the silent force ניתוק,,CBT,לבתאל ואחרים

chooselife

New member
the silent force ניתוק,,CBT,לבתאל ואחרים../images/Emo13.gif

זה מיועד לבתאל,ובעצם כל מי שחוה ניתוק בחיים שלו,אולי עוד יחווה. אני חושב שזה עומד להפוך לתוספת משמעותית למדריך למתנתק. לפני הכל, תרשו לי להגיד את זה לכולכם: אתם לא מנותקים. אם הייתם מנותקים, לא הייתם סובלים אפילו לרגע. לא היה לכם אכפת. מי שמנותק, לא מחובר, ואם אין חיבור, אין כאב. חתיכת עור לא מכאיבה יותר כשהיא לא מחוברת לגוף.אתם מחוברים, אפילו יותר מזה, אתם מאוד מחוברים. תביטו בכאב שלכם,ברגעים של ההקלה כשהוא חולף,בשניות הטובות שאתם חשים, ותבינו-מעולם לא התנתקם. ואתם קיימים. כולכם קיימים. וכל מי מכם שחושב שהוא לא קיים, מוזמן לשאול את עצמו, אם הוא לא קיים,איך הוא סובל?! איך משהו לא קיים יכול לסבול? ואם אתם לא קיימים, מי הוא העצמי ששואל את השאלות ומחפש מרפא לסבל? המממ? אני? לא חושב.אם אתה לא קיים,אז אתה לא סובל, לא מרגיש. אם אתה חלום- אתה לא תחפש מרפא בצורה רציונאלית כמו שאתה מחפש כרגע. מצטער אנשים. אתם אמיתיים,חיים,ולמרות שזה נורא קוסם לאמץ כל מיני הסברים סוג ד על נשמות,רוח הקודש,פלאפל תנעמי ושאר שטויות מיסטיות,הגיע הזמן לעצור לרגע, לנשום עמוק את החיים פנימה, ולהבין מה באמת קורה כאן. מה שאתם חווים,הוא תחושה אנושית לכל דבר. הגיונית,למעשה, אפילו טבעית ויש האומרים ? השרדותית. כי מצבי לחץ הם לא נעימים לנו,אז המיינד תופס איזה סוג של ריחוק כדי שתוכלו להתמודד.ומצד שני,יש הטוענים כי התחושה נגרמת מכל הסימפטומים הפיזיים של לחץ,מה שדי תואם את ערימת הסיבות הענקית (שמקיפה כעט כל חוויה אנושית) שיכולה לגרום לתחושת חוסר קשר מוכר לדברים. מעבר לזה אנשים-בואו נהיה כנים. שתו שני בקבוקי בירה, ותחשבו על ניתוק, ואתם שם. למעשה, גם אצל חלקכם גם אם לא תשתו בירה מספיק לחשוב על המצב או על משהו שלילי, כדי לגרום לדברים. בדרך כלל אני מביא הסברים עמוקים ובלה בלה -אבל היום נדבר על שני אספקטים בלבד,שהגיע הזמן להבין אותם.הפיזי והקוגניטיבי. מישהו כאן לא יודע מה קורה בזמן חרדה?ללחץ דם,להורמונים,לדפוסי ההתנהגות של כל שריר בגוף? מישהו כאן שכח כמה לא נעימה החוויה של חרדות? או את הלחץ בראש שהיא גורמת, את התחושה של כבדות? או חוסר אנרגיות, או את הסחרור הקל,או אפילו את התחושה הפיזית של זרות לדברים? שכחתם? אז תזכרו. זו אחת החוויות הפחות נעימות, ויש לזה סיבה טובה. חרדה כמו שאתם יודעים באה כדי להציל את התחת שלכם בעבר.