חדשה ומבוהלת

[דידי1114]

חדשה ומבוהלת

שלום לכולם, קצת קשה לי לכתוב, אני מקווה שאצליח להביע את עצמי כמו שצריך...בכל זאת פעם ראשונה פה
אני בת 34, אמא לארבעה ילדים, בריאה באופן כללי. בארבעת החודשים האחרונים היו לי 2 התקפים מבהילים במיוחד,(בהפרש של חודשיים אחד מהשני), ובראשון "הבהלתי" את עצמי באמבולנס דחוף לבית החולים. ההתקפים האלו העירו אותי מתוך שינה, והתחילו בסחרחורת, חום בכל הגוף, דופק מואץ כאילו הלב נעקר מהגוף, נימול בידיים וברגליים, תחושת חנק, ראייה לא חדה והיתי בטוחה שאני מאבדת הכרה או נפרדת מהחיים..כמובן שעשו בדיקות דם והכל היה בסדר. שכחתי מזה והזנחתי את זה והמשכתי בשגרת חיי העמוסה. בשבועיים האחרונים זה חזר בכל הכוח, נכון לאתמול היו לי כבר חמישה התקפים, שכללו "רק" חום בגוף, דופק מטורף ואז חצי שעה של רעידות לא רצוניות. הראש לא מפסיק לחשוב באותו רגע, והסוף מרגיש קרב ובא. בשבועיים האלו אני לא מצליחה ממש לתפקד, שוב מיון שוב בדיקות. נתנו לי שם קלונקס שהפיל אותי כל יום המחרת, לא הצלחתי לקום מהמיטה. אציין שמעולם לא לקחתי כדורים פסיכיאטרים, אבל עכשיו כשמתחיל לי התקף אני לוקחת בהוראת רופא משפחה רבע כדור אלפלריד. מהלך היום קשה לי, גם כשאין התקף אני מרגישה כאילו מרחפת, כאילו יצאתי מהגוף של עצמי ואני צופה מהצד. אני לא מפוקסת, לא חדה, ובעיקר מבוהלת. עשיתי שוב בדיקות דם, והכל יצא תקין. מצטערת שזה ארוך, ומודה למי שקרא עד פה. האם זה יכול להיות התקפי חרדה? כל כך פיזיולוגים? לא אשקר ואומר כי אני חשה שלרופא שלי היה נוח לסכם את זה בכך ולא לתת לי עוד בדיקות מקיפות יותר...
תודה לכל מי שמגיב, שבת שלום

 

[נוסעת27]

ברוכה הבאה לפורום!

כשלי התחילה החרדה הדבר הראשון שחשבתי הוא שאין סיכוי בעולם שזאת חרדה. ממה שידעתי חרדה זה רגש. מה פתאום שיהיו לי קשיי נשימה? שארגיש לחץ בחזה? שיהיה לי לחץ בראש, סחרחורת ותחושת ניתוק וריחוף מהעולם? אז לשאלתך- כן. מה שאת מתארת זה חרדה. ממליצה לך לפנות לפסיכיאטר שיידע לכוון אותך לדרכך הנכונה להבראה. לא חובה לקחת כדורים. אפשר ללכת לטיפול פסיכולוגי. או לשלב טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי, או רק תרופתי. לטעמי הכי נכון זה פסיכולוגי. לא סתם נופלת עלינו חרדה באמצע החיים. משהן קורה בפנים וטיפול עוזר לתקן ואת לא לבד. תרפרפי על הודעות בפורום ותראי מגוון עצום של עצות, דעות ומחשבות בנושא החרדה. הכל בסדר איתך, ועם כמה שזה מבהיל, זר ומשתק תופתעי לגלות כמה זה טבעי ונפוץ יש בעיה ואפשר לתקן..

