שלום. חדש פה. לצערי, לא חדש בנושא הדיכאון והחרדה..
שלום רב.
הודעה ראשונה באתר הזה והודעה ראשונה בפורום רפואי כלשהו מזה זמן רב.
אני בן 37. סובל מחרדות מזה שנים רבות. בגיל 22, בטיול הגדול של אחרי הצבא היו לי התקפי חרדה רבים, שעד אז לא ידעתי לקרוא להן בשם. בטיול הגעתי למצב נפשי קשה, קיבלתי טיפול 'ראשוני', חזרתי לארץ מתוך מחשבה (ותקווה) שהדברים יסתדרו, אבל כמובן שהם לא.
מאז, אני בטיפול תרופתי קבוע, טיפול פסיכולוגי לסירוגין (כרגע לא) ומעקב פסיכיאטרי. עם הזמן גיליתי שהיו לי חרדות מגיל מאוד צעיר (שכמובן אז לא ידעתי לקרוא לילד בשמו). עברו הרבה שנים מאז. אני מתפקד כמעט כרגיל: עובד במשרה מלאה, עשיתי שני תארים, חברים, עוד טיולים בחו"ל, גר לבד. למה כמעט? כי החרדות הן ביו היתר קשורות לחרדת ביצוע במיטה. אני לא בתול, אבל קרוב לשם.
בתקופה האחרונה אני כמאור לא בטיפול - הייתי בסה"כ באלפי שעות טיפול ולכן אני חש: עייפות החומר, מיצוי, תשישות ועוד.
אבל אני גם בדיכאון. אנ ייודע את זה. אני מרגיש את זה. אני מרגיש אני לא חי אלא נושם. אני מרגיש שלעולם לא אהיה בזוגיות, שלעולם אהיה לבד מבלי משפחה משלי. כל יום שעובר זה מתגבר. דווקא בקטע הזוגי אני כל הזמן מנסה: דייטים/אתרי הכרויות/ספיד דייטים וכו' + ניסיונות מיניים שונים בתשלום. אבל זה לא קורה. לא יכול להסתיר שיש לי מחשבות אובדניות, שזה קצת פרדוקס, כי מצד שני אני (כמו הרבה אחרים) חרד מהמוות ומקבל למשל סחרחורת במקום גבוה. הייתי רוצה להאמין שלא עשה לעצמי משהו ושאני חזק, אבל....
אה, כן, משהו קטן לסיום - אמא שלי התאבדה מדיכאון.
זה על קצה קצהו של המזלג. חש צורך לשתף.
שלום רב.
הודעה ראשונה באתר הזה והודעה ראשונה בפורום רפואי כלשהו מזה זמן רב.
אני בן 37. סובל מחרדות מזה שנים רבות. בגיל 22, בטיול הגדול של אחרי הצבא היו לי התקפי חרדה רבים, שעד אז לא ידעתי לקרוא להן בשם. בטיול הגעתי למצב נפשי קשה, קיבלתי טיפול 'ראשוני', חזרתי לארץ מתוך מחשבה (ותקווה) שהדברים יסתדרו, אבל כמובן שהם לא.
מאז, אני בטיפול תרופתי קבוע, טיפול פסיכולוגי לסירוגין (כרגע לא) ומעקב פסיכיאטרי. עם הזמן גיליתי שהיו לי חרדות מגיל מאוד צעיר (שכמובן אז לא ידעתי לקרוא לילד בשמו). עברו הרבה שנים מאז. אני מתפקד כמעט כרגיל: עובד במשרה מלאה, עשיתי שני תארים, חברים, עוד טיולים בחו"ל, גר לבד. למה כמעט? כי החרדות הן ביו היתר קשורות לחרדת ביצוע במיטה. אני לא בתול, אבל קרוב לשם.
בתקופה האחרונה אני כמאור לא בטיפול - הייתי בסה"כ באלפי שעות טיפול ולכן אני חש: עייפות החומר, מיצוי, תשישות ועוד.
אבל אני גם בדיכאון. אנ ייודע את זה. אני מרגיש את זה. אני מרגיש אני לא חי אלא נושם. אני מרגיש שלעולם לא אהיה בזוגיות, שלעולם אהיה לבד מבלי משפחה משלי. כל יום שעובר זה מתגבר. דווקא בקטע הזוגי אני כל הזמן מנסה: דייטים/אתרי הכרויות/ספיד דייטים וכו' + ניסיונות מיניים שונים בתשלום. אבל זה לא קורה. לא יכול להסתיר שיש לי מחשבות אובדניות, שזה קצת פרדוקס, כי מצד שני אני (כמו הרבה אחרים) חרד מהמוות ומקבל למשל סחרחורת במקום גבוה. הייתי רוצה להאמין שלא עשה לעצמי משהו ושאני חזק, אבל....
אה, כן, משהו קטן לסיום - אמא שלי התאבדה מדיכאון.
זה על קצה קצהו של המזלג. חש צורך לשתף.