ופעם, היה לה שימוש בדיוק כזה,היא היתה אמורה להיות לא נעימה כדי שתיווצר לכם התניה שתרחיק אותכם מדברים שמסוכנים לכם. הבעיה נוצרת ,כמו שאתם מבינים בוודאי -ברגע שאתם מצמדים את אותה חוויה רעה למשהו נורמלי לגמרי. למשל, תחושת ניתוק שלא קשורה אליה. ומיד נגיע לזה. אני אצא מנקודת הנחה שכולכם יודעים מה זו התניה, ולכן אתעסק עם דוגמא לאחת מהן.יש לא מעט סוגים-כולם ניתנים לטיפול. נקרא לו שלב A. בשלב A, משהו מפחיד אותכם מאוד. אתם חוים התקף פאניקה,(נקרא לו B) או אפילו סתם חוטפים פאניקה בלי סיבה מוגדרת. אחד הסימפטומים של החרדה, הוא הניתוק. תחושה טבעית, הגיונית, שחווה כל אדם נורמלי עם קשר לחרדה, ובלי קשר לחרדה. אז כמו שאמרנו,אתם לומדים שA גורם לB-חרדות. אתם גם לומדים בראש שלכם ש C(ניתוק) הוא מה שקורה כשיש B.ויותר מזה אתם לומדים ש B- מנבא את D- סבל נורא. A,כבר לא חשוב לנו. A הוא הטריגר הקלאסי,ועכשיו נניח אותו בצד, כי הוא לא באמת משנה. ועכשיו בואו נחשוב, מה יקרה לאדם שיחשף ל C? בלי שום קשר לכלום, הוא ילחץ,כי הוא ישר יזכר בB ובD.בחרדות,ובסבל. שזה די הגיוני נכון? כן,יש רק בעיה אחת קטנה. הלחץ הזה,גורם לסימפטומים של לחץ. תזכרו שC-ניתוק, הוא סימפטום לא רק של חרדה אלא של גם של סתם לחץ. נלחצתם נכון? אז C מתחזק. אתם חושבים שוב ושוב ושוב על B. הלחץ עולה עוד,C מתחזק.על זה שהינה,באמת זה קורה. כי עובדה- C קורה עכשיו בשיא הכוח שלו.וכמובן,שB מתממש- אתם כל כך לחוצים, ואתם כל כך מתחילים לטחון לעצמכם ת המוח עם ההסברים השונים שהמצאתם לעצמכם(למשל נשמות בלה בלה גלגולים בלה בלה,בלה בלה בודהא) ומהר מאוד- אתם במצב של פאניקה. כמובן,שהיא לא קשורה להתקף הראשון, או כל דבר כזה. היא קשורה נטו לזה שחשתם סימפטום קטן, פירשתם אותו בצורה מסויימת, ויצרתם נבואה שמן הסתם הגשימה את עצמה בעזרתנו האדיבה
. אז אמרנו, עצם הסימפטום הזה יכול לגרום לכם לחרדות, אם אתם משכנעים את עצכם מספיק. כמובן שיש עוד אמונות שונות שנוצרות - חלק משכנעים את עצמם שD(סבל) בוודאי מנבא חרדות, נלחצים כי הם זוכרים שזה תמיד בא יחד, וכמובן, הלחץ יוצר C- התוצר-נחשו מה? אותו מעגל מקודם. זו רק דוגמא לחלק ממעגלי החשיבה וההסקה שיכולים להווצר לנו בראש, הדרך שבה אנו מפרשים משהו תמים, אנושי,טבעי, סתמי- הופכים אותו למיתוס מפחיד, איום ונורא. פחדים עמוקים שלנו,אמונות שגויות, חוסר ביטחון קיומי, כל אלו מתדלקים אצלנו ראיה ופרשנות לא נכונה של