מושגים בבלשנות

[Pimpernel]

מושגים בבלשנות ../images/Emo53.gif

שלום לכולם, אני מנסה ללמוד יפנית דרך האינטרנט, וכצפוי הלימוד הוא באנגלית. אבל גם אם הייתי לומדת בעברית אני בטוחה שהייתי נתקלת בבעיה שאכן נתקלתי בה - כאשר מלמדים את תפקיד החלקיקים השונים ביפנית המסייעים בהבנת הקשר בין המילים במשפט, תמיד משתמשים במילים בבלשנות שאיני יודעת, ואני מתוסכלת מאוד אגב כך. במקרה יש לי ידיד שמתעניין בבלשנות ואני זוכרת שהוא סיפר לי על הפורום הזה (אולי אתם אפילו מכירים אותו), ולכן החלטתי לפנות לכאן בבקשת עזרה. ובכן, האם מישהו יכול להסביר לי מה הפירוש של המילים הבאות? 1. case - יחסה (לפי מורפיקס)? * עד כמה שהבנתי משיעורי ערבית בבית הספר יש שלוש יחסות: יחסת הנושא, יחסת הנשוא ויחסת המושא, אבל לא למדנו מה היא כל אחת בדיוק. האם אפשר לקבל הסבר קצר על כל אחת? האם יש יחסות גם בעברית? אם כן, האם אפשר לקבל דוגמא מכל אחת? הדוגמא שהם נתנו באנגלית היתה they, their & them, אבל לא ממש הצלחתי להבין לפי זה אף על פי שאני יודעת את הפירוש של המילים האלו בעברית. 2. focus * אני לא בטוחה אם יש לזה פירוש בלשני כלשהו, אבל הם משתמשים בזה בניגוד ל-topic (תחום). האם יש תרגום ישיר לעברית למילה זו? 3. predicator? * אפילו לא מצאתי במילון

4. phoneme (פונמה), phone * לא הצלחתי להבין את ההבדל בינהם.

5. mora (ברבים morae) * האם יש מקבילה בעברית? גם לא ממש הבנתי. 6. accent fall, pitch מה זה כל אחד? נראה לי שזה הכל. אשמח לתשובתכם המקצועית

ירין

 

[Pimpernel]

שכחתי להוסיף,

אם יש מקום כלשהו באינטרנט שמספק רשימה של מושגים בדיקדוק ופירושיהם, אשמח לקבל אותו על-מנת שלא איאלץ להטרידכם פעם נוספת.

 

[linguini]

שני אתרים מועילים

 

[Nissan Altschuler]

