דאגות לפני גיוס

sheela3

New member
דאגות לפני גיוס

הבן שלי מתגייס בעוד חודשיים
יש לו מקצוע אבל הוא הוא מיועד לתפקיד אחר -
שהוא לא רוצה,
אני כבר מרגישה את התחושה הזאת שאין מה לעשות
( נסינו לפנות ללא הצלחה)
לא ישנה בלילות, דואגת,
גם כי אני חוששת שהוא לא יהיה מרוצה,
וגם כי התפקיד הזה לא נראה מתאים לו,
וגם זו הרגשה לא נעימה שאי אפשר להשפיע.
איך להתגבר על הדאגה.
 

EZCA

New member
את פשוט בחורה דאגנית באופייך.זה לא רק בנוגע

לשרות הצבאי של בנך.
הצבא זה לא קייטנה.
הצבא מבקש חיילים לפי הצרכים של החיילים.
לא כתבת שהוא בקש להיות בסיירת מטכ"ל ונתנו לו סיירת פחות מאתגרת.
חוץ מזה אל תתערבי יותר מידי בחיים שלו,כי הוא כבר לא ילד.
תאפשרי לו להילחם על זכויותיו בעצמו.
 

sheela3

New member
אני דאגנית?

מזל שהוא לא בקש להיות קרבי,
אז לא הייתי ישנה 3 שנים...
הצבא מבקש חיילים לפי הצורך שלו,
אבל, היה לו חלום - לעשות תפקיד מסוים, במקצוע,
והחלום הזה לא מתממש.
אתה אומר שהוא כבר לא ילד,
והוא ילחם לבד על זכויותיו ?
אולי
 

EZCA

New member
סליחה,תיקון,לפי הצרכים של צה"ל ,אבל לפעמים אפשר להתחשב גם

בצרכי החייל.
את שואלת אני דאגנית.
את לא דאגנית,את סופר דאגנית.
דעי לך שדאגנות היתר שלך תמוטט אותך ולא תצליחי לתפקד בחיי היום יום.
אוי ואבוי לנו אם היו במדינה שלנו עוד 100 נשים דאגניות מאד כמוך.
זה רק מה שהיה חסר לצה"ל ולקיום המדינה שלנו.
דעי לך שהסיכויים לההרג או להיפצע בקרבות הם קטנים יותר מאשר בתאונות דרכים.
 

sheela3

New member


אני חושבת שבקלות אפשר למצוא מאה דאגניות....
עלית על נקודה מאד רגישה - תאונות דרכים.
המשפט שכתבת ממש לא מעודד,
תאונות דרכים הם סיבה רצינית לדאגה,
(גם זה מדאיג אותי)
במקרה הזה אם הדאגה תגרום לאנשים לעשות משהו כדי לשנות את המצב,
אז שווה לדאוג..
לדעתי כל אחד צריך לשים לו לפני העיניים תמרור עצור

ולנהוג או ללכת בזהירות ובהתחשבות.
יש לנו מספיק דאגות גם בלי זה.
 

EZCA

New member
לדאוג לדברים שיסתדרו על הצד הטוב זה בסדר,בתנאי שלא

לוקחים ללב ולא כועסים,אחרת חוטפים התקפי חרדה או אפילו לפעמים גם דיכאון.
צריך לעשות חשבון,מהו הסיכוי שניפגע כחיילים קרביים או כנוסעים ברכב.לדעתי
הסיכויים הם כמעט אפסיים, אחד למיליונים. לכן כבר כמה שנים הפסקתי לדאוג לאחר שהדאגות פגעו בי וגרמו לנזקים יותר מאשר פתרון בעיות.
&nbsp
 

sheela3

New member
איך עושים את זה

תודה
אני אשתדל להעזר בעצה שלך
ולא לקחת ללב, זה באמת לא עוזר ולא בריא,
אני עוד לא יודעת איך עושים את זה
ואם יש משהו שאפשר לעשות בקשר לזה,
יש חומר קריאה בנושא?.


.
 

EZCA

New member
לי יש ספר רב מכר של דייל קרנגי,שנקרא אל דאגה

המהדורה הראשונה שהיתה אצלי בבית היא מלפני 65 שנים,
הוא עם התרגום הטוב ביותר.
במשך השנים נוצרו לספר זה עוד לפחות 2 תרגומים שונים שהם
לדעתי פחות מעניינים ופחות מאתגרים איך לא לדאוג ומה יקרה לנו אם נדאג
וכ-90% מהחולים בבתי החולים הם תוצאה של דאגנות יתר.
בתרגום האחרון החליטו לכתוב שרק 70% מהחולים בבתי החולים הם כתוצאה מדאגנות יתר. אבל זה לא מה שאמר אותו מנהל בית חולים בארצות הברית. הוא אמר 90% ואני מסכים איתו.
 

sheela3

New member
מאיזו שנה

אני מצאתי מהדורה מ2007 תרגום אורלי מזור יובל ורבקה רון
מאיזה שנה ההוצאה שיש לך ?
 

אלישבע24

New member
עזרא יקר,

לכל האימהות נולד תינוק שמחובר אליה בחבל הטבור,
כשגוזרים,לא גוזרים את האמהות שמתחילה,להיפך,
מתאהבים בתינוק יותר ויותר,דואגים ומטפחים אותו
יומם וליל.
עם השנים מאריכות לו את חבל העצמאות,
אבל אנחנו נשארות מחוברות אליו,דואגות למלא את כל צרכיו,

גם אני הייתי לוחמת בצבא וגם שלש בנותיי,
עודדתי ותמכתי בהן כל שעה ויום,אבל הייתי רגועה רק
כשהן היו על ידי.
לא דאגתי,אבל חיכיתי לטלפון,לשמוע את הקול שלהן.

לשימחתי כולן קיבלו את התפקידים שבחרו,
אבל מאוד מבינה אמא שבנה לא קיבל את שרצה.

יש טופסי מעבר,יש קורסים,
הוא ישתלב,
תהיי רגועה.

מחקרים מראים שהנוער שעבר צבא בישראל
הרבה יותר בוגר ומצליח מהנוער שלא.
 

sheela3

New member
הרגשה טובה

זו הרגשה טובה שאת מבינה את הדאגה שלי כאם.
תודה גם על דברי ההרגעה
 
למעלה