חרדה מהמוות

חרדה מהמוות

עוד מגיל בית ספר יסודי אני פוחדת מהמוות. הן המוות שלי, והן של הקרובים אלי. אני כבר בת 58, ואין שנייה בחיים שלא חשבתי באימה על המוותת. אבל לא חשבתי באמת שהוא יגיע. לפני שלושה שבועות אבי נפטר. אני לא חושבת שיש בעולם אבא שאוהב את בתו כמו שאבי אהב אותי. אני לא יודעת איך אני מחזיקה עכשיו מעמד. רק בזכות אמא שלי שתהיה בריאה אני מתפקדת איכשהו. נראה לי כאילו נגמרו לי החיים, ואני מתפלאת שהכל ממשיך לתפקד כרגיל.
איך יכול להיות שהעולם ממשיך להתקיים ולצחוק. אני מתגעגעת מאוד לראות אותו, אבל אני לא דתית, ואני יודעת שזה בלתי אפשרי, ואז אני נתקפת בחרדה, כולל כל התופעות שלה.
האם כל חיי אמשיך להיות דיכאונית?
 
תהליך של אבל

ל"פשוט אני ודי4" היקרה,
ראשית אני מבקש להשתתף בצערך על מות אביך.
מה שאת עוברת כעת זה תהליך טבעי של אבל,
שהוא תהליך טבעי, שלוקח זמן.
ביהדות המציאו את ה"שבעה", שבה באים אנשים רבים ומשמעותיים לבקר,
ומדברים עוד ועוד על האדם היקר שנפטר, ועל היחסים איתו.
ברוב המקרים התהליך הזה מתקדם באופן טבעי, מהשבעה, לשלושים, לשנה.
תהליך האבל שונה מאדם לאדם,
ואם הוא לא מגיע לרגיעה משמעותית אחרי שנה וחצי ,
מתחילים לדבר על "אבל לא פתור"
ואז ניתן לחשוב על פנייה לשיחות עם איש מקצוע.
אני מניח שאביך היה רוצה שתמשיכי בחייך,
בלי לשכוח אותו, ולחיות חיים בעלי משמעות.
 
זה יכול להיפתר גם מהר יותר

עד שנה וחצי מתייחסים לכך כאל תהליך טבעי
ואם התפקוד תקין - גם אין צורך בהתערבות מקצועית
 
תודה. אז הדיכאון והבכי הבלתי נפסקים אחרי 3 שבועות,

אינם דורשים התערבות מקצועית? כי נראה לי שזה לא יעבור לעולם
 
אם אני זוכרת נכון

ה-DSM האחרון הגדיר דיכאון של אבל כדיכאון לכל דבר, מה שנשמע לי הזוי לגמרי, כי זו תגובה לגמרי טבעית, ולא משנה בת כמה את. אני לא בגילך ולא חוויתי מה שאת חווית (יחסים כה מעולים עם אביך לאורך השנים). היה לי אותו רק 16 שנים, והיחסים היו מורכבים וסבוכים, כולל דברים שנזכרתי בהם רק כבוגרת. עם זאת, האבל היה אבל, אני לוקחת נורא קשה כל פרידה, שלא לדבר על מוות. הכול נחווה אצלי ברמות בלתי אפשריות ומרסקות. אולי זה בגלל שאני גבולית, ואולי זה שאני גבולית נובע מהמוות של ההורים שלי, בין השאר. אמי נפטרה מול עיניי לפני 11 שנה. אני יכולה להגיד לך שהדיכאון מזה לא עובר, אבל הוא פושט ולובש צורה. עם הזמן, זה נעשה נסבל יותר. זה כמו מוזיקה ברדיו, שמחלישים ומגבירים את העוצמה שלה. זה לא תמיד בפול ווליום. כרגע מאוד טבעי שזה כך, אל תנסי להילחם או לעצור את זה. תני לזה להיות, תני לזמן זמן וזה יקרה מאליו. אם תרגישי שעובר יותר מדיי זמן (זה אינדיווידואלי) אני ממליצה לך לפנות לטיפול תרופתי ושיחתי, אבל כרגע נראה לי שזה מוקדם מדיי. אולי כרגע זה זמן טוב להיעזר בתרופות הרגעה צמחיות ולא ממכרות כמו רסקיו, קלמנרבין וכו'. חיבוק לבינתיים.
 
כפתור ווליום

אלומה,
אני מבינה שאת זו ששולטת בכפתור הווליום
וביכולתך להחליש ולהגביר את העוצמה.
יופי של דימוי שבו עושים שימוש גם בטכניקות NLP .
ורדה
 
אני בטוחה שאבי היה רוצה ששאמשיך בחיי, אבל

אני לא יכולה. העולם נראה לי מוזר בלעדיו. מוזר לי איך הכל ממשיך כרגיל. מוזר לי ששאנשים יכולים לחייך לשיר ולצחוק, מוזר לי שלא אראה אותו יותר. אני משתגעת
 
התמודדות עם אובדן

שלום פשוט אני ודי יקרה
וברוכה הבאה לפורום,
צר לי על האובדן שחווית ואני משתתפת בצערך.
תהליך של אבל הוא תהליך טבעי, הבכי, הגעגועים,
וגם המחשבה איך יתכן שהעולם לא עמד מלכת היא אופיינית,
וגם התהליך שאת עוברת הוא טבעי.

ניכר שאביך היה מאד משמעותי עבורך,
והוא ימשיך להיות כזה גם בהמשך.

אני מזמינה אותך לדמיין שהוא אתך,
לדמיין את הנוכחות שלו,
לשמור לו פינה חמה בלב,
לחשוב עליו בחיוך, על הדברים הכיפיים שהיו לך אתו,
להמשיך לחוש את האהבה שחשת שהוא העניק לך, ושאת הענקת לו,
כך שתוכלי להמשיך ולחוש את התחושות הטובות שחשת בחייו, גם בהעדרו.
ורדה
 
למעלה