 

[דידי1114]

תודה רבה

מנחם לדעת שאני לא לבד

 

[EZCA]

דידי. בארץ יש יותר ממיליון אנשים שסובלים מחרדה והתקפי חרדה

 

[נוסעת27]

אגב

תחושת הניתוק שאת מתארת הייתה גם לי, זה קרה עוד לפני ההתקפים, הרגשתי מנותקת מהעולם. פשוט יום אחד הלכתי בקניון פתאום הרגשתי שמשהו בתוכי יצא מאיזון והפכתי למנותקת. תיפקדתי כרגיל למראית עין אבל מבפנים הרגשתי כאילו אני במן משחק מחשב או סרט מוזר. מנותקת ונוכחת בו זמנית. המציאות נראתה מוזר. הייתי בטוחה שהיה לי התקף אפליפסיה או הפרעה ניורולוגית. הייתי במצב הזה כחודשיים עד שהתחלתי טיפול פסיכולוגי, גם אז זה המשיך אבל לאט לאט דעך ונעלם. כשבועיים אחרי שהניתוק החל הגיע ההתקף הראשון. התעוררתי באמצע הלילה מסיוט והתחיל התקף החרדה. חלק מהבהלה הגדולה בסיטואציות מסוג זה שלא תמיד אנחנו מבינים מה קורה לנו וזה יוצר עוד יותר פאניקה וחרדה. אז חשוב שבהתקף הבא תביני מה קורה לך ותזכירי לעצמך שזה בסך הכל התקף חרדה והוא יעבור. אל תנסי להילחם או להרגיע את עצמך בכוח. פשוט שחררי.
&nbsp
אני ממליצה לך לשוחח עם איש מקצוע בתחום שיעזור לך קצת להבין יותר מה קורה לך וללמוד על השיטות שקיימות לטפל בזה. כאימא צעירה ל 4 ילדים אני בטוחה שחייך רוויים מתח ודאגות וככל הנראה משהו בהרגלי ההתמודדות שלך בתוך עצמך לא לגמרי נכון. תראי במה שקורה כאן כהזדמנות לשפר את עצמך כאדם ומבטיחה לך שבסוף התהליך תמצאי את עצמך מחדש. לא חייבים לחיות עם חרדה אפשר בהחלט לטפל ואף להשאיר אותה מאחורייך. פשוט צריך להבין זה תהליך שדורש סבלנות וחמלה כלפי עצמך.
&nbsp
ובינתיים כמה טיפים קטנים- תשתדלי לעשות פעילות גופנית, מתונה או מאומצת ולשהות בשמש. השתדלי להוציא חומרים ממריצים כרגע מהתפריט (קפאין, סיגריות, אלכוהול וכד'). עדיף לאכול ארוחות קלות שלא מכבידות על הגוף. שתפי את בעלך וכל הסובבים אותך במה שעובר עלייך. אל תסתירי ואל תנסי להעמיד פנים שהכל בסדר- חשוב ליצור רשת תמיכה. אם את אוהבת לכתוב/לצייר/לשיר מצאי זמן לעשות את זה. אם את מתחברת למדיטציות/דמיוןמודרך יש הרבה ביו טיוב שעוזרים להתמודד עם חרדה ולהירגע.
והכי חשוב- סבלנות
בהצלחה

 

[דידי1114]

איזה מקסימה את!

כן, תחושת הניתוק זה בדיוק מה שאת מתארת, אני חווה אותה יום יום לאחרונה. מעבר לזה שמצאתי עצמי משוטטת בנמל בוכה מבלי לדעת מה קורה איתי, אני מרגישה צופה מהצד, יושבת מדברת עם אנשים אבל לא באמת שומעת, כאילו רואה אותם מדברים ולא מסוגלת להשתתף בשיחה אפילו שאני רוצה...לגבי ההתקף - אני מנסה לדבר לעצמי בזמן התקף, ביחוד לאחר מה שקראתי באינטרנט שזה אכן לא יכול להזיק לי, אני חושבת שקצת הצלחתי לקצר את משך ההתקף, אבל אני חייבת להודות שתוך כדי שוב עולות המחשבות ש"הנה משהו בטוח לא בסדר איתי, יש לי משהו אחר"...לגבי התפריט - תודה על הטיפים! אני לא שותה ולא מעשנת, וחייבת לומר שאין לי תאבון לאחרונה בכלל, אני מכריחה את עצמי לאכול..ואכן כל המשפחה שלי יודעת מה אני עוברת, אני אדם מאוד מחובר לעצמו, פתוחה ומדברת על הכל. התחלתי גם טיפול בדיקור + טיפול באנרגיות, בנוסף לכל השאר (פסיכולוגית שאחזור למפגשים איתה, ופסיכיאטרית שזה חדש לי לגמרי)
ממש תודה, חייבת לציין שמצאתי פה מרגוע

 

[נוסעת27]

חשוב מאוד להתייעץ!

