עזרה דחופה-חרדות לפני משמרת

[anamit22]

עזרה דחופה-חרדות לפני משמרת

מה עושים עם חרדות לפני משמרת?אני אמורה לעבוד היום ואני לא במצב.זה מקרה שלא היה לי בעבר,זותומרת תמיד ידעתי לצאת מזה איכשו,ועכשיו אני פשוט לא.מה אני יכולה לעשות?

 

[ורדה צדיק]

כמה שאלות

שלום anamit22
וברוכה הבאה לפורום,
המשפטים שכתבת כלליים והייתי רוצה להבין יותר:
מדבריך ניתן להבין שמשמרת הערב היא לא דבר חדש עבורך,
מה קורה הפעם לעומת פעמים קודמת ?
איך יצאת מזה בעבר ולמה הכוונה "אני פשוט לא"?
והאם מדובר בחרדה?

 

[anamit22]

אכן מדובר בחרדה

חרדה שמהולה בעצב,כעס ואני מניחה שבעוד כמה דברים.בעבר הצלחתי להחליף משמרות עם אנשים,עכשיו אין לי ממש עם מי כי יש מעט עובדים,זו היתה הכוונה שלי.
אני לא יודעת להצביע מה שונה הפעם,חרדה זה עניין שבא והולך הרי..אני חושבת שחלק מהעניין הוא שאני עדיין לא נמצאת במקום בחיים בו אני מרגישה נוח עם עצמי..וזה אולי בא לי בפתאומיות שכזו.

 

[EZCA]

לדעתי,את לא אוהבת בכלל את העבודה שלך מסיבה שאת יודעת אותה

לכן את כועסת בכל פעם לפני העבודה במשמרת.אז לא פלא שאת סובלת מחרדה לפני התחלת העבודה במשמרת.
או שהעבודה קשה,או גורמת לכעס,
או שהמנהל שלך לא סימפטי,
או סיבה אחרת.

 

[anamit22]

אני באמת כועסת

וזה אדיר שהבחנת..הקטע הוא שאני לא ממש יודעת מה לעשות עם הכעס הזה. זתומרת,כל העניין בעבודה הוא שאני לא ממש יכולה לעשות משו עם הכעס הזה..הכעס הזה הוא חלק ממני..אולי בעצם זו הסיבה שקשה לי לעבוד,כי צריך לשמור על סוג של איפוק ולהתנהג בהתאם מול לקוחות,וכשאתה עצבני זה פשוט מתסכל ולא הולך ביחד.אז אולי השאלה שנשאלת כאן היא איך לעזעזל מוציאים כעס מודחק ועל מי?מתי זה נכון ומתי לא?תודה שהארת את עייניי אחרי הרבה זמן שאחרים סגרו לי אותן,כנראה אפילו מבלי לשים לב.כי הוא אכן חבוי..

 

[ורדה צדיק]

כעס

הרגע של הבנה של משהו חדש הוא רגע חשוב בחיים.
אם מדברים על כעס -
כעס הוא לא בהכרח שלילי. הוא רגש ככל הרגשות.
הכעס יכול להיות מגדלור שאומר לנו משהו,
אולי משהו שהתעלמנו או הדחקנו.
ואולי הגיע הזמן לבדוק מפני מה הכעס
וואחר כך למצוא דרך להתמודד אתו.
מפני מה הכעס שלך?

 

[ענת262]

הכעס שלי קיים בעיקר

כאשר אני מרגישה שלא מקשיבים לי או לא מבינים אותי ואת צו ליבי כמו שצריך.(זו אני,החלפתי משתמש)
זה כעס שנוצר מדברים עמוקים מדי שהיו קיימים לי במער' יחסים שונות, בעיקר מול ההורים.אני לא אפרט יותר מדי אבל זה התחיל מזה שהייתי מאושפזת בשל דכאון והתגלגל לזה שהם נהיו חרדים(לי ובכלל) וניסו להכנס לי לי לחיים יותר מדי,מעבר לגבול שהצבתי להם.זה גרם לי לאיזשהו כעס פנימי שכזה,בכל פעם כשמישהו מנסה להכנס אליי ללב.באיזשהו מקום הכעס הזה הפך לחלק ממני,ממי שאני היום..אין לי ממש מה לעשות עם זה.זה בגדול.

