חרדה מכסף

חרדה מכסף

אני מוציא כסף. אני חי. מטייל. אוכל. שוכר דירה.
אבל רב ההחלטות שאני מקבל הן על בסיס כמה זה יעלה לי.
אני מחפש תמיד פתרון אופטימלי ביחס בין כסף-תמורה.

הזוגיות האחרונה שהייתה לי אפילו התפרקה בגלל זה (אחת הסיבות).

לכל דבר חפשתי קופונים ומבצעים. קונה רק בסוף עונה. מחפש יעד לחול לפי מחיר הכרטיס. שוכר דירה בת״א אבל עם שותפים בלי סלון.

אני הולך לטיפול פסיכלוגי. מנסה לעבוד על זה. חשבתי שזה עבר לי.
אבל השבוע שוב הייתי צריך לקנות משהו וקבלתי שיתוק מלחשוב ולחשב כמה אני מקבל בתמורה לכסף שלי והאם זה הפתרון הכי טוב (מדובר בארוחת צהרים במסעדה, לא בקנית דירה).

אני כועס ומלקה את עצמי על כל 100 שח שהולכים כי לא חקרתי מספיק לעומק. ולפעמים גם על שקלים בודדים אני מתייסר.

הכל התחיל מהבית. ההורים תמיד חיו במינוס. אבל בדיסונד קשה בזבזו כאילו אין מחר. אמרו לנו שאין ואנחנו במינוס נוראי שאין כבר פאשרות להגדיל, אבל נסעו אתנו לחול וקנו לנו 4 גיים בוי.

אני בתור בן בכור כנראה לקחתי את זה קשה מכל האחים שלי. תמיד חששתי שהאיומים של אמא ששוטר יבוא ויקח את כל הציוד שלנו יהיו נכונים.

הפחדים עוד גברו שהבנתי שההורים שלי ממשיכים להתנהג בצורה כלכלית לוקה. אין כסף, אבל הולכים למסעדה כל סופש שני. אין כסף אבל טסים לחול כמה פעמים בשנה. אין כסף אבל מנסים לארגן מלון לכל המשפחה באילת (ומבקשים ממני תמיכה כלכלית).

הם המשיכו שהבנתי שכל האחים שלי מתנהלים באותו אופן. מרוויחים מעט. מוציאים הרבה. לוקחים מההורים הכל. פירות ירקות. כלים. לא קונים בסופר. הכל מההורים.

אני רואה בתקשורת חדשות לבקרים כתבה על איך אנחנו דור אבוד. על זה שאנחנו מבזבזים יותר ממה שאנחנו בכלל יכולים לחלום עליו ולכן אנחנו נסתמך על ההורים עד יומם האחרון.

ואני פוחד. אני לא באמת קרוב למינוס. או לאפס. אבל זה רק בגלל שאני מעדיף לחסוך.

מצד אחד אני חושב שאני חי טוב. אני טס. מבלה. אוכל.
אבל מצד שני אני שומע ביקורת מכל הסביבה על זה שאני קמצן, סגפן. שהם לא מבינים איך אני חי ככה. ואני לפעמים עוצר וחושב- אולי הם מגזימים אבל אני צריך להתייחס למה שמעירים לי. מה גם שבאמת אני משתתק כשאני צריך לקנות משהו חדש. מתחיל עבודת מחקר ובדיקות מפה ועד סין רק שלא יעבדו עלי ורק שלא אוציא יותר ממה שצריך.


אני לא יודע אם זו רק חרדה. או גם תחושה של חוסר אמון בהרבה אנשים. הרבה חברים שניתלו אותי מבחינת לימודים ועזרה. אבל לא היו חברים להזמין אותי להיות חלק מהיצאות שלהם. דחיה חברתית.

יש הרבה גורמים. יותר ממה שניתן לכתוב בפוסט אחד.
אבל בגדול- יש לי חרדה מכסף. ממחסור בכסף. מזה שאוציא יותר ממה שאני צריך. שאצרוך כמו כל בני הדור שלי- סתם כי אפשר. ושינצלו אותי מוכרים וידפקו אותי במחיר.