../images/Emo26.gif../images/Emo26.gif

Topic או theme הוא כנראה הנושא, אין לי מושג למה הם לא משתמשים במושג subject שמעתי שיש שחולקים על הגדרת מושג הנושא אולי זה נסיון למינוח מחדש, ה-predicator הוא כנראה החלק שמדבר על הנושא, הנשוא וכל מה שקשור אליו מושאים וכדומה. ה-focus הוא מין הסתם ה-predicator החשוב ביותר שרוצים להדגיש בהטעמה בדיבור או באמצעות השמה בראש משפט בכתב. phone, הגה, הוא כל צליל שנהגה, phoneme הוא כמה צלילים בעלי אותו התפקיד שהחלפה ביניהן לא משנה את משמשעות המילה. הרבה פעמים לפונמה אחת יש צליל אחדש אבל קורה ולפעמים יש כמה צלילים לפונמה אחת לדוגמא בכ"פ כ"ף היא פונמה אחת עם שני צלילים שהחלפה ביניהן בהטיות השונות לא משנה את משמשעות השורש. mora זה יחידת מידה של משך ההברה. העיצור הפותח הברה (אם יש) ביחד עם הגרעין של ההברה (תנועה או עיצור כמו r) נמשך מורה אחת או שתיים כתלות באורך הגרעין. משך החלק הסוגר תלוי בשפה כמה שיש יותר עיצורים בחלק הסוגר הברה כך יש יותר סיכוי שהוא ישקול לפחות מורה אחת. accent, הנגנה, היא צורת הגייה שונה של הברה מוטעמת. לנו יש רק דרך אחת pitch accent. יש שפות עם יותר מדרך אחת. מובן שיש הבדל במשמעות בין שתי ההנגנות. case, יחסה, לנו יש מילות קישור שמביעות יחסות בין מלים במשפט בעיקרון כל מילת קישור מייצגת יחס אחר. היחסה זה הביטוי המורפולוגי של היחסות, כלומר במקום מילת קישור משתמשים בהטיה של המילה שמייצגת את תפקיד המילה במשפט. סוג היחסה נקבע לפי תפקיד המילה הנוטה במשפט ללא מילת יחס לפניה, כאשר אין מקרה בו המילה הנוטה מופיעה ללא מילת קישור היחסה נחשבת פרפוזיציונלית. נומינאטיב (יחסת הנושא) הוא הנושא או הנשוא השמני, הנושא הוא חלק המשפט המתואם עם הפועל מבחינת גוף, מין ומספר. הנשוא השמני הוא החלק שהכי הגיוני שיהיה נשוא, כלומר בדרך כלל ניתן להבין אבל כשאי אפשר אז הכי הגיוני שחלק המשפט השני שבנומינאטיף הוא הנשוא. גנטיב (יחסת השייכות)/ פוזסיב (יחסת הקניין) - הגנטיב הוא בדרך כלל מקיף יותר והפוזסיב הוא בדרך כלל צר יותר, בעברית מילת ה"של" מציינת פוזסיב ואילו הסמיכות וסיומת י/ית (כמו בשמות משפחה למשל) מציינת גנטיב, כי הם גם מהווים פוזסיב אך הם רחבים יותר ויכולים להוות סוג של שם תואר. אקוזאטיב (יחסת המושא הישיר) - מציין את מוקד הפעולה, המילית "את" מהווה את ההיבט הצר ביותר של האקוזאטיב שהיא השלמת פועל יוצא. דאטיב (יחסת המושא העקיף) - מציין את מושפעי הפעולה. המילית "ל..." (לי-לו-לנו-להם) מהווה את ההיבט הצר ביותר של הדאטיב של השלמת פועל עומד. אלאטיב (יחסת היעד) - מקביל למילית אל או הסיומת ה"א כמו ב"צפונה" מציינת את יעד התנועה. בשפות רבות כלול באקוזאטיב כי הרי המשמעות הבסיסית ביותר של האקוזאטיב היא מוקד הפעולה ויעד הוא מוקד התנועה. אבלאטיב (יחסת המוצא/מקור) - במובן הצר ביותר המילית מ..., בשפות רבות זה כלול ביחסת השייכות כי הרי המוצא או המקור הוא סוג של שייכות וזה גם יכול להיות תואר. לוקאטיב (יחסת המיקום) - מקביל למילית ב... אינסטרומנטל (יחסת האמצעי) - מקביל למילה באמצעות, או על ידי. ווקאטיב (יחסת ההצג/פנייה) - זה כמו מילת היחס "יא" בערבית. וכמובן שיש עוד הרבה סוגי יחסות. יחסה כמו שנאמר מוגדרת לפי תפקיד המילה הנוטה ללא מילת יחס לפניה, כאשר אין יחסה לכל סוג יחס צריך ללמוד איזו יחסה מקבלת כל מילת יחס. למשל כמו שאמרתי הלוקאטיב הוא סוג יחס כפי שמובע ע"י מילת הקשר ב... בגרמנית אין יחסת לוקאטיב אבל יש יחסת דאטיב שכאשר אין מילת קישור לפני המילה הנוטה בדאטיב משמעות המילה היא בהכרח מושא עקיף, השלמת פועל עומד כמו מילת הקשר ל...(לי לך לו), אבל מילת היחס ב... דורשת השלמה של מילה הנוטה בדאטיב, משמעות ההרכב מילתת קשר ב...+ מילה הנוטה בדאטיב היא לוקאטיבית וזה כבר משתנה בין שפה לשפה.

 

[Nissan Altschuler]

בכל פורום יש אופצייה למילון מונחים

בכל פורום יש אופצייה מובנית למילון מונחים, אם מנצלים אותה או אם לא. אפשר לכתוב מילון מונחים לתועלת המבקרים בפורום.

 

[linguini]

topic לעומת subject

המושג subject (נושא) הוא, לפחות בבלשנות הגנרטיבית, מושג תחבירי (מבני) שמציין את האלמנט שנמצא בעמדה מבנית מסוימת במשפט. לעומתו, המושג topic הוא מושג פרגמטי (הדבר שעליו המשפט מדבר בהקשר הנתון). ברמה העקרונית, זה לא מובן מאליו שכל נושא הוא topic ולהיפך. דוגמאות שמראות שזה לא בהכרח כך הן, למשל: It seems to rain a lot recently. מישהו אכל לי את הסנדוויץ'. בדוגמא הראשונה, הנושא זה it (לפחות לפי הגדרת הנושא שאני מניח), אבל זה בטח לא מה שהמשפט מדבר עליו. בדוגמא השניה, הנושא זה "מישהו", אבל בהחלט סביר שהמשפט מדבר על משהו אחר.

