את צודקת-אני מנסה לשקף את המצב
אתן דוגמא-אמרתי שהמצב הרפואי שלי מגביל אותי לעשות דברים ממה שאני רגילה-ושתיתן כתף-היא הבינה שאמרתי שהיא עצלנית,מעולם לא הוצאתי מילה זו מהפה שלי-תמיד התייחסתי בכבוד,ותמיד העדפתי לעשות בעצמי מאשר לבקש אלף פעם.-פתאום היא משתמשת במילה "משפילה" אותי,שאמרתי שאני מבינה שהיא יוצאת מאזור הנוחות שלה.
אני דיי מופתעת,כי לא פינקתי אותה לא לעשות כלום-חם ואהבה בלי חשבון.
כבר מקטנות עמדתי על זה שתשים את הכביסה בסל ולא על הרצפה-לקח לי רבע שעה של ויכוח-לשים בסל היה לוקח שניה,רציתי שתלמד.
שהלכתי בזמנו לחברותיי-הבנות שלהן בנות 15 היו זורקות הכל על הרצפה,וחברתי הייתה אוספת הכל ולמכונה-כמובן גם קיפלה וסדרה,חברה אחרת שלי,לאחר שישבנו לאכול,ארוחת שבת,הילדים היו מתגלגלים על הספה,אף אחד לא אסף את הצלחת מהשולחן,שאמרתי לה משהו,אמרה גם אני בגילם לא עשיתי כלום.
שנים רבות חייתי בקיבוץ,ואין דבר כזה,כל ילד מסדר את מיטתו בבוקר,הולך להשליך כביסה,מסדר הכל לעצמו.וכמובן שוטף את החדר.
אילו לא הייתי נותנת לה לעשות כלום-לא הייתי מופתעת היום.
גם שהייתה בת 7 לערך שלחתי אותה למכולת רק לקנות פריט אחד,ואמרתי לה לספור את העודף שזה הכנה לחיים שלה.
שטסה עם חברות לחו"ל,היא נדהמה מחוסר היכולת שלהם להתארגן,אפילו ההכעיס אותה שהן בנו עליה הכל,ופתאום לא יודעות כלום.-אמרתי לה אני גאה בך.
עכשיו את מבינה מדוע הייה כה חשוב שתלמדי דברים?מכירים את הסיפור על הגולם והפרפר-סיפרתי לה אותו.
תודה על העידוד שלכם
אתן דוגמא-אמרתי שהמצב הרפואי שלי מגביל אותי לעשות דברים ממה שאני רגילה-ושתיתן כתף-היא הבינה שאמרתי שהיא עצלנית,מעולם לא הוצאתי מילה זו מהפה שלי-תמיד התייחסתי בכבוד,ותמיד העדפתי לעשות בעצמי מאשר לבקש אלף פעם.-פתאום היא משתמשת במילה "משפילה" אותי,שאמרתי שאני מבינה שהיא יוצאת מאזור הנוחות שלה.
אני דיי מופתעת,כי לא פינקתי אותה לא לעשות כלום-חם ואהבה בלי חשבון.
כבר מקטנות עמדתי על זה שתשים את הכביסה בסל ולא על הרצפה-לקח לי רבע שעה של ויכוח-לשים בסל היה לוקח שניה,רציתי שתלמד.
שהלכתי בזמנו לחברותיי-הבנות שלהן בנות 15 היו זורקות הכל על הרצפה,וחברתי הייתה אוספת הכל ולמכונה-כמובן גם קיפלה וסדרה,חברה אחרת שלי,לאחר שישבנו לאכול,ארוחת שבת,הילדים היו מתגלגלים על הספה,אף אחד לא אסף את הצלחת מהשולחן,שאמרתי לה משהו,אמרה גם אני בגילם לא עשיתי כלום.
שנים רבות חייתי בקיבוץ,ואין דבר כזה,כל ילד מסדר את מיטתו בבוקר,הולך להשליך כביסה,מסדר הכל לעצמו.וכמובן שוטף את החדר.
אילו לא הייתי נותנת לה לעשות כלום-לא הייתי מופתעת היום.
גם שהייתה בת 7 לערך שלחתי אותה למכולת רק לקנות פריט אחד,ואמרתי לה לספור את העודף שזה הכנה לחיים שלה.
שטסה עם חברות לחו"ל,היא נדהמה מחוסר היכולת שלהם להתארגן,אפילו ההכעיס אותה שהן בנו עליה הכל,ופתאום לא יודעות כלום.-אמרתי לה אני גאה בך.
עכשיו את מבינה מדוע הייה כה חשוב שתלמדי דברים?מכירים את הסיפור על הגולם והפרפר-סיפרתי לה אותו.
תודה על העידוד שלכם
