פשוט אני ודי4
New member
חרדה מהמוות
עוד מגיל בית ספר יסודי אני פוחדת מהמוות. הן המוות שלי, והן של הקרובים אלי. אני כבר בת 58, ואין שנייה בחיים שלא חשבתי באימה על המוותת. אבל לא חשבתי באמת שהוא יגיע. לפני שלושה שבועות אבי נפטר. אני לא חושבת שיש בעולם אבא שאוהב את בתו כמו שאבי אהב אותי. אני לא יודעת איך אני מחזיקה עכשיו מעמד. רק בזכות אמא שלי שתהיה בריאה אני מתפקדת איכשהו. נראה לי כאילו נגמרו לי החיים, ואני מתפלאת שהכל ממשיך לתפקד כרגיל.
איך יכול להיות שהעולם ממשיך להתקיים ולצחוק. אני מתגעגעת מאוד לראות אותו, אבל אני לא דתית, ואני יודעת שזה בלתי אפשרי, ואז אני נתקפת בחרדה, כולל כל התופעות שלה.
האם כל חיי אמשיך להיות דיכאונית?
עוד מגיל בית ספר יסודי אני פוחדת מהמוות. הן המוות שלי, והן של הקרובים אלי. אני כבר בת 58, ואין שנייה בחיים שלא חשבתי באימה על המוותת. אבל לא חשבתי באמת שהוא יגיע. לפני שלושה שבועות אבי נפטר. אני לא חושבת שיש בעולם אבא שאוהב את בתו כמו שאבי אהב אותי. אני לא יודעת איך אני מחזיקה עכשיו מעמד. רק בזכות אמא שלי שתהיה בריאה אני מתפקדת איכשהו. נראה לי כאילו נגמרו לי החיים, ואני מתפלאת שהכל ממשיך לתפקד כרגיל.
איך יכול להיות שהעולם ממשיך להתקיים ולצחוק. אני מתגעגעת מאוד לראות אותו, אבל אני לא דתית, ואני יודעת שזה בלתי אפשרי, ואז אני נתקפת בחרדה, כולל כל התופעות שלה.
האם כל חיי אמשיך להיות דיכאונית?