אזזז גיל ההתבגרות פעם 3 או הפרעות אכילה?

עונה לכולם יחד. אני לא נותנת כסף לבית

הספר אבל לא אשאיר אותה רעבה אם לא אכלה גם במחיר של אכילת בורקס. חינוך זה מעולה אבל לא על חשבון דברים אחרים. הייתי כאמור במקרה. במקרה היא לא אכלה את הטוסט של הבוקר והית שכבר היה קר קנתה בורקס. סדר הפעולות ולפיכך ההגיון חשוב. אנחנו נעלה לאט לאט על שביל הזהב.

מאז ילדותה ה-bmi שלה היה נמוך. היא נולדה באחוזון 50 והיתה תמיד אבל תמיד על הגבול שלו עם נטייה למטה. הגדילה שלה תקינה לאחוזון היא גןבהת והחלבונים שלה תקינים. חשבתי שכתבתי שהיינו אצל רופא ואני בקשר איתו. טרם עבר חודש וחצי של טיפול ועוד לא חזרנו על הבדיקה. אותי יותר מעניין האם נמצא בעיות בספיגה. נשלול את זה ונמשיך הלאה.

עוד לא הגעתי למסקנה שיש לה הפרית אכילה ובטח לא אשלוף אותה מבית הספר בצפון לנסיעות מייגעות לפתח תקוה והפסד שיעורים.

אכן, אני אמא שלה ואני לא מעבירה אחריות לפני שאני בטוחה שיש למי להעביר אחרת זאת פשוט רשלנות. העננים נבדק ונמצא נכון עם שני הגדולים :).

היא מודעת לערכים התזונתיים. אם המרקם של הפרי או האוכל לא נעים לה זה קצת מחזיר אותי לוויסות חושי ומאוד אתפלא אם יימצא משהו בתחום הזה.

אמשיך לעקוב ולבדוק ולנסות להבין. היא בררנית באוכל זה די רחוק מהפרעת אכילה.

לגבי טיפולים ושניידר...לצערי המסגרת הציבורית מעולם לא הותה טובה בךהציע זמינות לטיפול וככה רק ברי המזל מצליחים לחדור את מעטפת הבטון ולהכנס פנימה. התורים,אני זוכרת היו ארוכים בטירוף. בסוף בסוף.... הדברים הסתדרו מעצמם. הגדולה נסתה כל מיני טיפולים והגיעה למסקנה הבלתי נמנעת. שהכל חוזר אלינו. התשובה נמצאת בתוך האדם. כך גם הטיפול.

יתכן שזה שונה במקרה של הפרעות אכילה ככל שהן קיימות. זה לא תחום שיש לי בו נסיון.

יד על הדופק. הדברות ושיחות ותקשורת פתוחה, מודעות הורית ... זאת הדרך לטעמי.

לצערי האמון הגדול שהיה לי בפסיכולוגיה הוכיח את עצמו אחרי 22 שנה של נסיונות ככשלון חרוץ. הוא טורם אבל לא מרפא אף אחד:)
 
אחד לא סותר את השני

אפשר לשחרר כשיש מי שתופס את החבל ועד אז יש לעקוב גם אם מהצד ולכוון.

ברגע שלקחתי את החטיפים ובפעם הראשונה עמדתי על כך שקודם תאכל זה פתאום עבד.

עובדה שהיא כן לוקחת כדורים לבד מצחצחת שיניים לבד ועושה שיעורים ועבודות לבד. בלי שאני צריכה להזכיר. רק לוודא. אם למשל וודאתי והתברר שבטעות לא לקחה ריטלין (נדיר) למשל אני כן אסע לבית הספר ואתן לה את הכדור.

מנסיון עם הגדולים אני יודעת שיש שיטות שעובדות ויש שיטות ששיפרתי (החכמתי מאז) ויותר מכך הם לא גדלו מוגבלים. להיפך. ובאמת עזבתי את היד קצת בכח אפילו...רק כשהם כבר ממש היו מסוגלים לקחת את מלא האחריות וגם לשאת בהוצאות.

