התלבטות לגבי עבודה והמשך פעילות

התלבטות לגבי עבודה והמשך פעילות

קודם כל האם יש כאן אנשים שעובדים באופן בדיר, יוצאים מהבית כל בוקר?
אני למעלה מחודשיים בבית, מפחד לצאת לעבודה, היתה לי התנסות לא טובה לפני כחודש וחצי וחטפתי התקף במשרד.

האם לחכות שאהיה מאוזן ולהישאר בבית, יש לציין שאני מעסיק את עצמי בפעילויות בבית אבל נמנע מלפגוש חברים,לצאת לאירועים, רמת תפקוד ירודה אך עושה דברים בכח.
מה דעתכם? אשמח לשמוע חוויות.
 
המנעות

שלום דרך המגע,
אני מבינה שאתה חושש לצאת לעבודה בגלל התקף חרדה שקרה במשרד,
ואני מניחה שזה לא היה נעים
ואתה שואל "האם לחכות עד שתהיה מאוזן".

המנעות מלצאת עוזרת בטווח הקצר שלא לפגוש בחרדה,
אך בטווח ארוך היא מעודדת ומעצימה את החרדה,
משום שהחרדה ניזונה מפחד.
מצד אחד אתה רוצה להמנע מהכאב שכרוך בחרדה -
וזה מובן,
מצד שני הנאות החיים והתפקוד מצטמצמים,
ואתה חי בחשש מתמיד מפני החרדה.

מה אתה עושה כדי לצאת ממעגל החרדה?
 
כרגע לוקח כדור הרגעה ועושה מדיטציות

קשה לי מאד להסתובב במקומות הומי אדם, זה מלחיץ אותי ומעורר חרדה, קשה לי ללכת 2 רחובות או להגיע מהאוטו למקום מסוים.
 

נוסעת27

New member
כשאני הייתי בשיא הפרעת החרדה

הייתי אחרי כמה חודשים טובים של אבטלה.
התראיינתי במצב הזה, ולמרבה הפתעתי התקבלתי לעבודה. אין לי מושג איך צלחתי את הראיון.. ואפילו הבוס פירגן ש"יש לי אנרגיות טובות". מדהים כמה יש פער בין איך שרואים אותנו מבחוץ למה שמתחולל מבפנים :)
תראה, גם לי היה פחד, אבל השגרה עזרה לי מאוד להתגבר. שגרה, תחושת שייכות, מטרה. עבדתי המון שעות כל יום, פלוס נסיעות הייתי 12 שעות בממוצע מחוץ לבית בתעסוקה. זה היה מטורף אבל בדיוק מה שהייתי צריכה כדי להעסיק את המוח נונסטופ ולהשתחרר קצת מההתעסקות העצמית שמעוררת חרדה. היום אני כבר עובדת בעבודה רגועה יותר :)
אמרתי לעצמי בזמנו שאם ארגיש התקף, דבר ראשון לזכור שאנשים אחרים לא רואים את מה שנדמה לי שהם רואים. דבר שני יש פתרונות. למשל ללכת לשירותים לעשות איזה 30 קפיצות באוויר, או אפילו לצאת לסיבוב קטן מסביב לבניין. אולי תארגן לך גם טיפות "רסקיו" בתיק לכל מקרה.
אני בעד לצאת לעולם ולהיכנס לשגרה. זה רק עוזר ומחזק.
 
אז נראה שמדד החרדה שלך נמוך

אחרי 2 נסיונות כושלים בלתי אפשרי לעבוד בחרדה גם לא ניתן להתרכז שלא לדבר על תפוקה.
להגיע לרכב או לאוטובוס רק כדי להגיע לעבודה במקומות ציבוריים המוניים,בלחץ ובפקקים זו משימה כמעט בלתי אפשרית אז להתחיל לעבוד???? מי בכלל חושב על זה. יש לקחת הפסקה מהחיים ולהגיע לאיזון לפני המחשבה על עבודה.
 