אני כמוך, הגעתי לפורום הזה אחרי שפסיכיאטרית רשמה לי ציפרלקס. קיבלתי כאן כמה תגובות ועצות שמאוד עזרו לי, ובכלל הידיעה שאת לא לבד. הדבר שהכי עזר לי לבחור את הדרך שלי היה שגיליתי שבן זוגה של אימי (גם מטפל במקצועו) עבר את מה שאני עברתי כשהתאלמן. הידיעה הברורה הזאת שיש אדם שאני מכירה בחיי ועבר את זה ומוכיח לי שזה פתיר נתנה לי המון כוחות להתמודד. אני תקעתי את הציפרלקס במגירה והלכתי על טיפול פסיכולוגי. היה לא פשוט, הרבה עליות וירידות, אבל אני כל כך שמחה על התהליך. אני אדם שונה היום ממה שהייתי. הייתי מרבית חיי אדם מנותק רגשית ואובססיבית שליטה. אם הייתי טרודה או מתוחה- הייתי אוכלת, במקום להרגיש. כשהפסקתי למלא את הצרכים הרגשיים שלי באוכל התחילה הפרעת החרדה. הגוף אותת לי- מספיק עם ההתמודדות הזאת. סיגלתי לאט לאט דרכי התמודדות חדשים. היום חזרתי להרגיש את העולם. אני הרבה יותר ריגשית, חשופה, רכה. מתמודדת אחרת לגמרי. יש בזה משהו מדהים ומרגש, שלולא החרדה לא הייתי מגיעה אליו ככל הנראה. בעיני זה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי, עם כל הקושי העצום שזה העלה. נזכרתי עם המטפלת שלי לא מזמן איך הגעתי אליה לפני שנה ומשהו- אבודה, מרוסקת, מיואשת.. קליפה של אדם. איפה הייתי אז ואיפה אני היום. זה מדהים אותי כל פעם מחדש.
&nbsp
סיפרתי לך את כל זה כדי שתביני שזה פתיר. צריך רק סבלנות.
&nbsp
לגבי מה שכתבת- אני ניסיתי לתקוף את זה מכל הכיוונים האפשריים- טיפול בדמיון מודרך, ספורט, פסיכולוגית, צמחים.. הכל יחד. ייעצו לי להאט את הקצב. לבחור דרך אחת או שתיים ולדבוק בהן. אני מבינה את הצורך להשתמש בהמון דרכים ולתקוף מכל החזיתות כי זה מחזיר לנו את תחושת השליטה. אבל בפועל זה מעמיס מאוד וצריך לבחור דרך אחת או שתיים ולהתמיד.
פעם באה שההתקף בא- את מזכירה לעצמך שכרגע יש התקף. תתמקדתי בתחושות שהוא מתחיל להעלות ותני להן לבוא. קבלי את מה שקורה ותזרמי עם מה שעולה. אצלי זה הפסיק את ההתקפים עוד לפני שממש תפסו תאוצה.
לגבי אוכל- חוסר התאבון הוא תופעה מוכרת וקשור לירידה של הסירוטינין במוח שהוא הגורם לחרדה/דיכאון. אני הייתי עושה ספורט כל ערב. הליכה/ריצה וכד'. זה היה גם מאזן את המוח וגם מעודד תיאבון. בתקופות שממש איבדתי תיאבון הייתי עושה לעצמי תרגילים פסיכולוגיים- הייתי עושה הליכה וכל ההליכה מדמיינת לעצמי מה אני הולכת לאכול כשאסיים. איזה טעים זה יהיה. ממש משכנעת את עצמי כמה בא יהיה לי לאכול את זה. ואז הייתי מצליחה לעורר את התיאבון.

 

[דידי1114]

תודה ששיתפת!

