../images/Emo41.gifמקרה נעל../images/Emo41.gif
כל הקיץ התנחמתי בכפכפי האצבע כעורי-התואר של קרוקס, שנתנו מרחבים ומנוח לכפות רגליי בתמורה לנכונותי להיראות איתם בציבור. כאילו שהייתה לי ברירה. אלא שהכאבים בכפות הרגליים מחמירים בקור, ומזג האוויר התחיל לאותת לי איתותי מצוקה לכיוון ארון הנעליים. את נעלי הספורט אני עוד מצליחה לנעול לחצי שעה ביום, אבל זו חצי שעה קשה וכואבת, שבדומה לפולנייה קלאסית מזכירה לי עוד שעות אחרי זה את הכאב. וכך ניסיתי כל נעל שמצאתי בבית, עד שאחרי הניסיון המר של אתמול, שאפילו שנת-לילה לא הצליחה להשכיח מרגליי את לקחיו, החלטתי הבוקר לצאת לציד-כפכפים בחנות של נעלי בריאות. (מי האידיוט שמחזיק נעליים בריאות?!) בעזרת חברה מסורה שידעה להדריך אותי לחנות הנכונה מצאתי שני זוגות כפכפים שנראו לי סבירים (לא המחיר, רבותיי, הצורה והתוכן), וכשהמוכרת ראתה שאני מתלבטת ביניהם היא ניסתה להבין מה מטריד אותי. הסברתי לה בסבלנות שכפות הרגליים שלי כואבות, ושאני צריכה נעליים שאוכל להיכנס אליהן בקלות ולא לסבול בתוכן. היא הנהנה והביעה התעניינות אינטלקטואלית - אם לא אכפת לך, אמרה, אולי תגידי לי למה הן כואבות? אני מאוד מתעניינת כי אני עובדת בזה. הבנתי שנתקלתי באדם החושב, והסברתי לה באדיבות שהטיפולים הכימיים שקיבלתי פגעו לי ברגליים. אהה, היא אמרה. ולמה בדיוק קיבלת טיפולים כאלה? כי אני חולה בסרטן, אמרתי לה. כן, אמרה מאור הגולה, ברור, ברור, אבל כמה זמן קיבלת טיפולים? חצי שנה, אמרתי. 16 טיפולים. חצי שנה?! זעקה השיבוט של איינשטיין - שישה עשר טיפולים?! למה עשית את זה? מי אמר לך לעשות את הטיפולים האלה? הרגשתי כזאת אידיוטית. באמת, למה עשיתי את זה? מי אמר תי לעשות את זה? למה לא שאלתי קודם בחנות נעליים, לפני שהתחלתי עם הטיפולים האלה? אילו הייתי שואלת לא הייתי צריכה לא טיפולים ולא נעליים! אוף.
כל הקיץ התנחמתי בכפכפי האצבע כעורי-התואר של קרוקס, שנתנו מרחבים ומנוח לכפות רגליי בתמורה לנכונותי להיראות איתם בציבור. כאילו שהייתה לי ברירה. אלא שהכאבים בכפות הרגליים מחמירים בקור, ומזג האוויר התחיל לאותת לי איתותי מצוקה לכיוון ארון הנעליים. את נעלי הספורט אני עוד מצליחה לנעול לחצי שעה ביום, אבל זו חצי שעה קשה וכואבת, שבדומה לפולנייה קלאסית מזכירה לי עוד שעות אחרי זה את הכאב. וכך ניסיתי כל נעל שמצאתי בבית, עד שאחרי הניסיון המר של אתמול, שאפילו שנת-לילה לא הצליחה להשכיח מרגליי את לקחיו, החלטתי הבוקר לצאת לציד-כפכפים בחנות של נעלי בריאות. (מי האידיוט שמחזיק נעליים בריאות?!) בעזרת חברה מסורה שידעה להדריך אותי לחנות הנכונה מצאתי שני זוגות כפכפים שנראו לי סבירים (לא המחיר, רבותיי, הצורה והתוכן), וכשהמוכרת ראתה שאני מתלבטת ביניהם היא ניסתה להבין מה מטריד אותי. הסברתי לה בסבלנות שכפות הרגליים שלי כואבות, ושאני צריכה נעליים שאוכל להיכנס אליהן בקלות ולא לסבול בתוכן. היא הנהנה והביעה התעניינות אינטלקטואלית - אם לא אכפת לך, אמרה, אולי תגידי לי למה הן כואבות? אני מאוד מתעניינת כי אני עובדת בזה. הבנתי שנתקלתי באדם החושב, והסברתי לה באדיבות שהטיפולים הכימיים שקיבלתי פגעו לי ברגליים. אהה, היא אמרה. ולמה בדיוק קיבלת טיפולים כאלה? כי אני חולה בסרטן, אמרתי לה. כן, אמרה מאור הגולה, ברור, ברור, אבל כמה זמן קיבלת טיפולים? חצי שנה, אמרתי. 16 טיפולים. חצי שנה?! זעקה השיבוט של איינשטיין - שישה עשר טיפולים?! למה עשית את זה? מי אמר לך לעשות את הטיפולים האלה? הרגשתי כזאת אידיוטית. באמת, למה עשיתי את זה? מי אמר תי לעשות את זה? למה לא שאלתי קודם בחנות נעליים, לפני שהתחלתי עם הטיפולים האלה? אילו הייתי שואלת לא הייתי צריכה לא טיפולים ולא נעליים! אוף.