EZCA

New member
דרך המגע.בינתיים עליך להתרחק מכל דבר מלחיץ ולא לפחד

בזמן התקף חרדה.
לאכול מזון בריא בכמויות לא גדולות
כמו שכתבתי היום לאלישבע.
כל מחשבה שלילית היא מדרדרת.
אתה צריך בינתיים להשתמש בכדורים שיאזנו לך את החומרים במוח
וכדורי הרגעה שיאזנו גם הם וגם יאזנו את החשמל במוח שלך.
דאגות היתר והכעסים שלך החמירו את מצבך.
אל תכעס על זה שכעת אתה תקוע בבית.
צא אל המש המבריאה קרוב לבית.
הפחדים שלך חייבים לצאת מהמוח שלך.
אל תשמור כעסים בבטן. תוציא הכל החוצה ואל תחביא סודות .
 
להתרחק מדבר מלחיץ ומצד שני לא לפחד??

העבודה מלחיצה אותי, מקומות המוניים גורמים לי לחרדה. הדבר היחיד שאני עושה זה יוגה, הכדורים מתישים אותי ואין לי הרבה כח להפעילות גופנית.
איך תסבירי להתרחק ממוקמות מלחיצים ולא לפחד, זה פרדוקס.
 

EZCA

New member
לא לפחד הכוונה היא ללמוד לא לדאוג כי הרבה דברים בסוף

מסתדרים מעצמם ואם לא מסתדרים מעצמם אז זה מה יש.
צריך לקבל את המציאות כמו שהיא ולא להתווכח עם המציאות.
כאשר מתווכחים עם המציאות אז המלחמה הזו מתישה אותנו ומחלישה אותנו.
&nbsp
לחץ בעבודה זה דבר טוב למצבי חרדה,בתנאי שהלחץ לא לחץ גדול מאד.
הלחץ צריך להיות נסבל.
צריך לדעת ממה נגרם הלחץ,אם למשל הבוס גורם לך ללחץ חזק אז לא עובדים עם בוס כזה שרודה בעובד.
אם העבודה מאוסה עליך ואתה עובד רק בשביל הכסף,אז לא שווה לעבוד בעבודה כזו.צריך ללמוד למצוא את הטוב בעבודה שעושים.
אני למשל מחלק עיתונים ופלאיירים ונהנה מהעבודה שלי כבר שנים רבות.
פעם הייתי בתפקיד בכיר כמתכנן מכונות בעבודה מעניינת ,אבל הבוס היה רודה בי.לכן עדיף לי לעבוד בעבודה לא מעניינת והעיקר שהבוס שלי יהיה בסדר איתי.
 

EZCA

New member
מצב כזה הוא מצב קשה מאד הדורש טיפול תרופתי חזק

שום פסיכולוג לא יכול לפתור בעיות קשות המתרחשות בחומרים במוח.
לכן צריך לפנות לפסיכיאטר פרטי טוב מאד שלוקח ברצינות יתר את הטיפול ולא מחפף.
זה מצב אצל אדם רגיש מאד וכנראה רגיש מאד מיום שנולד ובמשך השנים החמיר.
אני מאמין שבטיפול טוב ונכון אפשר לצאת מזה ולהרגיש טוב.
 
ביקרתי אצל פסיכיאטר ולדבריו:

להמשיך עם ציפרלקס למרות חוסר ההשפעה (כרגע 65 יום) ציפרלקס אינה הבעיה לטענתו הבנזו הבעיה לכן הוא החליף לי לקלונקס על מנת לייצב אותי.
תמיד הסביר לי שכמו שחולי סוכרת/לב/סרטן לוקחים תרופות אלו הכימיכלים שאנו זקוקים להם.
 
מעדיף לקרוא או לצפות אקהרט טולה אבל לשאלתך

כן ב גישות: EMDR ו REBT
זה מאד אימפוטנטי בשבילי.
 