אז בעצם לא השתמשת בכלל בכדורים?.. אני ממסה לחשוב מה קרה פתאום שזה ככה תקף אותי. אני להבדיל ממך, בן אדם מאוד פתוח, תמיד דיברתי, אף פעם לא שמרתי בבטן, אני הכי בעד טיפולים פסיכולוגים, והפעם הראשונה שהלכתי הייתה לפני 6 שנים כשהיה לי דכאון לאחר לידה בילד השלישי. ( שהגיע עקב משבר משפחתי שהיה) כמו שאמרת על עצמך, גם אני הגעתי מרוסקת , על סף תהום ממש, ונשארתי שם לטיפול שנמשך 4 שנים. יצאתי מזה בסופו של דבר ללא כדורים, רק בעזרת הטיפול הפסיכולוגי. מה שכן, אני גם פריקית של שליטה, לא מסוגלת לאבד שליטה אפילו לרגע. את צודקת לגבי הטיפולים, לא צריך להעמיס. אלך לפסכיאטרית לשמוע את חוות דעתה ואחליט מה לעשות. אעדכן מחר... תודה לך שוב על הטיפים זה עוזר לי מאוד

 

[נוסעת27]

אנחנו דומות משנדמה לך

תמיד שיתפתי, דיברתי. הייתי בכמה טיפולים פסיכולוגיים לפני האחרון במהלך חיי. תמיד הייתי במקום של שיתוף, טיפוח עצמי וכו'. ועדיין, היו כמה הרגלי התמודדות קלוקלים בדרך שהתעלמתי מהם.
&nbsp
לשאלתך- אני החלטתי לא לקחת, למרות המלצת הפסיכיאטרית וההבטחה שמעתה הכל יהיה בסדר. אבל הבחירה הזאת לא מתאימה לכל אחד. תעשי מה שהקול הפנימי אומר לך.

 

[דידי1114]

מעדכנת

הי יקרה,היתי אתמול לראשונה אצל הפסיכיאטרית...היא אכן אבחנה זאת כהתקפי חרדה ואמרה שבאתי בזמן. היא הציעה לי להתחיל טיפול תרופתי בסרוקסט, אך מיוזמתה הסכימה להמתין עם תחילת הטיפול מאחר ושמעה שהתחלתי את הטיפול בדיקור ואמרתי לה שזה קצת מקל עליי. החלטנו יחד להמתין שבועיים ולהיות בקשר עוד כמה ימים לעדכן אותה איך אני מרגישה, וביקשה שאם מתרחש עוד התקף או שאני מרגישה לא טוב אז אני יכולה להעזר ברבע אלפלריד. כששאלתי מדוע דווקא סרוקסט אמרה שלאור כל מה שסיפרתי לה זה הכדור שהכי יעזור לי כי הוא מתמקד בהרגעה נטו. חייבת לומר לך שמלחיצה אותי המחשבה להתחיל לקחת, תופעות לוואי, וכל המשתמע מכך, ואיך אפשר לדעת אם זה באמת הכדןר שטוב לי..

 

[נוסעת27]

קודם כל

טוב לשמוע שהיית, אובחנת. כבר אבן אחת ירדה מליבך- את יודעת מה קורה לך. יש לזה שם. אי הידיעה תורמת לא מעט לחרדה.
תראי. אני מנסה לכבד כל דרך שכל אדם יבחר. יש אנשים שבוחרים לסמוך על עצת הרופאים/פסיכיאטרים ולוקחים תרופות וזה באמת עוזר לחלקם. אני לא חושבת שהיא לא יודעת על מה היא מדברת, אני לא מכירה את הכדור המדובר אז אין לי שום דעה לגביו.לגבי לקחת תרופה, אני אישית בחרתי שלא. וזה לא פשוט, לבחור נגד דעתם של שני פסיכיאטרים שמאבחנים אותי ויודעים מה לדעתם הכי טוב בשבילי. ובטח בסטייט אוף מיינד של חרדה שאני רק רוצה שמשהו כבר יציל אותי מזה.
תקראי כמה שאת יכולה על התרופה שהיא הציעה לך. תלמדי על תופעות הלוואי, היתרונות והחסרונות. תתייעצי עם הפסיכולוגית שאמרת שאת חוזרת אליה. זה ייתן לך תמונה יותר גדולה של היתרונות והחסרונות ויעזור לך להחליט. לי אישית הפסיכולוגית המליצה לא לקחת את הציפרלקס. היא סברה שזה יוצר סוג של נתק מהרגש האמיתי כי זה מאזן את הכימיה במוח באופן מלאכותי ובעצם יוצר מעין ניתוק מהמכאובים האמיתיים שבהם צריך לטפל. שמרתי את הכדורים במשך כמעט שנה במגירה עד שבטחתי בעצמי לגמרי וזרקתי לפח. אבל לכל בחירה יש מחיר. לעבור את זה בלי זאת עבודה קשה ונדרשת הרבה סבלנות והרבה כוחות. אין לחץ. תחשבי היטב, תבחני את כל האופציות- תרופתיות ולא. תשקלי מה נכון לך והכי חשוב- תקשיבי לבטן ומה היא אומרת.