המציאות. דוגמא נוספת- אדם חווה התקף פאניקה. הוא מיד ,באופן מודע או לא מודע, מקשר את זה עם האמונה השגויה שלו לגבי הסכנה שלו להשתגע, שנובעת מהפחד שלו להיות לבד, שנובע מהפחד שלו מחוסר יכולת להתמודד ממה שעלול להגיע יום אחד, פחד מפני הלא ידוע, שנובע מחוסר ביטחון קיומי, שעלול לנבוע סתם מחוויה קטנה של חוסר יכולת בילדות, או כל דבר דומה. אז מה בכלל עושה טיפול מול זה? טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא כמו כדור פלדה שבא לנפץ את האמונות השגויות,התפיסות המוטעות שלנו לגבי עצמנו,וללמד אותנו לאחר מכן כיצד לראות דברים בצורה אובייקטיבית יותר-ולא דרך משקפיים מעוותות. כן.רוב בני האדם, לא רואים את המציאות נכוחה. הם מאמינים שהם לא בסדר, או כן בסדר, או דפוקים לתמיד,מקוללים,אבודים,חצויים,חסרי יכולת להיות מאושרים, מחוייבים לתדמית זו או אחרת- כל אלו לא נכונים. ועכשיו תגידו ,אבל צוז, זה עובד רק על פני השטח. איך זה בכלל קשור למה שחסר בפנים? ואני אומר, כמו שמאמינים שמה שבפנים בוקע החוצה, כך המציאות היום יומית, ההצלחות שלנו, השינוי שלנו בהתנהגות ותפיסות עולם מחלחל פנימה. מתחיל בשינוי קטן,ואז לאט לאט ההוכחות מצטברות. אתה לא יכול להאמין שאתה חסר יכולת כשאתה מקבל עוד ועוד ועוד הוכחות שאתה מצליח.יש גבול לכמה זמן יכולה חשיבה כזו לשרוד. כמובן שאני לא נכנס כעת לפרקטיקה הספיציפית של CBT,ואיך מפרקים כל התניה שונה בפני עצמה- אבל אני כן אגיד לכם- מי שחושב שהגורל שלו הוא לסבול,טועה. מי שחושב שהוא לוקה במשהו שיכבה לו את האור בעיניים לתמיד- הוא טועה. מי שחושב שאין בו כוח, שאין בו יכולת לשנות- טועה. כל כך הרבה בני אדם בעולם הזה אסירים של המחשבה שלהם, מאמינים בסורגים שרק הם יצרו, וניתנים לפירוק. מאמינים בגבולות שקיימים רק כי הם עוד לא בדקו אותם.נותנים לער שלהם להכביד עליהם,לדאגות מהעתיד להצר את צעדיהם. אז כן בתאל, הייתי שם, במקום הזה שאת מתארת. ואני מכיר את התחושה, אני יודע בדיוק כמה שחור שחור יכול להיות. יודע גם כמה זה מרגיש שאין מה לעשות, מכיר יאוש, ואת הטעם של אכזבה. ובכל זאת אני אומר לך- תרימי את הראש, את החרב הזו שאנו מושיטים לך כאן, ותבחרי בלהלחם. את לא תאמיני כמה יש בך, שעוד לא גילית. את לא יודעת כמה אפשר לרסק כל חומה, לכופף כל מכשול. כוח, כוח , ועוד כוח- בשקט, בשיקול דעת, בהתמדה,ברוגע, בעין הסערה שמקיפה אותך. עד שהרוח שלה תהפוך לשלך שוב. ואז תביני שהיא מעולם לא היתה של אחר. צוז
 

