הי-דד! בת מצווה!
ואכן, היום היה טיפול תריסריון, סליחה, תריסר יום שבזבזתי עד היום בהערייה של נוזלים מהסוג שבחיפה מגדירים אותו "ממפעלים מסוכנים" אל תוך גופי. שנאמר - "מורעלת". בדיוק כשהתגבשה לה קבוצתמיכה משעשעת מהסוג הנכון (ללא ירוקות עם רעלים אדומים, אבל עם שקיות שקופות, הומור שחור וקרחות לבנות, ועם גלי חום ועקצוצים וחשמלים בידיים וברגליים שאילו מישהו בעל יוזמה היה טורח לבדוק ודאי היה יכול להקים תחנת-רוח קטנה שתספק חשמל ליישוב הערבי עין-חוד שבהרי הכרמל, למשל) - קמה אחת מאיתנו והודיעה שזה הטיפול האחרון שלה (וכ-ו-ל-ה טיפול שמיני!). באסה, נכון? כתורמת ידועה (בעבודה, כמו כולם) הצעתי לה להתחלק איתי בנותרים, ככה בשביל הכיף, אבל היא בחרה לנסוע בלעדיי לטבריה, בשבת. או אולי בגלל הטילים ללונדון דווקא. מה זה חשוב. איך שר שלמה ארצי? "היינו שישה, כתוב על הקיר נשארתי אחד, אם סופרים גם אותי" (נתלית באילנות שמחשבים את קיצם לאחור)... בבוקר, כשאני באה לטיפול, יוצא לי תמיד לראות את אלה שלוקחים ללב ולריאות. לפני שהם נכנסים למחלקה הם תופסים פינה בחוץ ומעשנים את הסיגריה שתאפשר להם לעמוד בכמה שעות של אוויר נקי ודם מזוהם. וככה יש שם קשישה אחת, בטח לא פחות מאמא שלי, קירחת וחיוורת, שמסתתרת היטב מאחורי איזה שיח ועמוד ומעשנת לה מחוץ לתחום המבטים של הצוות הרפואי (שבטח היה משועשע לו ראה, אבל מן הסתם הריח מסגיר אותה*), ושלוש קרחות בוהקות שיושבות על המעקה אפופות עשן-טרי-של-בוקר, ועוד בחור אחד שדוף שמכניס עשן לגוף. אחד מהם יש לו סרטן ריאות, אז תמיד אני שואלת אותו אם צריך להגיד לו "שיהיה לך רק בְּרִיאוּת" או "שיהיה לך רק בַּרֵיאוֹת". האיש, למזלי, לא יכול לרדוף אחריי, כי אני עם הרגליים שלי הרי כבר לא מסוגלת לברוח... *ואגב ריח - שמתי לב לדבר נורא משונה: הרי ליוויתי את אמא שלי שנתיים למחקה האונקולוגית, ואת אחותי שנה וחצי, וזכור לי הריח המיוחד של המחלקה, אותו ריח שכל החולים שם ומלוויהם מתעבים כל כך, ובצדק. רק מה - אני לא מריחה אותו בכלל! מסתבר שאני כן מריחה ריחות שנעימים לי, אבל ריחות שעושים לי רע הפסקתי להריח. מין תתרנות סלקטיבית כזאת. לא סבבה אגוזים? לייף איז ביוטיפול, בייבי! לט'ס סלברייט! זהו. כמו תמיד, כל קשר בין פסקה לפסקה מקרי לקמרי, אבל אתם סולחים לי, נכון? מחר, אם ירצה השם והפועל, חוויות מהדיקור הסיני. מי שלא רוצה פָּטוּר. עשו חיים והיזהרו מעצי באובב, מטילים ומחומרים מסוכנים. וגם מוורדה רזה-עם-ז'קט. גנגי-דג-חשמל
ואכן, היום היה טיפול תריסריון, סליחה, תריסר יום שבזבזתי עד היום בהערייה של נוזלים מהסוג שבחיפה מגדירים אותו "ממפעלים מסוכנים" אל תוך גופי. שנאמר - "מורעלת". בדיוק כשהתגבשה לה קבוצתמיכה משעשעת מהסוג הנכון (ללא ירוקות עם רעלים אדומים, אבל עם שקיות שקופות, הומור שחור וקרחות לבנות, ועם גלי חום ועקצוצים וחשמלים בידיים וברגליים שאילו מישהו בעל יוזמה היה טורח לבדוק ודאי היה יכול להקים תחנת-רוח קטנה שתספק חשמל ליישוב הערבי עין-חוד שבהרי הכרמל, למשל) - קמה אחת מאיתנו והודיעה שזה הטיפול האחרון שלה (וכ-ו-ל-ה טיפול שמיני!). באסה, נכון? כתורמת ידועה (בעבודה, כמו כולם) הצעתי לה להתחלק איתי בנותרים, ככה בשביל הכיף, אבל היא בחרה לנסוע בלעדיי לטבריה, בשבת. או אולי בגלל הטילים ללונדון דווקא. מה זה חשוב. איך שר שלמה ארצי? "היינו שישה, כתוב על הקיר נשארתי אחד, אם סופרים גם אותי" (נתלית באילנות שמחשבים את קיצם לאחור)... בבוקר, כשאני באה לטיפול, יוצא לי תמיד לראות את אלה שלוקחים ללב ולריאות. לפני שהם נכנסים למחלקה הם תופסים פינה בחוץ ומעשנים את הסיגריה שתאפשר להם לעמוד בכמה שעות של אוויר נקי ודם מזוהם. וככה יש שם קשישה אחת, בטח לא פחות מאמא שלי, קירחת וחיוורת, שמסתתרת היטב מאחורי איזה שיח ועמוד ומעשנת לה מחוץ לתחום המבטים של הצוות הרפואי (שבטח היה משועשע לו ראה, אבל מן הסתם הריח מסגיר אותה*), ושלוש קרחות בוהקות שיושבות על המעקה אפופות עשן-טרי-של-בוקר, ועוד בחור אחד שדוף שמכניס עשן לגוף. אחד מהם יש לו סרטן ריאות, אז תמיד אני שואלת אותו אם צריך להגיד לו "שיהיה לך רק בְּרִיאוּת" או "שיהיה לך רק בַּרֵיאוֹת". האיש, למזלי, לא יכול לרדוף אחריי, כי אני עם הרגליים שלי הרי כבר לא מסוגלת לברוח... *ואגב ריח - שמתי לב לדבר נורא משונה: הרי ליוויתי את אמא שלי שנתיים למחקה האונקולוגית, ואת אחותי שנה וחצי, וזכור לי הריח המיוחד של המחלקה, אותו ריח שכל החולים שם ומלוויהם מתעבים כל כך, ובצדק. רק מה - אני לא מריחה אותו בכלל! מסתבר שאני כן מריחה ריחות שנעימים לי, אבל ריחות שעושים לי רע הפסקתי להריח. מין תתרנות סלקטיבית כזאת. לא סבבה אגוזים? לייף איז ביוטיפול, בייבי! לט'ס סלברייט! זהו. כמו תמיד, כל קשר בין פסקה לפסקה מקרי לקמרי, אבל אתם סולחים לי, נכון? מחר, אם ירצה השם והפועל, חוויות מהדיקור הסיני. מי שלא רוצה פָּטוּר. עשו חיים והיזהרו מעצי באובב, מטילים ומחומרים מסוכנים. וגם מוורדה רזה-עם-ז'קט. גנגי-דג-חשמל