בהמשך לנושא החרדות חווינו השבוע התפתחות מאוד לא נעימה וזקוקה

ליאור 551

New member
אני חולקת על כך היות ואני יודעת שאני שמה את עצמי בסדר עדיפות

אחרון מולה (עזבתי הכל! כדי לטפל בה), וכשאני טועה אני אומרת שאני טועה, מולה ומול הגורמים המעורבים.
לא אני נעלבתי - אלה המורה אמרה שנעלבה - זה פשוט עצבן אותי שהי קשובה לעצמה ולא לילדים.
אין ספק שכל דבר קטן - בין אם מאמינה או לא דורש התייחסות במצבים כאלו, ולכן נפגשנו במידית! עם הפסיכולוגית, וגם אנחנו - וביקשנו שתיידע את הפסיכיאטר.
אין ספק שצריך לטפל - אבל זה קודם כל התפקיד שלנו כהורים.
אם בית הספר רוצה לפעול באחריותו - זה צריך להיעשות בשיתוף ההורים.
 

ליאור 551

New member
ואתה בהחלט צודק שצריך לחשוב 200 פעם לפני שפונים לבית הספר!!

עשיתי טעות! אני מצרה על כך מאוד! זה לא היה בשליטה....
&nbsp
וגם אני ובעלי מקבלים הדרכת הורים אצל אותה פסיכולוגית - אני חושבת שהיא עזרה לנו ועשינו קרבת דרך.
&nbsp
עזבתי את העבודה כדי להיות 200% בתוך התהליך.
&nbsp
ואני אמשיך לעשות הכל למען ילדי!! הכל, הכל...
 

ליאור 551

New member
אני אשמח לשמוע מה את עושה - בעיקר כמישהי שחווה את זה

למה את לא מפסיקה את הכדורים?
למה את לוקחת אותם - אם זה בסדר לשאול כמובן...
 

סביון1

New member
זה שהאמא פורקת פה קצת את רגשותיה, לא

לא אומר שהיא שמה את עצמה במרכז העניינים. מותר לה גם להרגיש, היא לא רובוט, וזה פורום שמטרתו היא גם תמיכה.
ואם היית קורא היטב לפני שמיהרת לרדת על הקרבן התורן שלך, היית יודע שהמורה נעלבה מהאמא ולא להיפך.
רק לי נדמה שאתה נהנה לכסח את כל מי ששואל פה שאלות?
 

סביון1

New member
כרגיל אתה רואה רק חצי עבודה..

אם היית טורח לקרוא, היית רואה שכן הגבתי גם לשואלת. אבל עזוב, בשביל מה לקרוא כשאפשר להתנגח בכיף. בדיוק כמו שקודם ירדת על האמא שכביכול נעלבה מהמורה בעוד שהיא כתבה את ההיפך הגמור. מה שנקרא מי צריך עובדות..
 

סביון1

New member
חבל באמת שאין מנהל בפורום הזה

אולי אם היה, היה פה יותר נעים. כן, הפורום הזה חשוב לי כאמא לשני מתבגרים שאיננה משתמשת בפייסבוק ובשאר הרשתות הלא אנונימיות. חבל לי שהוא נראה ככה. לטעמי, התגובות שלך גסות וקשות ומעכירות פה את האוירה. הורה שנכנס בפעם הראשונה ומקבל תגובה כמו שלך, לא ירויח ממנה כלום ולא ירצה לחזור לפה יותר. אנשים באים עם בעיות, לא תמיד קל לחשוף את בעיותיך גם אם זה פורום אנונימי. אם הם חוטפים ירידות וביקורת במקום תגובה שיכולה אפילו להביע אותו דבר רק בצורה יותר נעימה ומעודדת, הם לא יסתכנו בעוד חשיפה. ולראיה - שיממונו של הפורום הזה. ומכיון שאתה ממהר להמליץ להורים לטפל בעצמם כי תמיד אתה מוצא בהם פגמים ובעיות, אני ארשה לעצמי להמליץ לך לחשוב למה מכולם פה בפורום רק אתה מגיב כאלה תגובות, ואיך יתכן שרוב התגובות שלך מכילות ירידה על הזולת?
כל טוב לך. לי אין ענין בירידות הדדיות. כתבתי את אשר על ליבי ומבחינתי את הדיון הזה סיימתי.
 