 

[אורן רונן]

הסיבה שהמונח topic הופיע

היא שביפנית יש הפרדה דקדוקית בינו ובין הנושא. טקסטים רבים ללימוד יפנית מתעלמים מזה בדרכים יצירתיות ("נושא ראשי" ו-"נושא משני") מפני שהבדל דקדוקי כזה לא נמצא בשפות מערביות בדרך כלל, אך על ה-topic הדקדוקי חלים חוקים מיוחדים שלא חלים על נושא (במשפטים בהם אכן הנושא שונה מה-topic) - לדוגמא, אפשר להשמיטו מהמשפטים הבאים בשיח עד הצגת topic חדש.

 

[פנטומימה]

אשיב כאן על שאלתך הראשונה.

בערבית למדת על שלוש היחסות הבאות: הנושא, המושא והקניין. הנושא (ועמו הנשוא) מדבר בעד עצמו; יחסת המושא באה בראש חלק המשפט העונה על השאלה "את מי?" או "את מה?"; יחסת הקניין באה אחרי המילה (גלויה או מוסתרת) "של". באופן עקרוני, היחסות בערבית חשובות להבנת מבנה המשפט, שהרי אין בערבית "את" ו-"של". בעברית עתיקה היו יחסות, ושרידיהן נותרו עמנו גם כיום: אוכל לחם *חינם*, השיב את פניו *ריקם*, הוא עובד *יומם* ולילה. ייתכן גם שהצירוף "חייתו יער" אף הוא מכיל שריד של יחסה, ויש עוד. בהצלחה עם היפנית, ושבת שלום.

 

[Pimpernel]

תודה רבה על כל העזרה

תודה רבה על ההתייחסות המהירה והתשובות המועילות. הנושא של היחסות עדיין מבלבל אותי, יש כל כך הרבה סוגים... אבל בכל זאת הצלחתי להבין יותר טוב תודות לניסן ולפנטומימה (אז תודה לשניכם). בפעם הבאה אני אנסה לפנות לאתרים בשביל הגדרות

ירין

 

[rigoletto111]

יש יחסות גם בגרמנית אם זה עוזר

CASE - יחסה (קזוס בגרמנית) יחסת נושא - נומינטיב (בערבית תנועת דמה) יחסת מושא ישיר - אקוזטיב יחסת מושא עקיב - דאטיב יחסת שייכות - גניטיב (כמו באנגלית S השייכות)

 

[Eldad S]

ירין, ../images/Emo51.gif לך ../images/Emo140.gif - את מוזמנת

תמיד לחזור אלינו ולהטריד (

) אותנו בשאלותייך כאן בפורום. פתחת שרשור שהביא לתשובות מאוד מעניינות ומשכילות, ואני בטוח שכל המבקרים בפורום ייהנו הן מן התשובות והן מן הקישורים. תודה גם לעונים השונים. בקרוב אעלה את הקישורים והתשובות לטאגליינס ולמאמרי הפורום. סופשבוע חמים ונעים, אלדד

 

[Pimpernel]

שאלה חדשה ושונה!

לא ממש קשור לנושא אבל לא ידעתי אם לפתוח שירשור חדש או לא, בכל מקרה רציתי לדעת, מה נכון לומר? ימי השבוע או ימות השבוע? ואולי שניהם? תודה, ירין

 

[פנטומימה]

שניהם נכונים. כנ"ל נשות החברה הגבוה

ה לעומת נשי וינדזור העליזות, ועוד.

 

[ihtiyar]

בכל זאת, מקובל להשתמש

ב"ימות" לציין תקופה כגון "ימות המשיח", ימות הגשמים" או "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר". אך כאמור, השימוש בשתי הצורות נכון

 

[פנטומימה]

ימי החנוכה - חנוכת מקדשנו ...

 

[ihtiyar]

כדאי היה לבחור בדוגמה אחרת

משום ש"ימי החנוכה" ניתנים לספירה, כמו "ששת ימי המעשה" וכד'. במקומך הייתי בוחר ב"ימי הביניים", "ימי חלדו של אדם" וכד'. לעומת זאת לא מכיר שימוש ב"יְמוֹת" כשהימים ניתנים למנִיָה. כאמור, העניין אינו מוחלט

 

[Eldad S]

כל ימות השנה.

 

[ihtiyar]

תודה! כאמור: העניין איננו מוחלט....