 

[EZCA]

ענת.תלוי איך שאת מגיבה עם אנשים אחרים.אני למשל מצידי,לא אכפת

לי,אם לא מקשיבים לי ולא מבינים אותי.מצידי שאף אחד לא יקשיב לי ושאף אחד לא יבין אותי,אני לא אכעס על אנשים אלה.מצידי שכל אחד יכנס לחיים שלי גם ממשפחתי,שכולם יתנו לי עצות ושכולם יגידו שאני לא בסדר.כמובן שאני גם לא אציית לפקודות של אחרים אם לא יתחשק לי לציית.אני מחליט לעצמי בלבד מה לקבל ומה לא לקבל,מה לעשות ומה לא לעשות.אני מלך לעצמי בלבד.לא אתקוף אף אחד.אני הוא בעיני האדם החשוב ביותר בעולם.אני יודע להגיד את המילים "לא תודה" הבנתי ולא מעניין אותי.אני יודע מה לעשות.אני אחליט בעצמי.כמובן שלא אכעס על אף אחד שמנסה ללחוץ עלי,כי אני לא אגיב ללחץ.אני לא כועס גם על מי שרימה אותי,אבל אני מתרחק מרמאים ומאיימים ומאנשים שבגדו בי.

 

[EZCA]

ידוע לי מנסיוני הרב שרגשות הכעס והפחד (דאגות יתר) הם שני אלה

שגורמים לחרדה ומשבשים את החומרים במוח ומשבשים את צורת ניהול החיים שלנו מצורה טובה ונורמלית לצורה גרועה ובלתי נסבלת.
רגש הכעס הוא אפילו גרוע יותר מרגש הפחד.
לכן אסור לשמור כעסים בבטן וגם אסור לבטא כעס בצורה שלילית,למשל בצעקות או בקללות,אחרת זה יפגע בך מהאנשים שאת כועסת עליהם.
כעס צריך לבטא בצורה חיובית ולאמר אותו בקול שאחרים ישמעו אותו שהמצב החדש לא מוצא חן בעינייך ולא מקובל עלייך.
אם המצב החדש נעשה בצורה חוקית מצד ההנהלה, אז את צריכה או להשלים איתו,כי הרי לא תשני את סדרי הנהלת מקום העבודה שכך החליטו ,אם זה לא חוקי, גם אז את צריכה להשלים עם המצב אחרת הם יכעסו עלייך שאת מתלוננת נגד ההנהלה של מקום העבודה ובמצבים קיצוניים ההנהלה מפטרת עובדים שלא נשמעים להם גם כאשר הם לא צודקים ובמקרה כזה זכותך ללכת להתלונן בבית המשפט על זה שפיטרו אותך, אבל זכרי שבית המשפט לא תמיד נותן דין צדק ומי שמתלונן בבית משפט הוא צודק ואז הוא סובל סבל נוראי. לכן אני נגד פנייה לבית משפט גם אם אני צודק. אפשרות אחרת היא שהמצב החדש לא מוצא חן בעינייך ואז את מתפטרת בעצמך מהסידור החדש והמאוס ואז את עלולה להיות ללא פרנסה עד למציאת מקום חדש שתהיי מרוצה ממנו.
בהצלחה ממני עזרא.

 

[נוסעת27]

פשוט הולכים לעבודה

החרדה שכובשת מבפנים ומרגישה לנו כל כך מזעזעת ומטלטלת עולמות היא בעצם בעולם הפנימי שלנו בלבד. בד"כ אנשים מבחוץ אפילו לא שמים לב. והפער הוא עצום בין הבחוץ לבפנים.
בפעם הבאה שזה קורה, את מזכירה לעצמך שמחרדה לא מתים. לא מנסה להילחם בזה או לשלוט בזה. מה שיהיה יהיה.הכל בסדר. תזכירי לעצמך לפני המשמרת שאם יהיה קצת קשה פתאום את תמיד יכולה ללכת לשירותים, לשטוף פנים, לקפוץ קצת במקום, לשחרר אנדרנלין ולהשתחרר מהמועקה. קני לך טיפות "רסקיו" שיהיו לך בתיק ל"מקרה חירום". עצם הידיעה שהצלחת להרגיע את עצמך לפני המשמרת ואת יודעת שיש פתרונות חירום ירגיע את החרדה וככל הנראה היא בכלל לא תעיק בעבודה.