chooselife

New member
the slient force המשך

אז בתאל שואלת מאיפה באות המחשבות. הן באות ממך. ואני יודע, את אומרת, למה אני לא יכולה להרגיש אותן נוצרות, למה אני הן פשוט מופיעות לי בראש? נכון? תשמעי, אם ניכנס למונחים הישנים והמיסטיים יותר של הפסיכולוגיה, אז למעשה מחשבה היא הביטוי של העצמי שלך שמגיע למודע. מאחר ויש גם תת מודע, את רואה רק את הקצה הרלוונטי לך, מה שעובר את הסינון ומגיע לבסוף לתודעה שלך. מאחר והיצירה עצמה היא בתת מודע, את לא יכולה לראות אותה. ההסבר הפזיולוגי הוא קצת יותר משעשע- מאחר והמחשבות שלך נוצרות מרצפי ירי של תאי עצב, אותם תאים יורים מגוון שלם של דפוסים-אבל רק מה שמקבל צורה מוחשית וקשורה באיזו שהיא צורה לחשיבה שלך, מקבל הבחנה על ידך. זה לא שאי אפשר לעשות רגרסיה ולהבין איך אדם מגיע למסקנות שהוא מגיע, או איך הוא רכש דפוסי חשיבה אוטומטיים קיימים(ולשנות אותם),זה מאוד אפשרי אבל את , מעצם היותך החושב עצמו, לא תוכלי לחוש את היצירה של המחשבה. את תוכלי לרשום אותה, ולאט לאט לשרטט את מה שבטח הוביל אליה, אם הוא בכלל היה חשוב-אבל שלא יהיה לך ספק, המוח מעבד כל הזמן מסות עצומות של מידע, והוא לא יכול להטריד את המודע שלך עם כל שטות קטנה שעוברת בו באותה שניה. באותה מידה שאת לא מודעת לכל שביב של מידע כימי ועצבי, אלא רק למידע הרלוונטי לך-נניח אם פתאום נוצר משהו שדורש את תשומת ליבך-למשל כאב שמעיד על בעיה הדורשת תשומת לב. תהליכי המחשבה הבסייסים שלך מבחינת המוח, לא רלוונטים למודע שלך מספיק. כמובן שמצב של הפרעה קלה כמו חרדה, כשאנו רוצים לטפל בה אנו מחפשים בדיוק את שתי אלו-מחשבות הבסיס והמחשבות האוטומטיות, ולומדים עליהן דרך ההתנהגות שלך, ודרך שאלות מנחות. לאחר שאיתרנו אותן, ניתן לשנות אותן, על מנת שלא יפריעו לך ביום יום. תחשבי שיש מיליוני תאי עצב שמעבירים מידע כרגע זה בראש שלך-מן הסתם את לא תחושי את כל המידע הלא חשוב-איך היית מסוגלת להתרכז במשהו קריטי במצב הזה? המחשבה שלך נוצרת,כתוצאה ממה שלמדת בחייך,וממה שנולדת איתו(שיש הטוענים שהוא אפסי כמעט לחלוטין ואני די מסכים איתם) והדרך שאותן סכמות מגיבות לסביבה. מחשבות הן משחק בזיכרונות, ובמידע הידוע לנו
מאחר שכך, את לא חשה הבניה מאפס של מבנים כמו "מה זה קו", ומה "זה עיגול?" כל פעם שאת מתחילה לחשוב. הזיכרון שלך עוזר כאן
מקווה שלא חפרתי יותר מידי.
 