סביון1

New member
מה היה כ"כ נורא בתגובת בית הספר?

אולי זה דוקא טוב שגם בבית הספר יהיו מודעים לכך שביתך במצב נפשי לא קל ויתחשבו בה וישגיחו עליה קצת יותר.
מעבר לזה תפסיקי לייסר את עצמך. את עושה את המקסימום עבור הבת שלך. ולהבא אם יש לה לחץ בלימודים שלדעתך מזיק, שחררי אותה ממטלות על דעת עצמך עוד לפני שזה מגיע למצב שהיא לוקחת סכין..
את כותבת שלדעתכם הילדה לא באמת התכוונה ולהתאבד אלא רק לשדר מצוקה. רק שצריך לקחת בחשבון שהרבה נסיונות התאבדות ממשיים היו לשם שידור מצוקה.
 
אם נדמה לך שהילדה תתאבד - אל תחשבי 200 פעם

אם את באמת חשבת ככה - טוב עשית ששיתפת אחרים בדאגה.
צורת ההתנסחות שלך היתה בעייתית. לא צריך לזעוק למורה לחשבון "הבת שלי תתאבד בגלל שיעורי הבית!", עדיף להזמין פגישה ולשבת עם המחנכת פנים אל פנים ולהסביר את המצב.

וגם אם טעית בפירוש המצב - טוב שבית הספר מודע לבעיה.
הוא מודע לזה שהילדה פעלה בצורה שגרמה להוריה לחשוב שהיא הולכת להתאבד.
הוא מודע לזה שהאמא מאד מאד מודאגת.
השיחה שלך היתה זעקה לעזרה, ובית הספר נענה לזעקה.
 

ליאור 551

New member
בהמשך לנושא החרדות חווינו השבוע התפתחות מאוד לא נעימה וזקוקה

לכם, לקבלת עצות.
כפי שתיארתי כאן, הבת שלי בת 11 סובלת מחרדות OCD מטופלת אצל פסיכולוג ופסיכיאטר, מקבלת תרופות (פריזמה).
בשבוע האחרון היה לילד לחץ נוראי בלימודים, מבחנים, עבודות, 27 עמודים בחשבון (מורה לא נורמלית). בזמן שילדים בכיתה ישבו על זה שעות וסיימו, או ישבו על המשימות כל יום קצת ומה שיכולים ויהיה מה שיהיה, אני ובעלי והילדה נלחצנו , אבל לא הושבנו אותה בכוח, רק הערנו לה לא מעט שעליה לסיים את המטלות שלה, וזה השפיע עליה, עד כדי שסירבה לעשות בכלל את השיעורים. השבוע. כשבעלי ישב איתה על הישעורים, פתאום על שטות, נטרפה עליה דעתה והתפרצה בבכי, ובעלי רצה לתת לה להירגע, אבל פתאום היא יצאה מהחדר לקחה סכין, בעלי לקח לה את הסכין ואחר כך לקחה כיסא ושמה ליד החלון, ובעלי חטף מהר את הכיסה וחיבק אותה חזק והרגיע אותה. ובעלי סיפר לי מה שהיה ואני נלחצתי מאוד, לא ברור אם היא באמת חשבה על לעשות משהו מסוכן, אבל זה הרעיד לי את הגוף, ויכול להיות שגם הוצאנו קצת דברים מהקשרם ופרשנו אותם קשות. אני פניתי למחנך של הילדה והסברתי שיש על הילדה עומס גדול ואני מאשרת לילדה שלא תסיים את השיעורים בחשבון כי הם בכמות לא סבירה בכלל. המורה לחשבון התקשרה אלי, להסביר לי כמה היא נעלבה!! ממני שאחרי כל מה שהיא עושה אנחנו מתלוננים על כמות השיעורים, ניסיתי להסביר לה שזה לא נכון לילדה שלי ולכן אני מאשרת לה לא לעשות והיא תסיים את הכל בחופש חנוכה, היא כל כך הכעיסה אותי ונפלט לי מהפה - הילדה שלי לא צריכה לנסות להתאבד בגלל שיעורים בחשבון ואז היא שתקה והסתיימה השיחה, רק שהיא העבירה את המסר ליועצת שזו פנתה לפיקוח וביקשו ממני לקחת את הילדה לבדיקה בשלבתה - הכל יצא משליטה, בעלי כעס עלי מאוד והסביר בדיוק מה שהיה והוא לא חושב שהיא ניסתה לסכן את עצמה, רק להראות שקשה לה ופנינו לפסיכולוגית שתעזור והסברנו ליועצת שדברים יצאו מהקשרם ולא צריך ללכת כל כך רחוק, הם מבחינתם רצו שהילדה תעשה בדיקה אצל פסיכיאטר, רק כדי לבדוק שהיא לא ידלה אובדנים.
הפסיכולוגית אמרוה שהילדה לא במקום הזה והיא לא צריכה להגיע למקום כמו שלבתה. יום למחרת הפסיכולוגית פגשה את הילדה וביום שני אצלנו (מעריכה את זה מאוד) והיא יעצה לנו לנהל איתה שיחה ושאנחנו לא מוכנים שהיא תסכן את עצמה, וכך עשינו ומעבר לזה.
אך לומר לכם את האמת, עדין קשה לי! וקשה לי עכשיו יותר עם מערכת החינוך ואיך שהיא פעלה מולנו, זה הוריד לי את האמון בהם..
אשמח לשמוע מכם - כמקור אובייקטיבי לחלוטין על היסיטואציה
 
