אני לא נלחצתי מהשיעורים שלה במלא מובן המילה, אלה התייחסתי אליהם בכבד ראש.
כלומר יש משימה, אז צריך לבצע - יצא שהיא סרבה לבצע (במחשבה לאחור, כנראה בצדק, כי הכמות כנראה הבהילה אותה, ואנחנו לא ידענו לנתב את הפעילות), בסוף זה יצא מכל פרופורציה הגיונית, והכל קרה בגלל שיעורי בית. לא ויתרנו לה ואז היא התעצבנה עלינו כביכול. לא ידענו שאם לא נוותר לה, היא תגיב כמו שהגיבה.
אין ספק שלמדתי מההתרחשות הזו לא מעט ולוקחת לתשומת ליבי את ה"כשלים שלי".
נכנסתי לסחרור שפחדתי לפעול בו ולכן ביקשתי את הצעתי האנשים האוביקטיבים - מה עושים מכאן והלאה.
הגעתי למסקנות אישיות עם עצמי.
הרוב התייחסו לכך שאני חייבת לטפל בתגובה שלה - אני עסוקה בזה והיא מקבלת את הטיפול (פסיכולוגית ופסיכיאטר).
אני לבין עצמי עדין עסוקה בגורמים - איך אני כאמא צריכה לפעול:
איך אני אוכל לדעת ממה נובעים החרדות - האם היא מפחדת מלימודים? האם קשה לה חברתית (לא תמיד היא אומרת את האמת), מצד אחד היא אמרה לי שנה שעברה שהיה לה מאוד קשה ואף אחד לא רוצה להיות חבר שלה, השנה היא מביעה סיפוק בתחושה שלה.
מצד שני במהלך החופשה היא הציע לחברות שלה לבוא לישון אצלה - כולן סירבו, היו מספר בנות שהיא שלחה להן הודעה יום אחרי יום - באותם ימים היא אמרה לי, אמא , הילדה הזו באה לישון אצלי, ולאחר שראיתי את ההתכתבות זה בכלל לא היה נכון.
באותם ימים היא הייתה קשה מאוד, התפרצויות זעם וכו, ביום שישי האחרון, היתה ילדה שהזמינה אותה אליה, ומאותו רגע השמיים התהפכו, היא הפכה להרבה יותר נעימה וקשובה.
ובעניין הזה - האם אני מראה לה שאני שופטת אותה על היכולות החברתיות שלה? אני לא יודעת? האם אני גורמת לה לחרדה הזו? אני לא יודעת?? אני באמת מנסה לעזור לה, ואני לא יודעת אם אני עושה את זה נכון.
גם מבחינת הלימודים - אני לא יודעת איך לנהוג איתה - אני מנסה לעזור לה, לעשות לה סדר, ללמד אותה איך ללמוד, אני מזכירה לה שיש לה שיעורים, מזכירה לה שהיא צריכה ללמוד למבחנים...
האם עלי בכלל לחייב אותה ללמוד - או להניח לה??? אולי אני גורמת לה למצוקה הזו - אני לא יודעת???
אנחנו מקבלים הדרכה הורית, אבל לא תמיד הסיטואציות דומות - ולא תמיד אני שולטת באיך שהדברים נראים - כלומר איך המסר שלי עובר - אולי שפת הגוף - שוב - לא יודעת כבר.
התחלתי לחשוב עם טיפול אחר - CBT - אבל בעלי אמר לי שמרוב שאני רוצה לתקוף את הבעיה, אני מתפזרת - אז שוב - אני במצב של חוסר אונים.