זה ממש שטויות במיץ עגבניות.

 

[הצוציקן החוצפן]

כמה דברים

ראשית , אין לך מושג אם תצליח לשמור על השלווה גם אם לא יהיו לך מקורות פרנסה משום שלפי דבריך אתה מובטח ברמה מסויימת (פנסיה +ביטוח לאומי וכ"ו) .מעניין מה היית עושה אם לא היה לך ממה לחיות ברמה הבסיסית ביותר .
שנית, זה שאתה לפי דבריך מוכן להסתפק בלחם ומים והעיקר להיות שליו לא אומר שגם אחרים חושבים כמוך, לאנשים יש רצונות ומאוויים שונים משלך .
בנוסף , אני לרגע לא טענתי לגבי בטיחות או נזק של תרופות ,כל מה שאמרתי הוא שללא תרופות מרגיעות גם אתה היית מתנהג (אולי) אחרת , דואג ופוחד כמו כל אחד אחר, ולדעתי מי שזקוק לתרופות והן עוזרות לו אין סיבה שלא יקח.
ולסיום , מעניין אותי מאוד אם יש כאן בין קוראי ומבקרי הפורום הזה אדם אחד שהעיצה הזאת שלך עזרה לו ולו במעט להרגיש יותר טוב , צדיק אחד בסדום .
דאגות ופחד הם בסיס לקיומה של האנושות ובלי זה אין מותר האדם מהבהמה .
תחשוב על זה קצת .

 

[EZCA]

צוציק.אתה צריך להבין.כל זמן שאתה מודאג,אז אם אני הייתי בעל

עסק שמחפש עובד,לא הייתי מקבל אותך לעבודה כי דאגנות היתר שלך
נראית בהתנהגות שלך ובפרצוף שלך.אקבל עובד רק אם הוא עם ראש צלול ולא
אחד שחי בדאגות יתר ולכן אין לו כוחות נפשיים ופיזיים וראש צלול לעבודה הזקוקה לתוצרת טובה.אדם שחי בדאגות יתר כל בעיות העולם קופצות עליו עד למצב של תיפקוד משובש עם כל מיני טעויות בעבודה ועוד...
&nbsp

 

[הצוציקן החוצפן]

אין צורך להיעלב ממה שכתבתי . ולעצם העניין

לא זכור לי שנפגשתי איתך אי פעם בכדי שתקבע במין נחרצות שכזאת איך נראה הפרצוף שלי או שתגיע למסקנה שאני נמצא במצב של דאגנות יתר ,זה משהו שמלמד אותי על הרדידות המחשבתית שלך . מאין לך לדעת איך היית נוהג כבעל עסק ? היה לך פעם עסק? היית פעם עוסק עצמאי ? צר לי לומר לך אבל אתה פשוט פולט הבלים . אני דיברתי על נושא מסויים ואתה תוקף אותי בלי סיבה .
אני עדיין סבור שלא יימצא פה אדם אחד בפורום הזה שיקום ויגיד שהעיצות שלך הועילו לו.
ועוד משהו קטן , אני יכול לומר בביטחה שאיני סובל מחרדה ו/או מאיזושהי בעיה נפשית אחרת והסיבה שאני מבקר כאן בפורום הזה נובע ממניעים אחרים לחלוטין .
שיהיה לך ערב טוב .
נ.ב. מצא חן בעיני הביטוי שכתב כאן מישהו , "אין שכל אין דאגות"

 

[ורדה צדיק]

לצוציקן היקר

לצוציקן החוצפן שלום,
אני כמובן שמחה שאתה מבקר בפורום וכותב
והייתי שמחה לדעת מה המניעים האחרים שהזכרת לכך.

מעבר לכך, התרשמתי שאתה בדרך כלל מגיב כשאתה לא מסכים עם דעות מסוימות בפורום, כאשר הן נכתבות בצורה נחרצת.
אני מניחה שמי שכותב את הדברים, מתכוון לטובה,ואף מאמין בנכונותם,

 

[הצוציקן החוצפן]

הסיבה שאני מבקר כאן היא התעניינות בנושא ותו לא.

ואני מגיב רק כשאני מרגיש צורך .

