בכפיים, בכפיים, תנו לי קצב בידיים!
ידיים זה נושא רגיש אצלי בשבועות האחרונים. לא מרגישה אותן, מצד אחד, ומצד שני כאילו קצות העצבים חשופים לגמרי, בלי חציצת עור בכלל. ככה שכשאני לוקחת משהו מהמקרר, למשל, או נוגעת בידית-דלת ממתכת, אני יכולה לצעוק מכאב בגלל תחושת כווייה עזה, אבל באותה עת אני לא מרגישה, כשאני נוגעת ביד שלי, אם היא שלי או של מישהו אחר שעבר שם בסביבה ונתן יד להחלמה. מוזר? חברים, זה עוד כלום. יש דברים עוד הרבה יותר מוזרים מזה. ותסלחו לי אם לא אכנס לפרטים, הרצינות היא ממני והלאה, אבל כשאני מתחילה ככה ים של דמעות בשתי עיניי, והיות שאני לא גבר ולא בוכה רק בלילה, אז חבל על כל טיפה (של דמעות). וככה עבר לו עוד טיפול היום, שהתחיל מדוכדך ועמוס כוויות-קור (מהמזגן - הייתם מאמינים?!) אבל נגמר הרבה יותר טוב הודות לחמלה שהפגינה האונקולוגית האלוהית שלי, שהחליטה לאפשר לתת לי לבחור בחופש - היא הציעה חופשה בשבוע הבא, וכעת עליי לבחור - החופשה (כולל הארכת פז"מ) אם טיפול (כולל הצטברות-מוגברת של התופעות). כשבאתי הביתה, גיליתי שמישהו שכחת את המקפיא פתוח כל היום ועכשיו הכול מופשר. "התרגזנו", כמו שאומר מתיכספי, אבל הודות לכך היו שניצלים מצוינים שהבת שלי טרחה להכין (בבחינת "חייבים, אסור להקפיא בשר שהופשר ואין בוכין על חלב שנשפך", למרות ששניהם יחד באותו משפט זה... איך להגיד, לא ממש כשר), וככה, עייפה אך שבעה, תבוא עליי תיכף מנוחת (מקסי) הלוחם(ת בדרכימיה). בשורות טובות, ישועות ונחמות. אמן.
ידיים זה נושא רגיש אצלי בשבועות האחרונים. לא מרגישה אותן, מצד אחד, ומצד שני כאילו קצות העצבים חשופים לגמרי, בלי חציצת עור בכלל. ככה שכשאני לוקחת משהו מהמקרר, למשל, או נוגעת בידית-דלת ממתכת, אני יכולה לצעוק מכאב בגלל תחושת כווייה עזה, אבל באותה עת אני לא מרגישה, כשאני נוגעת ביד שלי, אם היא שלי או של מישהו אחר שעבר שם בסביבה ונתן יד להחלמה. מוזר? חברים, זה עוד כלום. יש דברים עוד הרבה יותר מוזרים מזה. ותסלחו לי אם לא אכנס לפרטים, הרצינות היא ממני והלאה, אבל כשאני מתחילה ככה ים של דמעות בשתי עיניי, והיות שאני לא גבר ולא בוכה רק בלילה, אז חבל על כל טיפה (של דמעות). וככה עבר לו עוד טיפול היום, שהתחיל מדוכדך ועמוס כוויות-קור (מהמזגן - הייתם מאמינים?!) אבל נגמר הרבה יותר טוב הודות לחמלה שהפגינה האונקולוגית האלוהית שלי, שהחליטה לאפשר לתת לי לבחור בחופש - היא הציעה חופשה בשבוע הבא, וכעת עליי לבחור - החופשה (כולל הארכת פז"מ) אם טיפול (כולל הצטברות-מוגברת של התופעות). כשבאתי הביתה, גיליתי שמישהו שכחת את המקפיא פתוח כל היום ועכשיו הכול מופשר. "התרגזנו", כמו שאומר מתיכספי, אבל הודות לכך היו שניצלים מצוינים שהבת שלי טרחה להכין (בבחינת "חייבים, אסור להקפיא בשר שהופשר ואין בוכין על חלב שנשפך", למרות ששניהם יחד באותו משפט זה... איך להגיד, לא ממש כשר), וככה, עייפה אך שבעה, תבוא עליי תיכף מנוחת (מקסי) הלוחם(ת בדרכימיה). בשורות טובות, ישועות ונחמות. אמן.