 

[דידי1114]

ישנה ואיננה

כל הכבוד לך. זו בהחלט החלטה אמיצה, והתמודדות לא פשוטה לאורך כל הדרך. תחושת הבטן שלי אומרת לי לא להתחיל כרגע עם הכדןרים, מצד שני, התחושות האלו שלא בשליטתי, אני כבר כל כך רוצה שיהיו מאחורי. לגבי העניין שהכדןרים מנתקים מרגש את צודקת, אמא שלי לוקחת שנים סרןקסט, והיא עושה הפסקות יזומות מעצמה . היא טוענת שהיא לא מצליחה לבכות ולהרגיש ולהתפרק באמת. אבא שלי חלה בסרטן בשנים האחרןנות, אז היא ממש מרגישה צורך להפסיק אותם רק בשביל לבכות...נחזןר שוב אליי

- אני חייבת לדעת אם התחושות האלו שיש לי הם באמת מהחרדה, אני יוצאת מהבית ופתאום ממש מתנתקת! בא לי לבכות, אני מרגישה איזה קצר במוח, כאילו הוא לא מעביר פקודות לגוף.. לא אני, ממש לא אני. והתחושה הזאת של העירפול בעיניים, החוסר חדות... הדבר היחיד שמנחם כרגע זה שהפסיקו ההתקפים, ואם אני מרגישה קצת לא טוב אני נושמת קצת...

 

[נוסעת27]

אין הפרדה

יש אותך. מי שאת ומה שאת מרגישה. זה לא השתנה. החרדה היא חלק ממך (כרגע) ואת צריכה רק לעשות הבחנה בין תחושות פנימיות ודילמות לבין החרדה.
לא נשמע לי שהקול הפנימי שמאותת לך להמתין עוד קצת עם התרופה הוא חלק מהחרדה הכללית. את עדיין את.
&nbsp
וכן, הניתוק זה חלק מהחרדה. לי זה היה בערך חודשיים עד שהתחלתי את הטיפול. ואז לאט לאט זה דעך. פתאום היה יום יותר טוב, ואז יומיים יותר טובים מתוך שבוע. ואז שבוע טוב ושבועיים רעים, שבועיים טובים ושבוע רע וכו' . בשלב הסופי זה הגיע פעם בכמה חודשים ליום-יומיים, וחלש הרבה יותר. והיום, אולי ברגע של סטרס עצום אני מרגישה מעט ניתוק, קרא לי פעם אחת בחצי שנה האחרונה, אך זה מובן לי ונשלט ודועך במהרה, ואני מקבלת את זה כחלק ממני. התקפי חרדה לא היו לי כבר שנה.
&nbsp
תצטרכי להשלים עם זה שזה תהליך ולהיות סבלנית. אבל התגמול הוא ענק בעיני כשמגיעים לסוף הדרך. מתי את מתחילה טיפול? שווה להתייעץ עם הפסיכולוגית

 

[EZCA]

דידי.חבל על הכסף שאת זורקת על דיקור.הדיקור לא יעזור לך

הם עובדים עלייך בכל מיני הסברים,שבהתחלה ככה ואחר כך אחרי כמה טיפולים תרגישי טוב וכדאי לך להמשיך עם הדיקור.בקיצור,אני מבטיח לך שזו עבודה בעיניים על אנשים תמימים.
בנוגע לסרוקסט,לא בטוח בכלל שזה הכדור המתאים לך,אבל צריך לנסות.הפסיכיאטרית סתם ענתה לך בכדי להתפרנס ממך.אני לא רופא,אבל אני תמיד בעד להשתמש בהתחלה בציפראלקס 3 חודשים כדור אחד כל יום ולא יותר.הכדורים האלה משמינים ופוגעים בגירוי המיני.במקרים קשים לא יעזור רבע אלפלוריד,אלא רק כדור שלם כל יום.אני אישית מעדיף קלונקס ובמקרים קשים צריך פעמיים ביממה.הכי חשוב והכי טוב זה להתנהג נכון בכל תחומי החיים ,בבית ,בעבודה,בזוגיות ובלימודים ,בלי לחץ בחיים ולזרוק לים את כל הדאגות המלחיצות .כל כעס מדרדר את האדם להתקפי חרדות.