כמה שנאתי אותם (כן) בגיל ההתבגרות וכמה אני גאה בהם עכשיו.
 
אני חושבת שאנחנו מ

מתנהלים לפי התאור השני שתיארת והוא אכן נכון יותר.
 
אין שום בעיה של דימוי גוף. אין לה בעיה עם הרזון

היא גם לא גבוהה. ואין דיבורים שהיא שמנה.

לפעמים הטענה היא שהמרקם לא נעים לה. היא לא אןהבת למשל קוטג' עם סלט יחד. טבל מוכנה לאכול בנפרד. בחוץ היא מסוגלת בהחלט לאכול ארוחת.שלמה בארומה. לא טעים לה מיץ תפוזים או כל מיץ.טבעי. יתכן שתשתה לימונדה. היא לא אוהבת עגבניות אבל בימים האחרונים אוכלת סלט: עגבניה, מלפפון , פלפל אדום, עלי בייבי, חסה.

זה הגיל שהם מתחילים להץעצל להכים לעצמם ולכן היא תחפף אם בעבר היתה יכולה להכין לשתינו טוסט היום היא תעדיף לוותר על ארוחה מאשר להכין.

היא מבינה שלא כדאי להסתבך עם אמא
. I put my foot down. היא הבינה את המסר. נתתי לזה להמשך יותר מידי זמן. אם אמשיך להקפיד בנחישות שהיא תאכל...היא תאכל. זה לא יהיה 100% אבל זה יהיה יותר טוב.

היום אכלה 2 פרוסות קטנטנות.של בגד עם גבינ"צ על הבוקר וקצת עלי בייבי. ב-8:00 לחמניה שחורה גדולה עם פסטרמה. ב-17:00 פתיתים עם הודו ואגס ובערב סלט עם פיצה נדמה לי.

ההסברים על עירוי, על סכנת עלפון פתאומית ועל טיפול פסיכולוגי עבדו.
 
היא לוחקת ריטלין? זה משפיע על התאבון

לא מפתיע שהיא יכולה להעביר בוקר שלם בלי לאכול כלום.
 
מה בעצם היא לא אוהבת לאכול?

לא לאהוב קוטג' עם סלט, מיץ תפוזים, ועגבניות בכלל לא נקרא בררנות, וזה סופר סטנדרטי. גם להתעצל להכין לא נקרא בררנות, אלא עצלנות. מהתאור שלך (לפחות בפוסט הזה ובפוסט הפתיחה - לא קראתי הכל) לא ברור לי שיש פה בעייה בכלל. אם יש בעייה של ברזל והמוגלובין - אפשר לקחת כדורים, וזה לאו דווקא קשור בכלל לאיך שהיא אוכלת.
 
אזזז גיל ההתבגרות פעם 3 או הפרעות אכילה?

והנה חזרתי


באמת חשבתי שגמרתי עם זה. הגדול חזר הביתה אחרי המבחנים וממש מרגישים בהבדל. כמעט בן 20 והכל שונה. כל המריבות המטופשות ההתערבויות בחינוך של הילדה. ההערות. הכל נרגע. אחרי שבאמת מתחילת השנה כמעט ולא הערתי לו על הלימודים הרגשתי שמלבד הכנת ארוחות חמות ונסיעות שבועיות עם אספקה לטכניון חיינו על מי מנוחות.

גם הבכורה היתה בשבת ופעם ראשונה (!!!) מזה 20(!!) עשרים(!) שנה שצחקנו ונהננו מחברתה ומהשהייה שלה וזה היה הדדי. 3 ימים שלמים. מי שמכיר אותי יודע כמה זה WOW ולא מובן מאליו.