chooselife

New member
ולשאלה האחרונה שלך:

אין אדם שלא חווה ניתוק לעולם בחייו. ז תחושה שכל אדם, אבל כל אדם! מכיר. כשאנחנו קמים בבוקר למשל, או לא ישנים טוב, כשיש לנו שינוי כלשהו של מצבי תודעה, למשל חלום, טרום חלום, כשמעירים אותנו בפתאומיות, כשאנו מתעפצים, חולים, שותים משהו - אין אדם שלא חש את התחושה הזו, היא די הגיונית את יודעת. אם תחשבי לשניה , הרי המציאות משתנה כל הזמן, אז מדוע שלא תחושי שהיא שונה בקצת אם את במצב תודעה קצת שונה? הממ? אני זוכר ששאלתי כמה פסיכולוגים קליניים על התחושה הזו, והם כולם אישרו שאין אדם שלא חווה אותה,אני עוד זוכר ששאלתי את חברים שלי אם יצא להם להרגיש שהכל חלום,כולם אמרו שכן.שזה קורה להם אם נניח הם קמים רע, אז יש איזה כמה דקות של דיסינכרוניזציה עם העולם. זה טבעי! זה הגיוני! החושים שלך צריכים להתאושש מההלם! ההבדל היחיד הוא, שאת חשה אימה כתוצאה מזה, בגלל החיבור של הפחדים העמוקים יותר שלך לזה, אני לדוגמא, ועוד אחרים שכבר יצאו מזה, הבינו ממזמן , שכמו כל תחושה אנושית אין בזה כל דבר רע או מזיק. אם העלמות הפחד מהניתוק,(זוכרת!מחזק את C!!!) לאט לאט, גם הניתוק עצמו שהוא סימפטום של אותו הלחץ בדיוק, הולך ונעלם. אם הוא מופיע מידי פעם,כשאתה שותה משהו, או מתבשל מרוב חום, או לא שותה מספיק לדוגמא,או אם אתה מחפש אותו-אז כמו ***אצל*** כל **בן **** נורמלי*** אתה תחוש אותו. אבל שוב, בתאל, האם את לחוצה כשאת שמחה מאוד? האם את סובלת מאוד כשחם לך? את מבינה שאלו תחושות והרגשותנורמלים, ולכן הם לא מעוררים אצלך את הסבל שהניתוק גורם. מה שאני אומר עכשיו אולי נשמע מוזר-אבל אם אין לך שום סבל מתחושה מסויימת, והיא חולפת לאחר מספר דקות,זה יפריע לך? כל בני האדם חשים מוזר לפעמים! אז מה? שוב, זה לא C שגורם לך לסבל. זה האופן שבו את משליכה אותו כהוכחה להתגשמות הפחדים הנוראיים שלך, הדברים שבאמת מפחידים אותך
 