נוסעת27

New member
לא מכירה

את השיטות שציינת. דיברתי על טיפול בשיחות. זה פשוט נשמע כמו אופציה לא רעה, במקום להמשיך ולהאביס תרופות שאתה מספר שלא עוזרות (והפסיכיאטר מעודד להמשיך לקחת, דיי אופייני לצערי).
וגם אין שום רע בלשלב טיפול בשיחות עם טיפול תרופתי. אני באמת חושבת שזאת אופציה מצויינת. שווה לנסות. לי זה פתר את הבעיה.
 
מה לא מכירה, הרגע הסברתי שהייתי בטיפול

ניסיתי 2 גישות טיפוליות, 2 פסיכולוגים. זה פשוט לא עוזר ואין שום דבר שבעצם יכול להפתיע אותי.
קראתי כבר מספר ספרים בנושא. זה לא קל ליישם זאת.
 

EZCA

New member
נוסעת.במצב הקשה מאד שלו,שום שיחות לא יעזרו אפילו

קצת .
חבל על כל שקל שיזרוק על שיחות,כי
במקרה שלו זה כמו כוסות רוח למת.
אני חושב שרק הקלונקס יצליח לפעול על המוח שלו בצורה טובה
ובתקוה שהוא לא יהיה מאלה שיתמכרו לקלונקס.
גם ציפראלקס לא קלונקס לא יעזור לו.
 

נוסעת27

New member
אל תקשיב לאלו שטוענים שאתה חלש וחסר אונים

תקשיב לי.
אמרתי שאני לא מכירה את השיטות שציינת- הבנתי שזה שיטות טיפול אבל שאלתי האם זה טיפול בשיחות. כי יש מגוון ענק של שיטות טיפול (התנהגותי וכו').
אגב, אני באתי אל הפורום הזה לפני קצת יותר משנה שבורה ומרוסקת, כלואה בתוך הפרעת חרדה קשה, הייתי בתהום של התהומות ואותו אדם בדיוק סיפר לי כמה אני חלשה, חסרת אונים ושטיפול לא יעזור לי, ושחבל על הכסף. למזלי, על אף המוח החרדתי שנכנס לפאניקה עצומה מכל הודעה חסרת רגישות כזאת, מצאתי את הכוחות לקום וללכת לטפל בעצמי. בלי תרופות פסיכיאטריות (בניגוד להמלצה של שני(!) פסיכיאטרים) וכן, הייתי בתהומות. והיה ממש לא קל. אבל למדתי שאני לא חלשה. ולא חסרת אונים. פשוט מנגנוני ההתמודדות שלי לא נכונים. טיפלתי בנתקים ריגשיים שסחבתי עשרים שנה והחרדה שפכה אותם החוצה כמו סופת הוריקן, בהתמודדות קלוקלת. לאט לאט, התחלתי לצאת מזה. היום זה נראה לי היסטוריה רחוקה.
אני מבינה שאתה מרגיש כלוא, חסר אמונה, או הו כמה שאני מזדהה איתך...
אבל זה קצת כמו לחפש אהבה- אנשים רוצים למצוא זוגיות אבל לא יוצאים לחפש אותה ויושבים בבאסה בבית ומתמרמרים למה אין להם מישהו. הם יכולים לקרוא ספרים על זוגיות, לראות סרטים והרצאות. אבל אם הם לא יוציאו את התחת שלהם לדייט הזוגיות לא תגיע. טיפול בחרדה זה אותו דבר. אתה יכול לקרוא, לראות הרצאות, לשבת בבית ולנסות לבד (מה שבינתיים לא הוכיח את עצמו) או שתקום מהספה. ותנסה טיפול. ואם הוא לא יעבוד תנסה טיפול אחר. ואם גם זה לא יעבוד אז אחר. עד שתמצא את המקום שמתאים לך ועובד. וכן תזרוק על זה כסף, וכן זה לא בטוח יצליח. ואולי ייקח זמן. אבל זה עדיף מלשבת בבית ולהאמין שאתה לא מסוגל. כי אתה כן.
 
למעלה