אשמח לשמוע מכם התייחסות או אפילו איך אוכל לשפר קצת את רמת החיים שלי ולא להיות משותק מהחלטות כספיות.


כאמור אני מטופל אצל פסיכולוג. אבל לא תמיד יש לי זמן לדבר איתו רק על זה. וגם תמיד טוב וכיף לשמוע חו״ד נוספות
 

jacolevi

New member
הגישה שלך לכספים היא הנכונה ,

הפירוש הרגשי שלך לתופעה הזאת זוהי הבעיה שלך .
 
לאיזה פירוש רגשי אשנה?

איך משנים פירוש רגשי?

גישה או לא. אני מרגיש שכולם אומרים לי שאני טועה.

פרט לכך, אני חי עם תחושה של מועקה ושיתוק.

אין קניה אימפלוסיבית. אני בוחן כל מוצר.
אני כועס על עצמי אם קניתי ביוקר. או שקניתי משהו שלא באמת היה נחוץ לי.
 

jacolevi

New member
בדרך כלל במצבי חרדה טיפול ב CBT הוא היעיל ביותר, ככה מקובל .

אני איני איש מקצוע ולכן קשה לי להסביר לך , אבל הגישה שלך היא הנכונה וככה צריך להתנהג עם כסף . ברור שהחשש שלך נובע מהתנהגות ההורים ויחסם לממון לאורך השנים . מעניין אם תפסיק להתנהג בחסכנות , האם מישהו מהחברים שמבקרים אותך יעזור לך אז ? אתה יודע שלא .
אני יודע בוודאות שאתה מבין את המצב אלא שאינך מסוגל להתגבר על החרדה שנובעת מכך . שכנוע רגיל לא יעזור לך אלא רק טיפול שישנה לך את הפן הרגשי וההתייחסות שלך לנושא בעקבות כך , לכן כתבתי CBT .
 
איזה סוגי טיפולים נוספים כדאי שאכיר?

מה מתאים לכל אחד מהם?

דינאמי?
דמיון מודרך?
עוד?
 
פה קבור הכלב

אם אני מסכים איתך שהיחס שלי הוא הנכון,
איך אני יכול לצפות מאיזשהו טיפול להקל לי את החרדה?

אולי רק ללמוד לחיות איתה. אבל זה לא ברור לי איך.
ואחרי טיפול של שנה וחצי CBT שאני הולך אליו, עדיין לא הגעתי לשם. אם בכלל.
 

jacolevi

New member
אתן לך דוגמה ממני , אולי זה יעזור במשהו

אני עם חרדות כבר המון שנים , ובסופו של דבר לחץ נפשי מתמשך , אם זה דאגות כאלה ואחרות (פרנסה ,משפחה ,הורים ,לא חסרים לחצים), ובסופו של דבר זה גורם לכשל נפשי ואז מספיק טריגר קטן להתחיל מעגל של חרדה , ואם אחת שוככת באה אחרת וכן הלאה והלאה , ככה כבר כמעט 30 שנה. לפעמים נדמה לי שהחרדה שלי מחפשת נושא להתלבש עליו , יחד עם זה אצלי המכנה המשותף הוא הרצון לשליטה , לא באנשים חלילה אלא בעצמי , ותמיד בנושאים גופניים שזה בא לידי ביטוי בבעיות סומטיזציה שונות (היפוכונדריה) .
כשהגעתי למסקנה שאני כבר לא אצא מזה, לא בכוחות עצמי ולא בעזרת טיפולים כאלה ואחרים התחלתי ליטול תרופה שמקלה עלי מאוד (ציפרלקס במקרה שלי).
זה לא אומר שאין לי מעידות פה ושם אבל זה הרבה פחות גרוע ממה שהיה וזה המון מבחינתי.
יכול להיות שטיפול CBT לא מתאים לך ,ויכול להיות שאולי המטפל לא חדר לעומק הבעיה שלך ושווה לך לשקול לעבור למטפל אחר וטיפול אחר , ואולי טיפול שמשלב תרופות עם שיחות כאלה ואחרות , צריך לנסות .
 

