מזמן לא חלקתי, כמו שאומרים מעבר לים
אז הנה, אני פה. אחרי חודש וחצי של יומיות מתחיל שלב ב'. ביום ראשון שוב עושים סימולציה, וההבדל הוא שיש כמה הבדלים: 1. אני כבר מכירה את כל הצוות, ויודעת איך מריח לכל אחד מהפה ומה כשרון הציור שלו. כמו כן אני יודעת למי יש הידיים הכי קרות, ולמי יש לב חם. בניגוד למה שנהגנו להגיד כשהיינו ילדים, זה לא תמיד הולך ביחס הפוך. 2. יש לי כבר עם מי לדבר בתור, לכן התורים נראים קצרים יותר. גם החיים, אגב. בעיקר לאור העובדה שבשביל חיננית אני כבר מתה, עד מאה ועשרים. 3. כואב לי. כשבאתי לסימולציה הראשונה כלום לא כאב לי מלבד המחשבה על בזבוז הזמן. עכשיו כואב בגוף, לפעמים מאוד. לפעמים ככה שאי אפשר לזוז או לנשום מרוב כאב. רק מלחשוב על לשכב שם בלי לזוז איזו שעה שלמה עם הידיים מעל הראש אני מתכווצת. 4. אני לא אלך לבד. בפעם שעברה באתי לסימולציה לבד, ולא הבנתי למה כל הצוות מתפלא שאני לבד. עכשיו, שהכול פחות מפחיד (חוץ מסעיף 3), דווקא לא אבוא לבד. אז נכון שאני לא מיישמת מסקנות בדרך הגיונית, אבל לפחות אני מיישמת. 5. עכשיו יש לפניי לא חודשיים, אלא רק שבועיים. רואים? לא רק התורים מתקצרים, ולא רק החיים מתקצרים - גם ההקרנות מתקצרות! וכדי שיקרינו עליי אנרגיות טובות, לשם שינוי, אני הולכת בצהריים להופעה של עומר אביטל בזאפה. ואלי דג'יברי יקירי גם יהיה שם על הבמה. ואם נראה לכם שזאת לא סיבה לשמוח מאוד - אתם טועים. (ולמי מכם שאוהב ג'ז ולא יהיה שם היום אחה"צ - אני ממליצה בחום על ההופעה של טבת סלע הלילה ב"שבלול" בנמל ת"א.)
אז הנה, אני פה. אחרי חודש וחצי של יומיות מתחיל שלב ב'. ביום ראשון שוב עושים סימולציה, וההבדל הוא שיש כמה הבדלים: 1. אני כבר מכירה את כל הצוות, ויודעת איך מריח לכל אחד מהפה ומה כשרון הציור שלו. כמו כן אני יודעת למי יש הידיים הכי קרות, ולמי יש לב חם. בניגוד למה שנהגנו להגיד כשהיינו ילדים, זה לא תמיד הולך ביחס הפוך. 2. יש לי כבר עם מי לדבר בתור, לכן התורים נראים קצרים יותר. גם החיים, אגב. בעיקר לאור העובדה שבשביל חיננית אני כבר מתה, עד מאה ועשרים. 3. כואב לי. כשבאתי לסימולציה הראשונה כלום לא כאב לי מלבד המחשבה על בזבוז הזמן. עכשיו כואב בגוף, לפעמים מאוד. לפעמים ככה שאי אפשר לזוז או לנשום מרוב כאב. רק מלחשוב על לשכב שם בלי לזוז איזו שעה שלמה עם הידיים מעל הראש אני מתכווצת. 4. אני לא אלך לבד. בפעם שעברה באתי לסימולציה לבד, ולא הבנתי למה כל הצוות מתפלא שאני לבד. עכשיו, שהכול פחות מפחיד (חוץ מסעיף 3), דווקא לא אבוא לבד. אז נכון שאני לא מיישמת מסקנות בדרך הגיונית, אבל לפחות אני מיישמת. 5. עכשיו יש לפניי לא חודשיים, אלא רק שבועיים. רואים? לא רק התורים מתקצרים, ולא רק החיים מתקצרים - גם ההקרנות מתקצרות! וכדי שיקרינו עליי אנרגיות טובות, לשם שינוי, אני הולכת בצהריים להופעה של עומר אביטל בזאפה. ואלי דג'יברי יקירי גם יהיה שם על הבמה. ואם נראה לכם שזאת לא סיבה לשמוח מאוד - אתם טועים. (ולמי מכם שאוהב ג'ז ולא יהיה שם היום אחה"צ - אני ממליצה בחום על ההופעה של טבת סלע הלילה ב"שבלול" בנמל ת"א.)