מציעה שקודם כל תחזרי לפסיכיאטר

http://unipharm.co.il/wp-content/up...rizma-Forte_Tablets_20mg_60mg_04-2013_PIL.pdf

כתוב פה: "מטופלים מתחת לגיל 18 הינם בסיכון גבוה של תופעות לוואי כגון ניסיונות התאבדות, מחשבות אובדניות ועוינות (בעיקר תוקפנות, התנהגות מתנגדת, וכעס) כאשר הם נוטלים תרופות מקבוצה זו" וכו'.
לא יודעת אם זו התרופה המדויקת שהיא לוקחת, אבל כדאי לשוחח עם הפסיכיאטר על מה שקרה, ולראות מה הוא אומר. אולי התרופה הזו לא טובה עבורה.
 

ליאור 551

New member
זה בדיוק מה שהיא לוקחת - וראינו שזו לא התופעה היחידה

ירד לה גם התאבון בצורה מובהקת, התפרצויות פתאומיות! שינוי במצב רוח בצורה קיצונית.
יום למחרת כמובן שהילדה פגשה את הפסיכולוגית שלנו, אמרנו לה שאנחנו מפסיקים את הכדורים בגלל התופעות, היות וזה דרך הקופה, והכל תחת קורת הגג של בריאות הנפש, היא כתבה את האינפורמציה לפסיכיאטר וכמובן שאנחנו מצפים גם לפגוש אותו.
גם היום היא הולכת לפסיכולוגית, כלומר העלינו את כמות הפגישות כדי שהיא תוכל כרגע לאבחן עד שהפסיכיאטר יפגוש אותה.
תודה על התגובה...
 
אני חושבת שזה מקרה חירום, ואי אפשר להסתפק

בטיפול על ידי הפסיכולוגית, וגם לא סתם להפסיק את הכדורים על דעת עצמכם בלי להתייעץ עם הפסיכיאטר. אולי תנסי לשוחח איתו בטלפון אם אי אפשר להיפגש בקרוב - תגידי לו מה קרה ותשאלי מה לעשות. אני לא פסיכיאטרית ואני לא יודעת מה ההשלכות של להפסיק את התרופה באופן מיידי, וגם הן עלולות להיות מסוכנות, ואולי צריך לעשות את זה בדרך מסוימת. אם הוא יגיד לכם שאפשר להפסיק וזהו, זה סיפור אחר - אבל צריך לשאול אותו. אולי הוא יגיד לכם לבוא לקחת תרופה אחרת? אולי מינון אחר? אולי להפסיק בהדרגה? יש לו גם ידע וגם ניסיון שאין לך, לי, או לפסיכולוגית, והוא זה שנתן את התרופה, אז חייבים לדבר איתו ולראות מה הוא אומר.
 
