התנגשות עם המסגרת...

[ferdinand]

התנגשות עם המסגרת...

כמובן שמעדיף להשאיר את הפרטים המדיוקים לעצמנו.
הבן שלי, בן 16, לומד באיזשהו תיכון בתנאי פנימיה,
שהוא בחר ללמוד בו, והתאמץ להתקבל אליו.
חוצמיזה הוא פעיל מאוד באיזושהי תנועת נוער, שהוא גם מדריך בה.
"פעיל מאוד" הכוונה 3-4 פעמים בשבוע!.
וחוץ מיום אחד בשבוע שמיועד בהגדרה לפעילויות מהסוג הזה,
בשאר הימים הוא צריך לפעמים ממש להילחם במסגרת בית הספר והפנימיה
בשביל לקבל אישורי יציאה, גם כשזה בגיבוי שלנו.
לא תמיד רואים בעין יפה את האינטנסיביות של הפעילות הזו שלו,
בטענה שזה בא על חשבון הלימודים ועל חיי הקהילה של הפנימיה.

היום (למשל) זה שוב הגיע להתנגשות, כשהוא ביקש לצאת
לפעילות שקשורה לערב יום השואה, במסגרת תנועת הנוער,
ולא אישרו לו לצאת, בגלל פעילות ערב יום השואה, בפנימיה.

מצד אחד, אני יכול להבין - אותם.
זו לא מסגרת ש-(חלילה) נכפתה עליו!
אלא מסגרת שהוא בחר בה, ורוצה בה. (ובסך הכול אוהב אותה)
ויש לה חוקים ודרישות ומנהגים משלה.
ובימים כאלו, חשובה להם השתתפות של הילדים.
מצד שני - זו התערבות בוטה בהעדפות שלו.
עם כל הכבוד, אם הוא מעדיף, אם הוא רואה
את הפעילות במסגרת תנועת הנוער הזו,
כיותר משמעותית עבורו,
הם יכולים - למחות, להביע מורת רוח,
אבל לא יכולים למנוע ממנו!....

מתלבט מה לעשות עם זה.
האם להתערב, או לתת לו להתמודד עם זה.

 

[הייתיאביבקיץ]

בתי ספר נוטים להתערב באופן בוטה בהעדפות של התלמידים

ובתי ספר (ובכלל - מסגרות) לא "מביעים מורת רוח" אלא אומרים מה הכללים שלהם.

הבן שלך נשמע נער נפלא. ואני מצטרפת להצעה שמעליי - לשבת ולשוחח עם מנהל הפנימיה או עם המחנך, ולחשוב מה אפשר לעשות.

אבל מצד שני - אני לא מתחברת עם ההאשמה ב"שרירותיות". הנער נרשם לפנימיה, מתוך הבנה מה זה אומר. אם נער נרשם למגמת מוסיקה, למשל, הוא לא יכול להודיע שהוא לא מופיע בקונצרט כי יש לו תחביב נוסף, ואז להתלונן ש"הם מתערבים בהעדפות שלי". לנער הזה אני אומר שכדאי לבחור איזה מהתחביבים חשוב לו יותר.
לבן שלך יש "צרות טובות" - הוא אוהב ומוכשר בהרבה דברים. והוא גם חרוץ ופעיל. והצרה הטובה היא שהוא צריך ללמוד לעשות בחירות, ולפעמים לעשות פשרות.

אני מציעה לך לעזור לו להירגע. להבין גם את הצד השני, לא להרגיש שבית הספר נלחם בו. ולעודד אותו להגיע לשיחה. אם אתה חושב שהגורמים שם לא מספיק תקשורתיים או לא מתייחסים לבן שלך בכבוד - אתה יכול להציע לו להצטרף לשיחה. מצד שני, אם זה מה שאתם חושבים על הפנימיה - אולי היא לא המקום הטוב עבורו.

