ילד שלא רוצה ללמוד - כיתה ז'

הילד יודע שאני מעריכה את עזרתו

קודם כל, הוא מאד רגיש, ומבין אותי גם בלי מילים. ואני גם דואגת להגיד במילים. ואם במקרה לא הספקתי, אני שולחת לו הודעה.
והוא לא עוזר לי הרבה. מדי פעם שומר על אחד האחים, מדי פעם לוקח את הקטן לגן, מדליק להם את התכנית בטלויזיה אם אני לא לידם. הוא לא משועבד. אני מאד מעריכה את העזרה שלו, אבל לרוב מדובר בהשקעה של רבע שעה ביום. אז זה ממש לא מפריע לו בלימודים או מונע ממנו להיפגש עם חברים.
והוא רואה סרטונים כי זה נושא שמעניין אותו. כמו כל ילד נורמלי, הוא ישמח לטלפון חדש, ואפילו שאל האם יש מצב שאם יקבל ממוצע 90 נקנה לו טלפון (כי היו בכיתה כמה ילדים שסיכמו את זה עם ההורים שלהם). אמרנו לו שנשקול (כי בגדול, אין סיבה לקבל פרס על ציונים גבוהים) - ובנתיים המממוצע לא מספיק.
ולא הבנתי איך אפשר לתפוס אותו כילד משקיע, אם הוא בקושי עושה שיעורים. והוא מעולם לא טען שהוא כן לומד הרבה. הטענה שלו היא שאין לו צורך להשקיע כי הוא יודע את כל החומר מצויין.
 
אני לא רוצה שיעזוב את הכיתה

לא בגלל הלימודים אלא בגלל הקטע החברתי - הילדים בכיתה הרבה יותר מתאימים לו באופי וקל לו יותר ליצור חברויות. הייתה לו בעייה מאד גדולה בקטע הזה, וזאת אחת הסיבות שהסכמנו שיילך לכיתה הזאת - בית ספר קטן עם כיתות קטנות, ילדים טובים וכד'.
ואין כיתה "רגילה" בבית הספר - הוא יצטרך לעבור לבית ספר אחר, עם 40 ילדים בכיתה ו- 10 כיתות בכל שכבה.
 
איך קשור טלפון לקשרים חברתיים?

יש ילדים עם טלפון חדיש ללא שום צורך להשקיע בלימודים, יש ילדים בודדים שסיכמו על הטלפון כפרס, ויש ילדים שיש להם טלפון פשוט.
וציון 80 לא מספיק לו, כל פעם יש לו הסבר למצב (שהוא מספק בעצמו, בלי ששאלנו): לא פירסמו מספיק זמן מראש את החומר / לא היה מספיק זמן ומה שעשה הרוב היה נכון וכד'.
 
גיליתי כמה דברים חדשים

בעיקר, שההילדים לא מתנהגים יפה ורועשים, אז המורים מענישים אותם במבחני פתע. ואז הילדים "הטובים" גם לא מצליחים להתרכז וגם חוטפים עונש קולקטיבי.
הייתי היום בפגישה עם המורה, אז היא אמרה שאני צודקת בהרבה דברים אבל היא לא יכולה לעזור אלא כדאי שאפנה למנהלת החטיבה.
ולא אמרתי משהו מעבר לזה שאם הילדים מתנהגים לא יפה, צריך לטפל בזה ולא להכשיל במבחנים ולקוות שיבינו את הרמז. הבעיה הגדולה ביותר בפיזיקה, ואחרי שהילד שלי יצא, המורה אמרה שבשנה הבאה יחליפו את המורה.
בנוסף, לא נותנים להם שיעורי בית אלא ישר נותנים מבחן פעם בחודשיים ומקווים שהילדים ילמדו לבד בשביל הכיף.
היום הוא התקשר בלחץ, נכשל במבחן. כמובן שהרגענו אותו ואמרנו שראינו את ההשקעה שלו (לשם שינוי הוא באמת למד לא מעט), ושנעזור לו להשלים את החסר. הקטע שזה מקצוע שעד עכשיו קיבל 100 בלבד, בכל המבחנים. המורה אמר שהוא קיבל ציון הכי גבוה בכיתה ובכל זאת נכשל. הגיוני שרוב הילדים קיבלו סביב 20? כיתה מדעית, הילדים אמורים להצליח גם במבחנים קשים, לא?
הילד טוען שהחומר לא היה קשור למה שלמדו. אני כבר לא יודעת מה לעשות.
לפני זה היה מבחן במתמטיקה על החומר שלמדו באותו יום.
המורה דווקא אמרה (לפני המבחן הזה) שנותנים להם את החומר ועדיין הילדים לא מבינים מה יכיל מבחן.
שהיא טוענת שזאת אוירת סוף השנה.
אני לא יודעת מה לעשות ועם מי לדבר. כי נראה שאומנם הוא באמת לא משקיע את המקסימום, אבל עדיין המערכת מקשה עליו.
אני גם בלחץ שהוא לקח קשה את זה נכשל. זה טוב כדי שילמד את הלקח, אבל שלא תהיה טראומה מזה. הפעם גם אין לקח כי הוא באמת למד.
 