הם לחלוטין קיימו את המחויבות שלהם. כשילד מביע נטייה אובדנית
בין אם במעשים ובין אם בדיבורים, בין אם צוות בית הספר נוכח או רק מיודע על מעשה כזה בדיעבד, חובתם היא להפנות אתכם מיידית להערכת מסוכנות, שמתבצעת על ידי פסיכיאטר ילדים ונוער. זו החובה שלהם. הם לא התכוונו שתאשפזו אותה, הם התכוונו שאתם חייבים לבצע הערכת מסוכנות על ידי איש מקצוע. יועצת בית הספר - ומאוד בצדק - לא מוכנה לקחת את האחריות שהיא ידעה על מעשים כאלו (את מספרת כאן כבר על שניים כאלו), ולא שלחה אתכם מייד לבדוק מה קורה.
מקווה שתסלחי לי על הבוטות, אבל אני לא חושבת שיש דרך אחרת לפרש מצב בו ילדה לוקחת סכין ומעמידה כיסא ליד חלון. אני גם לא חושבת שבמקרה כזה פורומים הם המקום הנכון להתייעצות. אתם חייבים לחזור לפסיכיאטר המטפל במהירות, כי זו כבר פעם שנייה (שמדווחת כאן, לפחות) שהילדה שולחת מסרים מאוד ברורים. זה היה מדאיג אותי כאמא הרבה יותר משיעורים בחשבון.
 

ליאור 551

New member
אני ובעלי פשוט חושבים שהיא רצתה להראות לנו שקשה לה, כי היא

לא באמת ניסתה לעשות משהו, היא יותר נפנפה בזה, יותר רצתה לבקש מאיתנו, תעזבו אותי בשקט, ואני יודעת שעשינו טעות ולחצנו עליה מאוד.
יחד עם זאת אין ספק שהיא הפגינה את הלחץ שלה בצורה קשה, שמחייבת מעשה בין אם אנחנו מאמינים או לא. ולכן יום למחרת נפגשה עם הפסיכולוגית שלנו וגם אנחנו נפגשנו איתה יום אחריה... אנחנו מודאגים למצבה, אין ספק, היא יקרה לנו מכל, אנחנו נעשה הכל למענה.
אני רק חושבת שבית הספר היה צריך לדבר איתנו לפני מעשה. צריך לפעול בצורה שקולה, כי לדעתי להפנות לגורמים כמו אלו שנתבקשנו גם יכולים להזיק לה מאוד מאוד, ואני יודעת את זה וגם הפסיכולוגית שלנו אמרה לנו.
 

ליאור 551

New member
דבר נוסף שרציתי לציין - בפורומים יש ניסיון של אנשים - שלא

פעם הוכיחו את הידע שלהם מעבר לאנשי מקצוע, משרד החינוך וכו.
לא מבטלת את אנשי המקצוע - אבל חוקרת הכל מכל כיוון אפשרי - אף פעם לא תדעי מהין תבוא הישועה - בין אם זה נראה טוב או לא - לא אכפת לי - בשביל הילדה שלי אני יעשה הכל! ואני אנסה הכל, ושאל את כל השאלות, בכל דרך ובכל אמצעי.
 
גם את ובעלך נלחצתם, והלחצתם את הילדה

כתבת "אני ובעלי והילדה נלחצנו". זה מאד לא תקין שכל המשפחה נלחצת בגלל שיעורי בית... לעניות דעתי זה לא תקין שאפילו הילד בעצמו יילחץ, על אחת כמה וכמה לא הגיוני שהורים יילחצו בגלל זה.

לכן - נשמע שהטיפול שאתם הולכים אליו פשוט לא טוב.

מטפל טוב היה אומר לכם לא להילחץ בגלל שיעורי בית של ילדה בת 11, ובטח שלא להלחיץ אותה.

