أو: ما جاء الأولاد إلا محمدُ (تنوين ضم), כי מדובר בبدل. لأن هذا استثناء تام منفي. المستثنى منه له حالتان: إما النصب على أنه مستثنى منه، أو (في هذه الجملة) الرفع على أنه بدل.
ה"אירופית" ההסבר הוא זה: במשפטי הוצאה מן הכלל ישנו הכלל וישנו המוצא מן הכלל. אם הכלל בא על דרך השלילה - יבוא המוצא מן הכלל עפ"י מקומו התחבירי במשפט. לפיכך מא ג'אא' אלאולאד(ו) אלא מחמד(ון) = אף אחד מן הילדים לא בא פרט למ(ו)חמד. אם הכלל בא על דרך החיוב - יבוא המוצא מן הכלל ביחסת נצב. לפיכך ג'אא' אלאולאד אלא מחמד(ן) = כל הילדים באו פרט למ(ו)חמד. אני מודה לך על שנתת לי הזדמנות להיזכר בכללים שלא השתמשתי בהם מזה שנים רבות.
לאיזה משפט כוונתך? לא יוג'ד הנא ולד(ון) כביר(ון) - משפט פשוט מדי, ואני מבין שלא לכך התכוונת. תוכל אולי לכתוב את המשפט שאליו התכוונת? ואז אפשר יהיה להגיד מהו הניקוד הסופי שמקבלת המילה "כביר".