EZCA

New member
שמור טוב על הכסף שלך ואל תבזבז על מותרות ולא על הוצאות

כספים באלפי שקלים,
כי זה גורם לך לחיות בפחד וכעסים שגורמים לך לחרדות ואז אתה
נאלץ לרוץ לפסיכולוג ולזרוק עליו עוד הרבה כסף.
גם אני משתדל לעשות את החשבונות שלך ומשתדל לחסוך בכסף.
לא נוסע בכלל לחו"ל ולא אוכל במסעדות ועובד כל יום בכמה עבודות והעיקר שאף פעם לא הייתי במינוס בבנק. זכור, הכסף לא צומח על העץ.
 
בגדול אני מסכים, אבל אני חי עם תחושת שיתוק ופחד

זה לא ממניעים רציונליים. או לפחות זה פוגש אותי בכל סיטואציה.

אין קניה אימפלוסיבית. אני בוחן כל מוצר.
אני כועס על עצמי אם קניתי ביוקר. או שקניתי משהו שלא באמת היה נחוץ לי.

אני חושש לצאת למסעדות יוקרה, למרות שעובד בהייטק.
הבן זוג האחרון שלי נפרד ממני בגלל קטעים כאלה.

תמיד במסעדות חפשתי לפי עסקיות או קופונים.
אני מבין שהוא רצה ספונטניות. ואני גם תומך במה שהוא רצה. אני קיצון כנראה.

אפילו סרטים כוונתי בדכ ל1+1. אני באמת התשתי אותו.


איך מאזנים? איך מוצאים את האמצע בין פזרנות לחסכנות
ואיך מוציאים מהראש את הקולות של ההורים, האחים והחברים על כמה אני לא בסדר וסגפן?
 

EZCA

New member
דע לך שהכעס שלך על ההתנהגות שלך הוא הרבה יותר גרוע

מההתנהגות שלך שאתה מתאר.
הכעס יהרוס לך את הבריאות.
אתה צריך קודם ללמד את עצמך איך לא לכעוס
אחרת תהיה חולני וקודם חרדתי.
זה לא מדובר רק בקניות שקנית ,
אלא בכל דבר שלא מוצא חן בעיניך ואתה כועס.
 
עיצה מעולה. אבל כמו בטיפול שלי, אני לא מבין איך ליישם אותה.

זה מאוד אמורפי ולכן קשה ליישום עוברי.

יש לך עיצה איך ״ללמד את עצמך איך לא לכעוס״ ?
 

EZCA

New member
כאשר תבין שהכעס שלך הורס אותך,אז תפסיק לכעוס

פעם הייתי כועס מכל דבר קטן,
היום אם אפסיד 100,000 שקלים לא אכעס,
כי הבריאות שלי חשובה יותר מהכסף.
אם הבריאות נפגעת,אז השאר כבר לא שווה כלום.
צריך להבין בעולם הזה כמה הבריאות חשובה מכל דבר אחר בחיים.
כסף הלך ובא לי כסף אחר.
כשאין בריאות טובה,אז הכל אבוד.
לכן לאחר שנכוויתי מהשטויות שעשיתי בחיים בגלל הכסף
והכעסים השונים על שטויות,
החלטתי שזהו.
אני לא מוכן לכעוס יותר
ולא איכפת לי שאנשים יקללו אותי או יזלזלו בי.
אני אחשיב את עצמי מה אני שווה
ולא אחרים יקבעו בשבילי.
אני המלך
ואני האדם החשוב ביותר בעולם
ואני מצפצף על כולם.
אלפי פעמים קניתי דברים בטעות שלא נחוצים לי,
דברים יקרים.
פשוט זרקתי אותם בכיף מחוץ לבית
ואנשים לקחו אותם בכיף.
קניתי מייבש כביסה יקר שבזבז לי הרבה חשמל,
אז זרקתי אותו בחוץ והתחלתי לתלות את הבגדים בכיף על החבל.
קניתי מדיח כלים מצוין ואז זרקתי אותו בחוץ והתחלתי לשטוף בכיף כלים ביד.
קניתי הרבה בגדים חדשים וגיליתי אחר כך שאני לא אוהב אותם.
אז גם אותם זרקתי.
אלפי פעמים בעלי מקצוע רימו אותי בכסף ענק
והחלטתי שאני לא אכעס לאחר שגיליתי שעבדו עלי.
הרמאויות זה חלק מהעולם שלנו וימשיכו להיות רמאויות.
השבוע הייתי אצל פרופסור להשתלת עצם בלסת ומעל זה הוא השתיל לי גם שני מבנים לשיניים עבור גשר בפה.
היום גיליתי מבחורה שהוא לקח ממני הרבה יותר כסף,כי ממנה ביקש פחות כסף.
אני לא מתרגז,אבל אנסה לשכנע אותו שיוריד לי מהסכום הענק שדרש ממני ואמר לי שהוא עשה לי הנחה של 25%.
 