 

[xfwind]

 

[mykal]

רק תוספת קטנה למה שאמרו לפני,

כדאי לך להדריך אותו לקראת השיחה עם הממונים עליו,
הם מבקשים את נוכחותו המלאה--
אז ללמד אותו אם הם יותרו על חלק,וגם הוא צריך להיות מוכן לותר על חלק שלו.
כדי שתהיה אוירה של win win situation. ואז יוכל להמשיך שם בנחת.

 

[3תיתי]

בתור אמא לילדה שלומדת בפנימיה

תמיד יש התנגשויות בין המסגרת ודברים אחרים. דוגמא? הבת היתה צריכה לקיים חזרות עם פסנתרן, לקראת בחינת הבגרות. הפסנתרן עסוק, ויכול היה להתפנות אליה, בשעות שנפלו על פעילות חברתית שנחשבת חובה. במקרה כזה, הילדה עמדה על דעתה, בעידודנו, לא להסכים, שכן הבגרות היא בכל זאת קשורה לבית הספר והאילוץ אינו באשמתה. אבל הקפדנו לא לתת לה לצאת מפעילויות חברתיות כאלה, כשסתם לא התחשק לה. כי זו המסגרת, ואאלה הם חוקיה, ואם הרוב מוצא חן בעיני הילדה, אז שתקבל גם את החוקים שלא ממש לרוחה. אני חושבת שאם הבן מעוניין להמשיך וללמוד בפנימיה, עליו להתפשר גם על רצונותיו. 3-4 פעמים בשבוע לצאת למסגרת חלופית, זה הרבה מאד. הרבה מעבר למה שהייתי מצפה, שבפנימיה של הבת, יסכימו.
שוב, לא מקבלים שום הערה או הסתייגות ממיונים לצבא, ולא משיעורי מוסיקה, שכן זה שייך ללימודים באופן ישיר, אבל אם הבת היתה מחליטה לצת הביתה על חשבון פעילות ליום השואה, הייתי תומכת לחלוטין בבית הספר, שלא היה מאשר, ולא מאשרת לה לצאת. ככה זה, אם מקבלים את המסגרת הפנימייתית, צריך לדעת לשחרר ולתת להם קרדיט גם על תכנון הזמן הפנוי.

 

[ferdinand]

תודה לכולם/ן על התגובות!

בסופו של דבר, הוא הסתדר לבד!

הוא כן קיבל את ה-"מרות",
כנראה שאפילו בהבנה ושימחה!
כן חשוב לי שהוא ידע וירגיש אנחנו עומדים לצידו ותומכים בו,
שאנחנו "בצד שלו".
הייתה לנו כבר שיחה - שהצוות יזם, זה היה פחות או יותר בעקבות ה-"3-4 פעמים בשבוע", כלומר בעקבות תחושה שלהם שהוא מקדיש לפעילות הזו יותר מדי זמן. הדברים קצת לא נאמרו בצורה ישירה, אלא די כזה מסביב וזה קצת צרם לי...
העניין הוא ש-הפעילות הזו (בעיני) תורמת לו, ומלמדת אותו המון. היא פעילות חיובית ופוריה. בעיני גם אם זה בא קצת על חשבון הלימודים, היא נותנת לו דברים שהוא לא יקבל בשום מקום אחר. לכן אני לא רואה שום טעם להיכנס מולו בעניין הזה למסלול התנגשות שבסופו של דבר רק יגרום לו להתחפר יותר בעמדה שלו.
האמת שהתוצאה הייתה (מאז השיחה ההיא) שהוא נכנס למוטיבציה להוכיח שהוא יכול גם וגם! ואכן הוא הראה שיפור בלימודים ובעניינים שקשורים למסגרת בית הספר והפנימיה!. וכן - וכנראה שגם הדברים חילחלו והוא למד בעצמו להקשיב להתפשר.
מסכים לגמרי עם "הייתיאביבקיץ" - אלו בהחלט צרות טובות!

זה לא שהוא מסתובב ברחובות, או עושה כלמני דברים לא טובים, שהרבה נערים בגילו עושים! אלא הוא - ממש נלחם - בשביל לעשות דברים מצויינים! ואני לא חושב שאנחנו או בית הספר, צריך להערים בפניו מכשולים בדרך הזו!