 

[EZCA]

צוציק.אתה פה בפורום רק בשביל להתענין,אבל אתה עושה רק

מה שהראש שלך אומר לך ולא מה שאחרים מציעים לך
ובשבילך מה שכתבתי זה רק דברי הבל.
זה גם אומר שאין לך מספיק ידע ביחסי אנוש בזמן שאתה מדבר עם אחרים.
מצד אחד אתה כותב "אל תיעלב" ובכל זאת אתה מילה מעליבה כמו המילה "דברי הבל".אכן אני לא נעלב אבל אני מתרחק מאנשים שמכנים את דברי דברי הבל,כי אלה אנשים שנחשבים בעיני שאנשים שליליים שחסר להם יחס אנושי תקין.לכן מאדם כמוך אני מתרחק ולא מנסה לתקן אותו יותר.אנשים אחרים גם יתרחקו ממך כשזו שפת הדיבור הרגילה שלך.לכן אין לי מה לדבר ולהתכתב איתך יותר.

 

[הצוציקן החוצפן]

צר לי שככה אתה חושב , הרבה בריאות .

 

[ורדה צדיק]

איך משתחררים מדאגה ?

EZCA חוזר וטוען שהפתרון לבעיות החרדה הוא להפסיק לדאוג.
הרעיון הזה, וכן רעיונות איך להתגבר על דאגה, מבוטאים בכל אחד מ336 דפי הספר "אל דאגה" מאת דייל קרנגי.

יש דרכים להפסיק לדאוג
והשאלה החשובה היא איך משתחררים מדאגה?
איך להביס את הדאגה?

מדובר בשינוי גישה.
מדובר בהחלטה (כן, החלטה!) לשנות גישה,
לשנות דפוס התנהגות אוטומטי לדפוס מועיל יותר.
זה לא דבר שמשיגים אותו ביום אחד,
ככל שמקדימים - קל יותר לשנות.
לשם כך יש ספרים לעזרה עצמית, יש טיפול פסיכולוגי, וגישה נוספת פחות מוכרת אך מועילה - גישת ה NLP.

 

[הצוציקן החוצפן]

אהה , זה משהו אחר לגמרי ורדה

יש הבדל עצום בין מה שאת אומרת לבין מה שאומר EACA .
להגיד למישהו להפסיק לדאוג ככה סתם,בלי להסביר ובלי לתת דרך או כיוון זו ברכה לבטלה . להפסיק לעבוד במקום עבודה או לברוח מעימותים עם מצבים או אנשים זו אינה הדרך .
אני בדיוק יודע ומכיר את כל התיאוריות (או לפחות את חלקן הגדול ) שמסוגלות להביא את האדם להשלמה עם עצמו ועם המחשבות ההרסניות והפחדים והדאגות ולתעל אותן לאפיקים חיוביים , אבל איני מסוגל להבין את הקביעות הנחרצות חסרות הפשר וההיגיון של האיש הזה . הלא ברור שלאנשים שונים יש אופי שונה ומאוויים שונים . אי אפשר לתת למישהו שסובל מכאב ראש ולמישהו אחר ששבר רגל את אותה תרופה .

 

[EZCA]

ורדה,כבר 54 שנים אני קורא וחוזר לקרוא שוב ושוב את הספר

אל דאגה של דיל קרנגי, כבר בגיל 16 שנים החרמתי אותו מהשכן,זה ספר מהדורה ראשונה משנת 1951בארץ בעברית עם תרגום בשפה עברית מיוחדת השונה קצת מצורת השפה הרגילה שלנו.לאחר שהספר היה אצלי שנים רבות והדפים שלו נקרעו ונתלשו נאלצתי לקנות את המהדורה השניה שיצאה לאחר 35 שנים עם תרגום קצת משעמם שלא מאתגר כמו הראשון. הספר הזה המעניין נגנב אצל סדרן המוניות לאחר ששכחתי אותו במונית. אז קניתי את המהדורה השלישית לפני 4 שנים והיא פחות מעניינת מהשתיים הקודמים. בכל זאת הוא ספר חשוב מאד בעיני למרות שקראתי אותו עשרות פעמים.אז לא פלא שאני התנתקתי סופית מדאגות היתר. אכן זה לא קרה ביום אחד אלא במשך 50 שנה, עד שנכנס לי עמוק בראש. אז הרמתי ידיים והפסקתי לדאוג באסונות הקשים שפקדו את חיי וחיי משפחתי. נהפכתי לאדיש לצרות שנפלו עלי, כאילו שהם לא הצרות שלי לא בוכה ולא מתאבל בימי השבעה. לא מזיז לי יותר שום אסון שקורה. אני עוזר לחולים הקרובים ואם מת מישהו אז אני שוכח מהמקרה. את זה למדתי לראשונה מהסרט בשחור לבן, עם השחקן אנטוני קוין ז"ל, כאשר בכל פעם פקד אותו אסון אז הוא עזב והלך לרקוד את ריקוד הסירטאקי היווני.