 

[EZCA]

זו עצה גרועה ומסוכנת שאסור לבצע אותה,אחרת המצב מחמיר יותר

זה מה שנקרא עצת אחיטופל.
זה נקרא להדחיק בעיה שמציקה,אבל הבעיה קיימת מוח.
בגלל צורת התנהגות כזו אנשים סובלים עוד יותר מחרדה עד למצבי יאוש מהחיים.

 

[נוסעת27]

הו שלום לך עזרא

אחרי ההודעות הדרמטיות האחרונות שדרשת שלא אגיב לך יותר, אני באמת מתרגשת שהתחדש כאן דיאלוג.
&nbsp
כמובן שהאלטרנטיבה (במידה ואין לנו אפשרות כרגע לעבודה אחרת) היא להתחבא בבית, לרחם על עצמינו ולהזכיר לעצמנו כמה אנחנו חלשים, פגיעים ושבירים. אם זה לא מעודד חרדה אז אני לא יודעת מה כן.כי המשמעות של חרדה היא חוסר התמודדות.
&nbsp
נתתי כאן דוגמא לא מזמן שהייתי צריכה לטוס, התעורר בי פחד מהטיסה, כי זאת הפעם הראשונה שהייתי צריכה לטוס (ועוד לבד) מאז שעברתי את הפרעת החרדה, וחששתי שיתעוררו פחדים פנימיים ושאתחרפן על המטוס. אז עשיתי בדיוק את מה שייעצתי לבחורה הזאת. לא ביטלתי את הטיסה והתחבאתי בבית באימה (למרות שהמחשבה עברה בראשי). עליתי על המטוס, הכנתי את עצמי מראש שייתכן ותעלה חרדה, ושכבר עברתי את זה בחיי, ואני יודעת שלא מתים מזה. כבר המחשבה הזאת הרגיעה אותי מאוד. לקחתי טיפות "רסקיו" בתיק וכל הזמן הזכרתי לעצמי שיש לי "ערכת הצלה" וסוג של הכנתי את עצמי שייתכן שתהיה חרדה, וגם אם היא תהיה, הכל בסדר. עצם ההליכים המחשבתיים האלו מנעו עוררות של כל חרדה להגיע.
&nbsp
הפואנטה שלי היא, שהחלטתי להתמודד מול החיים ולא לשים את הראש מתחת לכרית וללכת לישון. אם היא פעם אחת תיישם את הקושי האדיר הזה, ולמרות הקושי הענק תלך לעבודה, ותגלה שהשד לא נורא כל כך (הרי עצם החרדה היא פחד מההתמודדות וברגע שנמצאים שם פתאום מופתעים לגלות שההתמודדות אפשרית גם אם קשה) אז היא תיצלח את האתגר ופעם באה היא כבר תעשה את זה כמו גדולה. ואם יהיה קשה לה מדיי, היא תמיד יכולה להגיד שהיא לא מרגישה טוב וללכת הבייתה.אבל לפחות לדעת שהיא ניסתה. כי לעבוד זה לשחק את משחק החיים וכולנו צריכים לעשות את זה. גם אם אנחנו שונאים את הבוס שלנו או לא מרוצים מהשכר. כל זה לא סותר את זה שהיא צריכה לחפש מקום עבודה שטוב לה. אבל במציאות של היום להרבה לא טוב, ועד שהם ימצאו משהו אחר זה מה שיש. אז מה? לא נתמודד? נשב כועסים בבית?
&nbsp
חרדה משמעותה לא להתמודד. היא מונעת מאיתנו להתמודד ומשתקת אותנו. להתחבא ולשקוע ברחמים עצמיים ולתת לה לכבוש אותנו, זאת האלטרנטיבה? אני דובקת בעמדה שהכוח בידיים שלנו לשנות ולשלוט על החיים שלנו, אז כרגיל, נסכים שלא להסכים.