 

[נוסעת27]

סליחה, האם אתה רופא מקצועי?

מדוע אתה מבטל בכזאת עזות מצח, ללא היסוס, דרך טיפולית שהיא מאמינה שזה עוזר לה?
כאדם חרדתי, אתה בטח יודע כמה מילים קטנות ולכאורה לא משמעותיות עלולות לעורר ספק ענק באדם הסובל מחרדה שמולך, חרדות ובהלה. מה עם קצת רגישות?
דיקור סיני הוכח כיעיל מבחינה רפואית ונפשית, מניחה שאם לא הוא לא היה מסובסד במרבית קופות החולים כחלק מסל הרפואה המשלימה. וגם אם זה כביכול לא עוזר, כל עוד זה עוזר לה נפשית, זה מה שחשוב.
&nbsp

 

[דידי1114]

צןדקת

ענית את מה שחשבתי ולא היה לי אומץ לרשום...

 

[EZCA]

נחיה ונראה אם זה לא היה בזבוז כסף וזמן יקרים.

הדיקור הסיני זה כמו כוסות רוח למת במקרה של הפרעות חרדה.

 

[jacolevi]

בוקר טוב לך דידי1114

אין טעם להגיב לו או לתקן אותו , אני בטוח שלבסוף את תדעי בדיוק מה עוזר לך (והעובדה שגם עכשיו ידעת לא להתייחס). כשמישהו נוקט בשיטה של "אני ואפסי עוד" זה מקרה אבוד ואין טעם להתעמת . אני יודע בבירור שיש המון מטופלים שדיקור עוזר להם , ובכלל אם את מרגישה שזה מועיל לך לכי על זה . אני מכיר בלי סוף שיטות לטיפול בחרדות, כמו למשל טיפול פסיכולוגי שעוזר לחלק מהסובלים להבין את מקור הבעיה ובכך להקל עליהם, לחרדתיים אחרים טיפול ב CBT הוא הדבר היעיל , ויש עוד המון גישות ושיטות כולל שילובים שונים בין סוגי טיפולים שונים.
מאחל לך

.

 

[דידי1114]

הכל תלוי בגישה..

תודה על ההתיחסות. אתמול היה לי התקף קטן, ובמהלכו נכנסתי לפורום, מאחר ומצאתי שההזדהות שלי עם אחרים, מקלה עליי. צילמתי לעצמי במסך הטלפון את מה שורדה רשמה לי ואני חוזרת לעצמי ואומרת ששום דבר לא יקרה לי.. ואז אני נתקלת בתגובה כמו שלו, שמאוד מבאסת. אכן רציתי להגיב לו ובסוף התחרטתי. יש משהו מאוד לא נעים בדרך שהגיב לי. גם אם הוא חושב שאני זורקת כסף, יש דרך לומר את הדברים..
עכשיו אעדכן בכל זאת - אני אכן מאמינה שלכל אדם מתאים טיפול אחר. אני ממש לא נגד כדורים, אבל יש בי עדיין קול קטן בבטן שאומר לי להמתין. עשיתי 5 טיפולים של דיקור עד כה, ואני יכולה לומר לך שפער הזמן בין התקף להתקף גדל קצת, ועוד יותר חשוב העוצמה שלו. 2 ההתקפים האחרונים שהיו לי כללו רעידות לרוב, כמעט ולא עלה לי הדופק. אז נכון לכרגע, אני מרגישה קצת שיפור, וגם קצת זה טוב לי במצב שהיתי.
חג שמח לכולם

 

[jacolevi]

היי לך.

כמוני כמוך גם אני לא חסיד של טיפול תרופתי , אבל במקרה שלי בסופו של דבר אחרי תקופה ארוכה של המנעות מתרופות נמאס לי והתחלתי ליטול כדורים .
חרדה לא תגרום לך לכלום , ולכשתביני זאת גם התחושות הלא נעימות תעלמנה.
בהצלחה לך.