זה סיפור טיפוסי לתלמידים בכיתה מצטיינת

לכולם היה נורא קל ביסודי, קיבלו טוב מאד בלי מאמץ.

בחטיבה קצת יותר קשה. והרבה פעמים הצוות בכיתה ז בכוונה קצת מקשה, כדי "להכניס אותם לתלם". שיבינו שבכיתת מדעים לא מוציאים 100 בלי ללמוד.

ורמת הקיטורים בכיתות האלה מרקיעה לשמיים. בעיקר אצל תלמידים, אבל פה ושם גם אצל ההורים. לא מעט תיאורים נרגשים של הרצפה העקומה.
בדרך כלל - התלמידים נכנסים לתלם. הם ממשיכים לקטר כי הם מתבגרים וזה בית ספר. אבל הם מסתדרים, הם לומדים ללמוד.


זה שכולם נכשלו, אגב, לא בהכרח אומר שכולם גרועים או שהמורה גרועה. לפעמים מורות רואות שאין ברירה, וצריך להבהיר לילדים שהסף גבוה, ולכן עושות מבחן קשה. ראיתי את זה גם בכיתה של הבת שלי. מבחן אחד שכולם מקבלים בו פחות מ50, ואתה פתאום רואה תזוזה בכיתה. הם מקטרים ובוכים וכועסים על המורה, אבל - למבחן הבא הם כבר מתכוננים.
אצלנו, לפחות, אותו מבחן שבו כולם נכשלו לא נכנס לממוצע השנתי. מטרתו היתה להבהיר נקודה, והוא עשה את זה. נדמה לי שהמורה נתנה מועד ב, אבל אני לא בטוחה.
 

מחשבות

New member
אתה צודק. כשהמחנכת של הבת שלי שאלה את הבת למה יש

לה ציון של 35 בתנ"ך, שאלתי את המורה וכמה לאחרים? ידעתי שהמורה הספציפית, סגנית המנהלת, מורה נוראית.
המחנכת התפלאה ושאלה מה זה ענייני. אמרתי לא שאם לרוב הכיתה ציון נכשל, זו רמת בית הספר, בספקו מורים גרועים. היא די נדהמה (ובגלל שהיה לה טיק באף זה גם היה משעשע... אבל זה בנפרד).
 

acamolit

New member
כמה עובדות מנסיון יום יומי.

לא תמיד כשלון כללי של כיתה הוא בעיית המורה או בית הספר.
אתן שתי דוגמאות - שונות מאוד האחת מהשנייה....
* כיתת מופ"ת, ילדים חכמים, מתוחכמים, לעיתים מניפולטיבים, בחלקם בעלי אגו מנופח (מהבית).... נקבע בוחן על שני השיעורים האחרונים. לא ממש מצא חן בעיני התלמידים.
ביום הבוחן - חלק נכבד מהכיתה החליט לא לכתוב. היו שכתבו וקיבלו ציונים מאוד גבוהים. רוב הכיתה נכשלה. האשמה???
* כיתה עם 18 תלמידים. כיתה מאוד מתקשה בעלי אבחון, לקויי למידה. דרך הלמידה שונה. אתה מלמד 10 דקות, בוחן על מה שלימדת. המשוב מיידי שנותן לתלמיד מוטיבציה להמשיך.
חלק מהתלמידים "לא אוהבים" שעליהם לכתוב (הם בעלי מסוגלות למיומנות זו).
אשמת מי הכשלון?
רק כאשר אתה מול כיתה, אתה מתחיל להבין שלא מה שחשבת קודם.... הוא המציאות.
 

acamolit

New member
תודה

לצערי, בחטיבה עליונה, המקרים שציינתי כלל אינם איזוטריים.
אפילו מערכת החינוך (שלדעתי מכשילה את עצמה), מנסה ל"התאים" עצמה לרוח הזמן.
זונחים את הלמידה השגרתית, מנסים למצוא חן בעיני בהילד ולשחק את חומר הלימוד, (אפילו שם נתנו לזה.... מישחוק), להנגיש אותו, לפתות את הילד שיואיל בטובו להקשיב וללמוד. זו טעות אדירה!!!
אין ספק שצריך לגוון, אבל בטוח הוא שדרך ההוראה הותיקה - לא פסה מו העולם.
 