milat19

New member
חרדה וניהול כסף

כדאי שתטפל בהבנת סגנון החיים שלך, יש בכל תחום נפשי רווח ומחיר בדוק אותו. מעבר לכך יתכן ששימוש בדמיון מודרך יכול לעקוף את הקוגניציה לך ויכול לייצר מציאות חשיבתית אחרת.
עופרה רוזנפלד - מילת
 
התנהלות עם כסף

שלום מוכרחים להיות שמח4
וברוך הבא לפורום,
אתה מעלה נושא מעניין הקשור בהתייחסות לכסף.
הדרך בה אתה מנהל את הנושא הכספי קשורה בדברים
שחשובים לך והיא מעוגנת באמונות שיש לך לגבי כסף, לגבי החיים.
אומרים שלכל התנהגות יש כוונה חיובית עבור האדם.
אשאל אותך כמה שאלות ואם מתאים לך אתה מוזמן לענות עליהן כאן

מה הכוונה החיובית עבורך?
ממה ההתנהלות הזו מגנה עליך?
מה היא מאפשרת לך?
מה יקרה אם לא תתנהל בדרך זו ?

האם הדרך הזו משרתת או מגבילה אותך ?
אם היא משרתת אותך - תמשיך בה, בלי לייסר את עצמך.
אם היא מגבילה אותך,
נסה לחשוב מה תוכל לעשות אחרת תוך שימור הכוונה החיובית.
 
עונה

מה הכוונה החיובית עבורך?


לקבל איזה עוגן כלכלי שיתן לי בטיחות ורוגע.
למקרה שיפטרו אותי (הייטק), למקרה שארצה להביא ילד בפונדקאות (חצי מליון שח). לנוכח המציאות שהדור שלי לא מצליח לחסוך לדירה וחי על חשבון ההורים שלו. לפנטזיה שאולי אוכל לפרוש יום אחד צעיר ולהפסיק לעבוד.

ממה ההתנהלות הזו מגנה עליך?
תחושה שמנצלים אותי. עובדים עלי. שאני יוצא פראייר.
משלם יותר ממה שצריך. צורך יותר ממה שבאמת נחוץ. קונה בלי הבחנה.
משלם פי 5 ממה שעלה למסעדה להכין את האוכל. סתם.

מה היא מאפשרת לך?
בטחון. רוגע. תחושה שלא עובדים עלי. שאני משיג דברים במחיר הוגן.

מה יקרה אם לא תתנהל בדרך זו ?

ירמו אותי במחירים. אעבוד קשה והכסף ילך לריק.
אשלם משכנתא גדולה יותר על דירה שאני רוצה לרכוש.
אצטרך לקחת הלוואות כמו שאר בני הדור שלי (דור y)
ואשלם ריבית נושכת כל חיי.

האם הדרך הזו משרתת או מגבילה אותך ?

בעולם סטרילי היא משרתת אותי. אני מרגיש יותר בטוח וחופשי להוציא על דברים הכרחיים.
אבל היא מתישה. אני מתלבט הון. עושה סקר שוק כל הזמן. מאבד חברים ובן זוג.


אני קצת מבולבל. לא יודע מה המסקנה.
 
מה המסקנה ?

ראשית, כל הכבוד על התשובות שנתת.
יש שני סוגי התנהלות האחת היא מתוך תחושה של שפע
והשניה היא מתוך תחושה של מחסור, שנראה שהיא מאפיינת אותך.