Shuye

New member
דיסינכרוניזציה - אז ככה קוראים לזה../images/Emo13.gif

או שזה דיסניכרוניזציה? זה בין הקטעים המוזרים שקרו לי לאחרונה, דפקתי שנ"צ וחלמתי שאני בניו יורק רץ כמו משוגע באיזה קניון, ואז פתאום אני מתעורר ממש בהיסטריה, ואני עומד מול החלון שותה קפה אחרי קפה איזה שעה עד שנפל לי האסימון שאני בארץ חח.. אבל בטח בזכות זה אני טס עוד חודשיים לארה"ב
 

batetiii

New member
לפני כמה ימים

שמצבי היה יותר תקין מעכשיו הייתי עם החבר באיזה בזאר ואמרתי לו למדוד כמה בגדים שהיו מצחיקים עליו בקיצור הרצנו צחוקים. ממש פיפי יצא לי. ותוך כדי שאני צוחקת אני פוחדת. תוך כדי שאני צוחקת אני מחפשת ומרגישה את התחושה הוא כמובן רואה אותי צוחקת הכל בסדר אבל בפנים זה לא בדיוק ככה. אפשר לומר שחוויתי 2 רגשות מנוגדות בו זמנית. וזה עונה על השאלה שלך "האם את לחוצה כשאת שמחה מאוד". אז הנה זה קרה. כמובן שגם בגלל הדגש האינסופי הזה על הפחד מהתחושה שמזינה את הפחד מהתחושה שמזינה... (מעגל קסמים נכון?) אבל עדיין.... בלי שום קשר למה שכתבתי פה - הראש לא מפסיק לכאוב וללחוץ. והרעד והפחד והמחשבות לא מרפות אולי זה מגרנה? הבדיקות הניורולוגיות רק בעוד שבועיים בגלל הפגרה אמרתי לרופא שזה דחוף. הוא כמובן לא מבין את הסבל שלי וחושב שאני סתם לחוצה אז מבחינתו הכל בסדר. הוא בסוף יום עבודה חוזר לבית שלו רגוע ושלו ואני פה מתפוצצת. אם אין אני לי מי לי.
 

chooselife

New member
the silent force

אז מה הדבר הכי נכון לעשות בתאל? חוץ מטיפול, חוץ מלגשת לבדיקות, לאנשים הנכונים, מה עוד לעשות את בטח שואלת. והתשובה היא: לחיות. להנות. לעשות הכל, לא לתת לפחד לכבוש שום חלקה טובה, להלחם בו על כל חיוך,על כל צעד ושעל, לארוב לו ולכסח אותו בכל מקום שהוא מעז להרים את הראש שלו. לנצח אותו בענין האוכל- לאכול סדיר.לנצח אותו בשינה,לישון טוב. לנצח את האגורפוביה -לצאת מהבית, לבלות עם אנשים, עם חברים כמה שיותר. לחייך ולצחוק. כל חיוך שלך זה כדור שאת תוקעת בפחד שלך כל צחוק מתגלגל, פצצה ישר על הבית שלו. כל ערב שבו את נהנית וצוחקת עם חברים, זה כמו נשק להשמדה המונית בשבילו. זה רוצח את השקרים של הפחד בתאל. וזה קשה בהתחלה להאמין, אבל אפשר לחזור לצחוק,להנות, לחיות.בהתחלה? זה מרגיש מוזר. ממש מוזר. כי זה מרגיש כאילו אתה מכריח את עצמך-הנפש שכחה כבר איך נהנים, ומה שפעם היה מסב אושר מרגיש חלול. נכון? מכירה? בכל מקום אתה מפחד להרגיש את האצבעות הקרות בחזה שלך, את הפחד מתגנב. אני מציע לך לפגוש אותו פנים אל פנים. לא לתת לו להתגנב. קראת פעם את סיפור הגיוגיטסו הקצר שלי? כנסי בו. קחי את עצמך עכשיו, ולכי לאכול גלידה עם חברות או משהו. נראה את הפחד מעז להרים ראש. נראה. ואם הוא ירים? אז מה? אז תקרעי לו את הצורה. לחיות בתאל. הפחד הוא קרח, החיים הם להבה. תני להם להמיס אותו. אל תעצרי את זרימת כוח החיים לתוך הנפש שלך.החוויה המודעת, האושר שהיא מביאה איתה: ריחות, טעמים, צחוק,מגע, הגשמה-כל אלו הם כלי נשק.אל תוותרי על אף אחד. אמרתי לך לפני זמן מה, שאני מכנה את הפורום הזה מעגל הלוחמים,והצעתי לך לקחת חרב מהערימה.אני מציע לך שוב לעשות את זה. הגעת למקום ששורים בו אלו שהיו שם לפניך, ואלו שעדיין שם. את בין לוחמים אחרים עכשיו. חלקנו, מצולקים יותר(אבל אלו צלקות שנושא האדם בכבוד!) , חלקנו מנוסים יותר, חלקנו לחמנו את המלחמות שלנו לפני שנים ,וכאן כדי להראות לאחרים את דרכה של החרב(למרות שלומדים דברים חדשים כל יום למרות זאת!), וחלקנו מגלים רק היום איך זה לבעור באש האדירה שהיא הרצון לאושר וחיים שלמים,חלקנו בתאל-עדיין עובד על לתת לה לסחוף אותו-וגם הם,כולם יזכו לה. למתנה שהיא הרוח האנושית הכבירה.אם יש גורל (רחלי!!! זה לך!) -אז הוא להיות חופשי ואדיר!להיות כוח טהור,המנווט את חייו שלו. חלקנו עדיין נהנים היום מהתחושה של להט קרב צעיר,מגלים כל רגע מחדש כמה עוצמה באמת יש בהם. חלקנו נחים בצד הדרך ומתכוננים לאתגר הבא שיבוא בדרך.חלקנו,הלכו כבר דרך אדירה, התחזקו מעל לכל שיעור ועוד לא למדו להגיד לעצמם תודה ,או כל הכבוד. למרות שאנו, אחיהם לנשק מצדיעים להם כל יום כשאנו חושבים עליהם,ולוקחים מהם השראה. את מוזמנת להצטרף,תארזי קצת אופטימיות, רוח קרב, טיפה של רצון-ותתחילי. תמיד,אבל תמיד קדימה. צוז
 