יש לי שתי המלצות:
להבא, לא להילחץ בגלל עומס לימודים. לדבר עם המורה, ולהגיע איתה לתיאום שזה בסדר שהילדה לא תכין את כל השיעורים. שהמורה אפילו לא תשאל אותה, לא תציק לה, כלום.
והצעה שניה - למצוא מטפל אחר. אחד שיעזור לכם להירגע.
 

ליאור 551

New member
לא נראה לי שהסברתי את עצמי נכון,

אני לא נלחצתי מהשיעורים שלה במלא מובן המילה, אלה התייחסתי אליהם בכבד ראש.
כלומר יש משימה, אז צריך לבצע - יצא שהיא סרבה לבצע (במחשבה לאחור, כנראה בצדק, כי הכמות כנראה הבהילה אותה, ואנחנו לא ידענו לנתב את הפעילות), בסוף זה יצא מכל פרופורציה הגיונית, והכל קרה בגלל שיעורי בית. לא ויתרנו לה ואז היא התעצבנה עלינו כביכול. לא ידענו שאם לא נוותר לה, היא תגיב כמו שהגיבה.
אין ספק שלמדתי מההתרחשות הזו לא מעט ולוקחת לתשומת ליבי את ה"כשלים שלי".
נכנסתי לסחרור שפחדתי לפעול בו ולכן ביקשתי את הצעתי האנשים האוביקטיבים - מה עושים מכאן והלאה.
הגעתי למסקנות אישיות עם עצמי.
הרוב התייחסו לכך שאני חייבת לטפל בתגובה שלה - אני עסוקה בזה והיא מקבלת את הטיפול (פסיכולוגית ופסיכיאטר).
אני לבין עצמי עדין עסוקה בגורמים - איך אני כאמא צריכה לפעול:
איך אני אוכל לדעת ממה נובעים החרדות - האם היא מפחדת מלימודים? האם קשה לה חברתית (לא תמיד היא אומרת את האמת), מצד אחד היא אמרה לי שנה שעברה שהיה לה מאוד קשה ואף אחד לא רוצה להיות חבר שלה, השנה היא מביעה סיפוק בתחושה שלה.
מצד שני במהלך החופשה היא הציע לחברות שלה לבוא לישון אצלה - כולן סירבו, היו מספר בנות שהיא שלחה להן הודעה יום אחרי יום - באותם ימים היא אמרה לי, אמא , הילדה הזו באה לישון אצלי, ולאחר שראיתי את ההתכתבות זה בכלל לא היה נכון.
באותם ימים היא הייתה קשה מאוד, התפרצויות זעם וכו, ביום שישי האחרון, היתה ילדה שהזמינה אותה אליה, ומאותו רגע השמיים התהפכו, היא הפכה להרבה יותר נעימה וקשובה.
ובעניין הזה - האם אני מראה לה שאני שופטת אותה על היכולות החברתיות שלה? אני לא יודעת? האם אני גורמת לה לחרדה הזו? אני לא יודעת?? אני באמת מנסה לעזור לה, ואני לא יודעת אם אני עושה את זה נכון.
גם מבחינת הלימודים - אני לא יודעת איך לנהוג איתה - אני מנסה לעזור לה, לעשות לה סדר, ללמד אותה איך ללמוד, אני מזכירה לה שיש לה שיעורים, מזכירה לה שהיא צריכה ללמוד למבחנים...
האם עלי בכלל לחייב אותה ללמוד - או להניח לה??? אולי אני גורמת לה למצוקה הזו - אני לא יודעת???
אנחנו מקבלים הדרכה הורית, אבל לא תמיד הסיטואציות דומות - ולא תמיד אני שולטת באיך שהדברים נראים - כלומר איך המסר שלי עובר - אולי שפת הגוף - שוב - לא יודעת כבר.
התחלתי לחשוב עם טיפול אחר - CBT - אבל בעלי אמר לי שמרוב שאני רוצה לתקוף את הבעיה, אני מתפזרת - אז שוב - אני במצב של חוסר אונים.
 
למעלה