 

[EZCA]

אנוסעת.אמנם כתבתי בהמשך להודעה שלך,אבל רציתי שהיא

כותבת ההודעה הראשונה תקרא את מה שכתבתי בשלילה מוחלטת על העצה שלך
אני בהחלט נגד עבודה במקום עבודה מאוס ונגד הדחקה של בעיה,כי אני אישית עשיתי שנים רבות כמו שאת מציעה וסבלתי סבל נוראי שגרם לי לחרדה קשה מאד ולחוסר תפקוד נורמלי בחיים.
לכן לדעתי צריך לפתור את הבעיות במקום העבודה בצורה חיובית וללא תוקפנות ואם לא יעזור,אז עדיף לעזוב ולהתחיל לחפש מקום עבודה שאין בו סבל נפשי הגורם לכעסים. לא יתכן שאעשה עבודה שהיא נגד רצוני. מקום עבודה זה לא בית הבראה, אבל גם לא כלא עם סבל. כמובן גם שהבריאות חשובה יותר מהכסף.

 

[נוסעת27]

כרגיל

אני אומרת א' ואתה אומר ב' וחוזר חלילה.
כדי לא לחזור על אותם הדברים, אצטט מדבריי: "כי לעבוד זה לשחק את משחק החיים וכולנו צריכים לעשות את זה. גם אם אנחנו שונאים את הבוס שלנו או לא מרוצים מהשכר. כל זה לא סותר את זה שהיא צריכה לחפש מקום עבודה שטוב לה. אבל במציאות של היום להרבה לא טוב, ועד שהם ימצאו משהו אחר זה מה שיש. אז מה? לא נתמודד? נשב כועסים בבית?"
&nbsp
איפה הבנת ממה שאמרתי לה להדחיק את כל הבעיות שלה? להמשיך לעבוד במקום שהיא שונאת? להיות אומללה עד סוף חייה? בסך הכל אמרתי שיש את מה שבא לנו ולא בא לנו, ויש גם מציאות. אפשר לחפש מקום עבודה חדש, ואפשר לעבור דירה, ואפשר להחליף בני זוג, הכל חלק מהחיים. אבל לא כל דבר אפשר לעשות בהקלקת אצבעות. הרבה פעמים זה תהליך וצריך לספוג את המציאות עד שמצליחים לשנות אותה. הבעיה הספציפית שלה הייתה תחושת חרדה לפני משמרת ונתתי לה עצות פרקטיות כיצד להתגבר על התחושה הזאת וללכת לעבודה בכל זאת. במילים אחרות- ל-ה-ת-מ-ו-ד-ד. זה לא סותר את זה שהיא יכולה ואף צריכה לחפש לה עבודה חדשה, מה הקשר בכלל?

 

[EZCA]

כאשר נמצאים ועובדים במקום עבודה,קשה מאד למצוא מקום עבודה

אחר.

 

[נוסעת27]

נכון

אני אצא מנקודת הנחה, שהיא צריכה לעבוד שם (לשלם שכירות, מצרכים בסופר, חשבונות, וואטאבר) אחרת היא מזמן הייתה עוזבת אם כל כך קשה לה לעבוד שם מהסיבות הרגשיות שלה. הלוואי ולכולנו הייתה את האפשרות פשוט לא לעבוד ולחפש עבודה בנחת כמה שנרצה. גם אני החזקתי במקום ששנאתי כמעט חצי שנה מאז שהחלטתי שאני רוצה לעזוב וחיפשתי עבודה חדשה, כי לא הייתה ברירה, מי ישלם שכירות? אוכל?
&nbsp
אז אני נתתי עצות פרקטיות- כיצד ניתן להתמודד עם הרגע, עם עכשיו. עצות שתקפת מסיבה לא ברורה, כאילו ייעצתי לה לרקוד עם השטן ולהשתעבד לו עד סוף חייה. אתה לעומת זאת, דוגל במה פתאום להישאר "תעזבי הכל וחפשי משהו אחר" בלי לחשוב על ההשכלות שעלולות להתעורר מעזיבת עבודה כי "לא טוב לי שם" בלי שיש משהו אחר על הפרק..
העיקר שאני זאת שנתנה "עצת אחיתופל". Right.
&nbsp

 

[EZCA]

נכון מה שאת אומרת,אבל תראי כמה היא סובלת מהכעס.

לדעתי,אי אפשר להיות עבד למקום עבודה מכעיס הגורם לחרדה או דיכאון,
או שניהם יחד.
לא התכוונתי לעזוב מיד תוך שבוע,
אבל אי אפשר לחיות שנה שלמה במצב כזה.
אפילו לא חודש.