batetiii

New member
אהבתי

"לחיות בתאל. הפחד הוא קרח, החיים הם להבה. תני להם להמיס אותו."
 

batetiii

New member
תודה צוז

אמאלה אני קוראת את המילים שאתה רושם ואני פשוט בוכה אני צריכה קצת זמן לעבד את הדברים האלה גם הלחץ בראש עדיין לא עובר.. אני הולכת לנוח קצת אני יחזור עם תגובות.
 

chooselife

New member
אין מקום לבכי.

אין שום סיבה לבכות בתאל... להפך
יום יבוא, ואת עוד תגידי תודה על מה שקרה לך. אני חושב שאני,שי, ואיולה לפחות בהחלט יכולים להעיד על זה,ובוודאי אחרים נוספים. את מקבלת הזדמנות שלא כל אחד זוכה לה בתאל- להכיר את עצמך, לדעת באמת כמה את יכולה הכל,אבל ה-כל. יש אנשים שמבינים רק בגיל 80 כמה שהם באמת יכלו לבחור בחיים, וכמה שהם יכלו להוציא מהם. לך ,ולאחרים כאן,זה לא יקרה. אתם תהיו מאלו שלמדו לעוף.
 

batetiii

New member
אני בוכה בגלל

שזה דברים שנורא נוגעים לי ומדברים אלי וההסתכלות על הדברים בצורה קצת יותר אופטימית עוזרים לי להתמודד עם הבלוק הזה אני רוצה להגיד כ"כ הרבה דברים ואני לא יודעת מאיפה להתחיל, עוד לא הצלחתי להכיל את כל המילים שאמרת. אבל צוז במשפט אחד - קל לדבר קשה ליישם ואני לא מדברת עליך. אני מדברת עליי להגיד לעצמי שהניתוק זה תופעה נורמלית ושאין לי שום סיבה לפחד ממנה זה קל. אבל כשזה קורה כל מה שאמרתי לעצמי נדחק אי שם במערבולת המחשבות (שאגב, עניין שעוד לא נפתר אצלי, אני חושבת ששום הסבר שבעולם יכול לתת לי מענה לשאלה הזאת, זה לא משהו שאפשר להסביר במילים, כי השאלה עצמה נובעת מחוסר הבנה פיזית, אלא רוחנית. אני לא מבינה את הרוחניות. את הנפש את הרגשות את המחשבות אני לא מצליחה להשים עליהם את האצבע אני לא יכולה לגעת בהם. כאן הבעיה.), בקיצור כל המחשבות על הניתוק שהוא בעצם כלום ותחושה אנושית ורגילה נדחקות להן והפחד מגלה את פרצופו הוא גם לא שואל ולא דופק בדלת הוא פשוט שם. והוא משתק אותי. ומחרפן אותי ואני מרגישה שאני חסרת שליטה לחלוטין והחרדה מתעצמת בזכות המחשבה שהיא "זה בחיים לא יעבור, אני משתגעת, אני סובלת, אני יוצאת מדעתי" והסבל רק הולך וגדל אני שואלת את עצמי. איך מפסיקים את זה? קשה לי לתאר את עצמי נינוחה במצב הזה. אתמול נפל לי האסימון בקשר לזה.. הבנתי את המעגל קסמים הזה שגורם לי כ"כ הרבה סבל מחשבות רעות ---> פחד-----> ניתוק וזה חוזר חלילה. זה אחלה שאני מודעת לבעיה אבל איך מנטרלים אותה ואיך מפסיקים את המעגל הזה. שחוזר חלילה כי בעיקבות המחשבות > פחד > מחשבות על מחשבות > פחד ממחשבות >מחשבות > פחד > מחשבות (אני מקווה שתבין) זה פשוט מחשבות (שוב פעם מחשבות?!!?!?!?) אוטומטיות שאין לי כל שליטה עליהן וככל שאני מדברת עליהן וחושבת עליהן הן יותר שם והראש כבר כואב ולוחץ. זה אחד התופעות שלא הכרתי (נימול ולחץ בראש) עם הנימול עוד אני מסתדרת כי זה עובר ולא "עד כדי כך" מפריע. הלחץ בראש הוא אוטוסטרדי והוא 24 שעות אז אני מודעת לבעיה שלי ואני מודעת לזה שחלק מהבעיה היא גם המחשבה האין סופית על מחשבה אין סופית על מחשבה אין סופית שהיא על מחשבה, ניתוק, חרדה. מחשבה על זה שזה תמיד שם ואין לי מנוחה. גם מתוך שינה אני מתעוררת לתוך זה שוב. אני מודעת שזה תהליך של מחשבה > פחד > תחושה והכל חוזר ל > פחד ממחשבה. בקיצור תיסבוך אני מקווה שלא תצא מתוסבך מההודעה הזאת אני חושבת שאני אחד האנשים היותר מתוסבכים בחיים האלה אני גם יודעת שעשייה יכולה לעזור. התעסקות בחיים. אני יודעת שצריך להילחם בזה בשיניים ובכל הכוח אבל לפעמים אני מוצאת את עצמי נטולת כוח. אתה אומר שזה שקר או שזה סתם ענן אפור שמסתיר את זה או שזה פשוט בחירה שלי אבל מי כמוך יודע כמה זה קשה אף פעם לא אהבתי מלחמות. אני שונאת את המלחמה הזאת אני לא רואה מאיפה אתה שואב את הכוח הזה באימרה שהתקופה הזאת היא מתנה אני לא רואה את זה אם הייתי יכולה הייתי גם מוותרת על זה ברצון רב אבל מי יודע <--- (פיסה קטנטנה של תקווה) אולי גם אני יחשוב ככה בעתיד אמן. אין לך מושג כמה שאתה עוזר אין לי כ"כ את התמיכה הזאת מהסובבים. :( אני שונאת אותם על זה. אני לא הייתי מתנהגת ככה.
 

chooselife

New member
הדבר הנכון לעשות:

כרגע, הוא לשתות מים,(כי חם) , וללכת לאכול גלידה עם חברות. אולי לראות פרק באיזו קומדיה. אין לך מה לשנוא אותם. חלקם בוודאי לא יודעים איך לעזור,או מה לעשות, ומפחדים שתכעסי או לא תאהבי את מה שהם יגידו. לאנשים אכפת הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, לפעמים הם פשוט לא בטוחים מה הדבר הנכון. נו, גלידה. לעסק.
 