יש מחיר שאתה משלם על התנהלות זו -
חסכנות היתר וההתעסקות היתרה בכסף
גורמת לך לחיות בפחד מהעתיד,
לחשש שלא יהיה לך מספיק,
לקושי לבטוח באנשים.
היא מתישה אותך ואתה מאבד חברים.
לאיזו מסקנה זה מוביל?
 
שהייתי רוצה לשחרר יותר, אבל לא מצליח

כי גם אם הייתי מבצע חשיפה בשלבים- תמיד אוכל לחסוך עוד.

כלומר נניח הייתי מגדיר חסכון חודשי.
תמיד אני יכול לחרוג ולחסוך יותר- החרדה שלי תאשר זאת.
מצד שני אם אוציא יותר מהתכנון לחסוך - ארגיש ממש רע.
 

נוסעת27

New member
שלום

זכור לי הפוסטים שלך מפורום אחר בו סיפרת על מערכת יחסים (שאני מבינה שהסתיימה) וכמה הקטע הכלכלי עמד בניכם.
אני חושבת שזה נכון שלאנשים מאוד קשה לקבל קמצנות וסגפנות. אבל יש גם הרבה כאלה שהם בדיוק ככה. יש לי חברה שכולנו רואות בה כמאוד קמצנית, גם בן זוגה כזה והם חיים מצויין שנתיים יחד על קופונים. אז אתה צריך להחליט האם אתה בסדר עם עצמך שאתה ככה או לא. היא לגמרי בסדר עם עצמה (גם ממש לא רואה עצמה קמצנית) והיא מצאה מישהו כמוה והכל טוב. אז אנחנו למדנו לא להיכנס איתה לפינות כלכליות, ומעריכות אותה על תכונות חיוביות אחרות.
הפואנטה שלי שאתה לא חייב להשתנות בתפיסה שלך, לכל אדם יש מקום על הפלנטה הזאת, ואנשים יכולים לראות גם מעבר לתכונה הזאת. אם זה מפריע לך ואתה מרגיש שזה נובע ממקום לא בריא וחרדתי, שווה בהחלט לעבוד על זה, ונשמע שאתה כבר עושה את זה בטיפול, מה שמצויין.
&nbsp
אגב, לי היה פעם חבר ממש קמצן, ומכיוון שאני לא הייתי שותפה לתפיסה הכלכלית שלו הקשר לא הצליח, וזה מה שקרה לך בקשר הקודם. נורא קשה להיות עם מישהו עם תפיסה כלכלית כל כך שונה. אני הבחנתי במשך השנים שאנשים קמצנים נוטים לא לשים לב שהם כאלה ואפילו לחשוב ככה על אחרים. בעוד שאתה מודע מאוד שיש כאן כל מני אישיוז שהגיעו מהחיים שעברת ולכן אני לא משתכנעת שאתה "באמת כזה" ואתה רוצה להשתפר, מה שמעולה. זה תהליך וצריך לעבוד, גם את רומא לא בנו ביום אחד :)
שווה לשתף את המטפל שלך על עניין החרדה שאתה חש סביב הנושא, ולחשוב אולי לשלב עוד שיטות במקביל שיעזרו לך לאמן את המוח לשחרר (למשל CBT)
 
המון תודה. אני מעלה את זה כל הזמן מול המטפל

הוא כמובן אומר שהכל עניין של מינון. קופונים וראיה כלכלית קדימה- הם ברכה.

אבל אני מרגיש תקוע בטיפול של זה.
אני לא חושב שאני שוגה בגדול, אבל כואב לי שאהבה מאוד גדולה נקטעה גם בגלל זה. ואני חושש שלא אמצא מישהו שיבין אותי ככה- כמו שאת מתארת את הזוג הז.
אני גיי ומספר האופציות שלי מראש קטן מלסטיירט.

יש תרגילים או רעיונות מילוליים שאני יכול לחשוב עליהם כדי לשחרר יותר כסף?

אגב, מהתגובות שאנשי הפורום רשמו - נראה שאני לא חריג
ואפילו ברכו אותי כמה אנשים פה
 

נוסעת27

New member
תתייעץ עם המטפל לגבי CBT

זה טיפול התנהגותי ואפשר לשלב עם הטיפול הפסיכולוגי.
&nbsp
 
למעלה