אולי בגלל זה אצלנו בכיתה ז' אין ציונים בתעודה.

אבל לדעתי רמת הדרישות אצלנו באמת מוגזמת - כלומר, אני בקטגורית ההורים שמקטרים, אבל חושבים שהקיטור מוצדק
(ושוב, הסייג הרגיל - הדרישות מהבת שלי ספציפית פחותות מהדרישות מאחרים, ויש לה פטור כמעט מכל המקצועות ההומניים - ואפילו אצלה הדרישות עדיין גבוהות מאוד).
 
אממ... כשיש מבחן לא "לומדים לבד בשביל הכיף" אלא לומדים כי

יש מבחן. גם אצלנו לא נותנים שיעורים בפיסיקה או במדעים אלא עובדים בכיתה (הילדים שעובדים בכיתה
) .
 
ילד שלא רוצה ללמוד - כיתה ז'

יש לי ילד בן 12.5, בכור, אחראי מאד שעוזר לי המון בבית ועם האחים הקטנים (בעלי חוזר יחסית מאוחר).
ילד חכם, חשובה לו מאד הצלחה בלימודים. יחד עם זאת, מאד לא אוהב ללמוד.
השנה התחיל כיתה ז', כיתה מדעית. בהתחלה נלחץ שיהיה לו קשה, אז למד הרבה וקיבל ציונים מעולים (מעל 90). אחרי כחצי שנה או שנמאס לו, או שהחליט שאין צורך להשקיע - כמעט ולא לומד, והציונים בירידה. השיא היה כשקיבל 55 בפיסיקה, לפני פסח. אמרנו לו שכנראה פיספס משהו ושבפסח הוא חייב להשלים. הוא "שכח" להביא ספר לימוד הביתה. מצאנו לו חומר באינטרנט - טען שזה לא מה שהם לומדים. היו מלא מריבות מה כן לומדים ומה לא. בקושי למד.
החלטנו שבעלי יישב איתו - כמעט ולא ישבו, לרוב היו פשוט מריבות.
עכשיו גם קיבל 80 במתמטיקה (ולא בפעם הראשונה). אם מדברים איתו על זה, ישר מתעצבן.
אני לא רוצה ללחוץ עליו, גם ככה הוא די חסר ביטחון ודווקא העובדה שתמיד היה תלמיד חזק החזיקה אותו. אז אני לא רוצה לרסק אותו לחלוטין. מצד שני, זה הזמן להתחיל עם הרגלי הלמידה.
בשבוע הבא יש לי יום הורים. אדבר עם המורה. אבל איך גורמים לו ללמוד?
כל היום הוא יושב מול המסך ורואה סרטונים על פלאפונים.
 
בדקתי במשוב

בפעם האחרונה שקיבלו שיעורים בחשבון הייתה בתחילת פברואר. ושוב קיבלו לפני יומיים.
באמצע היה מבחן ועכשיו קיבלנו ציון - פחות מ -60. ברור ששיעורי בית לבד לא היו מעלים את הציון ל 100, אבל זה היה מקל להבין את המצב ולתקן.
נכון שמעכשיו נשב איתו (ואחרי רצף של ציונים נמוכים אני מניחה שירצה לשבת), אבל חבל שאנחנו הגענו למצב הזה.
 
הוא רוצה להיות בכיתת מדעים?

השיחה לא צריכה להיות בינך ובין המורה, אלא בין הילד לבין המורה.
המורה תאמר לו "עם כאלה ציונים בפיסיקה, לא בטוח שתוכל להמשיך בכיתת מדעים".
והילד יאמר "מצויין, אני בכלל לא רוצה להיות פה". או "אז אני אתאמץ ואשפר"

תשאלו אותו מה הוא רוצה. מעצמו, מבית הספר, ומכם. הוא רוצה ללמוד מדעים? הוא חושב שיצליח בכוחות עצמו? הוא רוצה את עזרתכם בדרך כלשהי?

בגדול - תעזבו אותו לנפשו. הלחץ שלכם רק ירחיק אותו. הורים שנלחצים בגלל 80 במתמטיקה אלה הורים שגורמים לילד להודיע שהוא עובר מגמה. למה לו להיות בכיתה קשה ואז לראות הורים מאוכזבים? הכי טוב לא להתאמץ בכלל, וזהו.
 
למעלה