שלום מההנהלה הכימית של אח"לה.

[אלי ו.]

וקישור לרמאים ונוכלים

מְנַקֵּד טֶקְסְט אוֹטוֹמָטִי (מוגבל לשימוש פעם ביום) http://www.snopi.com/ptp/PTP.asp

 

[איזיקו]

חזקי ואמצי.

זה מזכיר לי את הפשיטה על נורמנדי, או על האי גרין, או הצניחה במיתלה, אחד מהם, אני כבר לא זוכר (מאז שהגמלאים עלו, הזכרון שלי לא משהו). אני מאחל לך שהחומרים קורצו מהחומר הנכון ושיש בהם די רוח לחימה

להילחם בעוז נגד הרעים. ההומור ושלוות הנפש שלך הם בהחלט בני ברית רצויים בקרב הזה. בחורינו המצויינים נמצאים מאחורייך. אם יש צורך בחיפוי תני סימן. אני יושב בחדר המבצעים (תמיד הייתי ג'ובניק), מחכה לעידכונים.

 

[רגליים קרות]

../images/Emo140.gif../images/Emo57.gif

 

[גנגי]

שיט, כתבתי משהו באורך הגלות

וכששלחתי לא עלה בדעתי לעשות שמירה קודם, והכול נמחק. בחיי שאין לי כוח עכשיו לשחזר. אתהם הסליחה. אולי מאוחר יותר.

 

[יוסי ר1]

באמת, יש דעה שהגאולה תגיע כהרף עין

והגלות תישכח מיד. מי צריך בכלל לשמור על הגלות?

 

[mucool2]

../images/Emo50.gif קשה באימונים, קל בקרב

 

[גנגי]

עזוב אותי מקרבות, תן לחיות.

 

[mucool2]

בסדר

 

[חמעפה]

גנגי - שתהיי בריאה ושלמה!!

 

[גנגי]

אלוקימה יודעת

שהרופאים האלה עושים הכול כדי להמית אותי בהצפת רעלים. ואני לא אתן להם!

טוב, על קצה קצהו של המזלג הוירטואלי שלי אני אספר לכם איך נכנסתי היום למחלקה האונקולוגית ומצאתי שם המון גוויות אדם תלויות על אנקולים, כמצופה משם המחלקה. המדוכאים עלי אדמות התפרשו לאורך הקירות על גבי כורסות שצבען כצבע ראשי (מבפנים) וחיממו את ורידיהם בהבעה של "אני כבר אשב לי כאן בחושך ואחכה לרע מכול, בלאו הכי אני הולך למות ואף אחד לא ישים לב, זושה אולי אפילו לא תבוא להלוויה, הנבלה, או לפחות בטח תדפוק פריזורה לפני זה ולא תבכה בשביל לא לקלקל את הפודרה". אני, מה-לא-מתאים-לי-אידיאולוגית לפרצוף ההבעה הזאת (אני מהדור שגדל על "כשאת בוכה את לא יפה" וגו', ולאונקולוגית לא באים כמו סמרטוטים, יש לדפוק הופעה!), התיישבתי ליד החלון, שם השמש חיממה כורסה תכלכלה ממש בשבילי ועץ נחמד ניבט ישר אליי ועשה לי בענפים סימנים של "יש עולם אחר, ועוד כמה שעות את יוצאת אליו בחזרה, שלא תשכחי". מקום טוב בפינה. איך שהתחיל הטיפול שלי בא מישהו והתיישב לצידי, ושאל בנימוס אם אפשר לפתוח את הוילון שחצץ בינינו. נו, גבר שיודע שיש לי סרטן ובכל זאת רוצה להציץ בסחורה - אני אגיד לו לא?! אמרתי - בטח, בטח, והאיש הציץ, הושיט לי זוג דפים, אמר: אני-כתבתי, וציווה: תקראי! קראתי, מה, לא אקרא? הסתבר לי שהאיש כותב אחרי כל טיפול, מתאר את מה שהולך שם אבל דרך פריזמה של הומור שחור - בקיצור - אח"לה! אחד משלנו! תוך חמש דקות מצאנו את עצמנו צוחקים בקול גדול ולא עושים הנחה לאף מטופל שהיה במחלקה, לאף אחות, לשום מבט תמה ותוהה שהופנה לעברנו. שנאמר: משוגעי כל המחלקה - התאחדו! נו, בסוף גם מזה עוד נצטרך להיגמל.

 

[נץ666]

מחזיק אצבעות, מחבק חיבוק גדול

 

[חציחצי]

../images/Emo24.gif

ותני לי לנחש - את קוראת עכשיו את מאיר שלו, נכון?

 

[גנגי]

עוד לא.

כושר הריכוז שלי בימים אלה נמוך יותר מים המלח, אני הספקתי בחודש האחרון להשתלט על 100 עמודים בלבד בספר נפלא של יהודית רותם ("אהבתי כל כך") והיום גיליתי שעברתי, לשמחתי הרבה, לעמוד 109, התקדמות מדהימה יחסית למה שנצפה עד עתה, ולמאיר שלו אני אגיע אחרי שאגמור את הספר הזה ואת "אלוהי הדברים הקטנים" שעוד מחכה לי ליד המיטה בסבלנות אין-קץ. לכול זמן ועת לכל ספר.

 

[חציחצי]

../images/Emo2.gif

טוב, התפקשש לי. היה נדמה לי שראיתי השפעות שלוות בכתיבתך...

 

[נץ666]

ממתינה לך חווית קריאה מעולה

ב"אלוהי הדברים הקטנים".

 

[אוהד11]

רק בריאות

 

[גנגי]

שם דווקא נקי, בינתיים.

 

[עורב מזדמן]

נכון יפה שעשו אלוהים מיוחד

לגברים כמונו?

 

[גנגי]

ואל תשכח את אלוקימה, היא כולה שלנו.

 

[עורב מזדמן]

אלוהות אדירות!

אלה מלאת רחם.