 

[EZCA]

שם הסרט זורבה היוני.אולי אפשר לראות את הסרט באינטרנט.סרט

מומלץ המלמד חוכמת חיים בשביל לא לקחת ללב.
&nbsp

 

[ורדה צדיק]

אחריות של אב

שלום EP5800
וברוך הבא לפורום,
הדאגות שלך נובעות מתחושת אחריות שיש לך כלפי הילד,
כלפי המשפחה הצעירה וכלפי עצמך.
דאגתך כאב לבנו היא טבעית,
מעניין באיזה הקשר אתה דואג לבן?

אתה כותב "אני מרגיש התקפי חרדה בכל פעם שאני חושב על משהו מדאיג או נתקל במצב מדאיג".
כלומר אתה מודע לכך שהמחשבות הן שמעוררות את החרדה.

דאגה במידה יכולה לעזור - אבל כשהיא מוגזמת
היא מפריעה למהלך החיים התקין.

אפשר ורצוי ללמוד לשנות גישה -
לשנות את הדיבור הפנימי,
במקום דיבור מלחיץ ומעורר חרדה לדיבור מרגיע,
לנתב את הדאגה למקום מועיל, למקום של עשיה,

כדי לענות על השאלה
האם לחזור לטיפול תרופתי או ללכת לייעוץ פסיכולוגי
שאל את עצמך האם התרופות יעזרו לך לשנות גישה.

 

[EP5800]

תודה על התגובות

אמנם לא הסברתי בפירוט את המקור לדאגות, לגבי הילד זה באמת דאגות רגילות של אב, לגבי השאר זה דאגות שהיו לי בעבר שנוגעות לגבי המצב התעסוקתי שלי, אני דיי תקוע מבחינה תעסוקתית והשכלתית(לא מוצא את עצמי), ונוסף לי דאגה כלכלית לפרנס משפחה. אבל הבעיה היא שאני לא שולט בהתקפי החרדה האלה, זה בא מיד ואני לא מסוגל לנשום, הלב דופק, ואני נכנס למין דיכאון, לפעמים זה נמשך כמה שעות שבהן אין לי חשק לכלום, אין תאבון וכו. היו מספר פעמים שהצלחתי לעצור את זה עם הסחת דעת כמו לראות משהו מצחיק, אבל זה לא עוזר תמיד. לכן אני שוקל לחזור לתרופות או לנסות טיפול פסיכולוגי כלשהו

 

[ורדה צדיק]

"תעסו-קו" - עזרה בהשתלבות תעסוקתית

ממליצה לפנות ל"תעסו-קו" ,
מדובר בשירות טלפוני או פגישות פנים אל פנים,
שמטרתו סיוע בנושאים הקשורים בתעסוקה והשתלבות בעבודה,
השירות ניתן בחינם לאחר ראיון טלפוני בו הפונה נמצא מתאים לקבלת השירות.
בדוק אם ניתן שירות של תעסו-קו באיזור מגוריך.

 

[ורדה צדיק]

התקשרות

לתעסו-קו בחיפה ניתן להשאיר הודעה בטל' 04-8354038
לאיזור המרכז ולאיזור הדרום ניתן לפנות לעמותת "בעצמי" - בטל' *2119

 

[jacolevi]

אם תרופות עזרו לך בעבר אין סיבה מדוע ללא להמשיך בכך

תרופות עוזרות , על זה אין ויכוח . לגבי טיפול נפשי כדאי לבדוק לגבי CBT שהוא הטיפול המועדף להקלה על חרדות.
ולגבי הדאגות שלך , הן מובנות לי כי משפחה ופרנסה זו מעמסה נפשית מסויימת ותלוי איך ולאן מתעלים את זה .
מי שטבע את האימרה "אין שכל אין דאגות " צודק ,

מעניין מה אתה חושב על זה.