chooselife

New member
the silent force -לסיגל

סיגלוס יקירתי את לוחמת ותיקה כבר, את יודעת היטב מה עומד מולך, ואני משער שאת יודעת מה הסיכונים. את יודעת מה זה טריגרים, ואת גם כבשת אותם בעבר. יתכן ודווקא כאן יש לך הזמדנות לא רק לעבור את זה, אלא גם..לעבור מעבר לזה. חשוב לי לציין כאן משהו. אנשים, ואת כמוהם, מאוד מפחדים להסגר על קריירה כמו שהם מגדירים את זה. גם כאן,יש סכמה קוגניטיבית לא סתגלנית ולא מציאותית
. מה זה להסגר? מה, לא תוכלי לשנות? אני מכיר אנשים ששינו קריירה לפחות 10 פעמים בחיים שלהם. הם מאושרים,שלמים עם עצמם, ומכירים במשהו שחשוב מאוד להכיר בו- האדם הוא דינאמי. לא משנה איזו בחירה תעשי היום, יתכן ועוד 10 שנים? היא לא מה שיתאים לך. האם זה באמת משנה? איש חכם מאוד, ששינה את חיי אמר לי לפני כמה שנים- שאנחנו לעולם לא יודעים אם משהו מתאים לנו באמת. החיים הם ניסוי וטעיה,אנחנו פשוט הולכים על ניחוש מושכל,הכי מושכל שאפשר לעשות, ואז מקווים שהרוח תחליט להיות גבית
ואם לא? ואם תחטפי שם טריגרים ויהיה לך רע? אז מה? משהו מונע ממך לקום ולעזוב? משהו מונע ממך להתמודד ולנצח? תזכרי שאת הכוח בסיפור הזה. את תקבעי.תרצי- תהיי שם. ברגע שלא תרצי, את לא. אז אין ממה לחשוש אני משער? זו רק דעתי
אבל אמרתי שאם אני בשוונג של כתיבה ,אז אני אענה גם לך! ועכשיו לכי תשחיזי את החרב שלך,אני רואה חלודה על הלהב!
 

natipinklove

New member
../images/Emo9.gifדיקטטור גאה

אתה יכול להיות סופר גאה, אתה אגדה היה כל כך חשוב לקרוא את כל מה שרשמת ממליצה לכולם בחום כל כך עזרת לי אני בטוחה שכל אחד יכול למצוא במה שנאמר פיסת עידוד ששווה המון, תודה דיקטטור גאה אני גאה בך המשך בדרכך אתה נותן כאן את הכח עלה והצלח והמשך לעלות חיוך על פנינו....תודה
 

Army 0f Me

New member
צ'וז..

קראתי את כל השרשור המטורף הזה.. וואו. צחקתי. בכיתי. התרגשתי מאוד. יש לי אשכרה צמרמורות.. אתה כמובן צודק במיליון אחוז במה שאתה אומר! כמו שאמרתי, יש לי הרגשה שאני כן אלך על זה (למרות שאני מתה מפחד. כן..) באמת רואים את החלודה עד לשם? אני באמת מרגישה קצת ככה בימים האחרונים.. קצת מכופפת. אבל היי! אני לא מוותרת, אה? שלא תעז לחשוב. איך הולך השיר הזה של הביטלס? "..than you can't stop to make it better.." ברגע שהתחלתי לעשות את זה יותר טוב, אני כבר לא יכולה להפסיק. וזה מדהים. מדהים איך אני נופלת על הפנים כל פעם, וכל פעם כשאני שם על הפנים יש בי איזה פחד כזה שרוצה להגיד לי "תתייאשי. את ממילא לא מתקדמת". ואיך כל פעם מחדש משהו בתוכי מושך אותי בכל הכוח חזרה למעלה. להמשיך! להמשיך! וכמו שאומר השיר הזה.. כנראה שאני באמת כבר לא יכולה להפסיק לשפר את זה..
"אני נופל וקם נופל וקם נופל וקם אף פעם לא אפסיק ללכת. אני עומד איתן עם ראש מורם"
המילים שלך עשו לי שמחה בלב צ'וזיק.. וכשאני חושבת על זה.. גם המילים שלי
 

batetiii

New member
ארמי..

אני מקנאה בך זה אמור להיות מחמאה. אין לך מושג כמה אני מעריכה אותך על הכוח שיש לך ועל האומץ את צריכה להתגאות אוהבת אותך
 

batetiii

New member
קנאה חיובית חלילה לא הרסנית

אני שמחה בשבילך רוצה גם להיות במקום שאת נמצאת בו עכשיו אחרי הקברת דרך (איך שלא רושמים את זה) שעשית.
נ.ב - יש לך עצה לגבי הראש? הוא לוחץ וכואב!! אקמול לא עוזר - כבר חיסלתי חבילה שלמה של אקמול השבוע מה עושים? אשמח מאוד לעצה!
 
למעלה