אז מה עכשיו?
הקטנה לא אוהבת לאכול. אני מייחסת מעט חשיבות לאוכל אבל כן לאוכל בריא עד כמה שאפשר. זה לא שאנחנו מתנזרים ממקדונלדס וכו אבל אי אפשר לחיות רק על זה לא כספית ולא ככלכלה לגוף וגם לא בהיבט החינוכי.
היא הגיעה כבר להמוגלובין 9 ולפריטין 1.6 (הקו התחתון של הנורמה הוא 10).
ככלל היא ילדה מאוד גמישה (14) לא סרבנית בכלל אבל הקטע הזה של האוכל נוראי.
דיאטנית לא עזרה בזמנו, שיחות והסברים היא לא רוצה לשמוע. ממש בימים האחרונים לקחתי את כל החטיפים שבעלי קנה והסתרתי אותם (אלוהים עדי כמה אני שונאת את השיטות האלה). היא נעלבה/נפגעה אבל אכלה ואז קיבלה חטיף.
אחרי שני גדולים שהוציאו לי את המיץ על מלחמות בסגנון הזה רק לא בענייני אוכל...פשוט אין לי כח ורצון לחזור למקום המתסכל הזה והכוחני הזה.
באמת חשבתי שעם הקטנה זה נחסך ממני והנה...לא.
עיצות חכמות יתקבלו בברכה.
ממש לא רוצה לחזור למלחמות אבל אם אצטרך אני מרגישה שלמדתי המון מהגדולים ואני יכולה לעמוד על שלי. פשוט...זה מתיש.
תודה
 
אכן אבל מה לגבי ימים כמו שישי ושבת

הם לא לומדים בשישי. וחגים וחופשים.

זה מהבוקר


 
היא לא אוכלת פירות. אגס אולי אם מגישים לה

שום דבר אחר. אם נרפה היא לא תאכל כלום. ההתפתחות של הימים האחרונים זה לא מה שהיה עד היום.

גם היום היה יום טוב מבחינת אוכל אם זה יימשך כך זה יהיה טוב.

כולנו לא שותים מספיק מים
 

אור2221

New member
אני לא מומחית אבל החוסר הזה בהמוגלובין/פריטין

לא יכול להפתר על ידי תוסף תזונתי/ויטמינים? האם היא באמת צריכה שינוי בהרגלי האכילה?

לא ברור לי מה היא אוכלת במהלך היום. מה היא אוכלת לצהריים/ארוחת ערב? בטח לא מקדונלדס.
 
היי אור. מאז שהעליתי את הפוסט

נהלנו שיחה (עוד אחת) והסברתי כמה חמור המצב שלה וכמה חשוב לאכול ושכדורי ברזל אינם תחליף לתזונה. למזלי, זה שכעסתי עליה עשה את העבודה והיא הקשיבה. אכלה כמו שצריך מאז.
&nbsp
לשאלתך. אפשר אבל לא מהיר מספיק. הרמה נמוכה. עם כל וסת הרמה תרד עוד. המאמץ צריך ליהיות בכל החזיתות.
&nbsp
הרי עצם העובדה שהבטן שלה ריקה רוב שעות היום ..רק זה יכול להביא צרות אחרות כמו אולקוס וכד'.
&nbsp
&nbsp
 
אתמול בבוקר למשל היא קיבלה

טוסט אבל עד 10:00 לא אכלה אותו. אחר כך היות שהוא כבר היה קר. היא אכלה בורקס מהקפיטריה וגם זה רק במזל היות שנתתי לה כסף במיוחד (הגעתי לבית הספר להביא לה משהו).
&nbsp
בארוחת צהריים שאכלנו בחמש בערב היא אכלה תפוח"א ובטטה אפויים בתנור ושניצל.
&nbsp
אני לא זוכרת מה היה בערב.
&nbsp
הבוקר היא אכלה שתי ביצים ולחם.
&nbsp
זה נחשב "טוב".
&nbsp
 
כשאת באה לבי"ס ונותנת לה כסף לבורקס, זה מבלבל.

קשה להסביר לה למה אסור חטיפים, שאת נותנת לה בורקס. לא משנה שנתת כסף ולא את הבורקס עצמו. מבחינתה - את סבבה עם זה שבורקס הוא מזון.


בכלל אסור למכור בורקסים בקיוסקים בבתי ספר. חבל שאצלכם הוא קיים.
 
תבחרי את המלחמות שלך

אי אפשר לקבוע לילדים מה לאכול. לא בגיל 4 ובטח לא בגיל 14. אם יש בעיה בהמוגלובין אפשר לפתור אותה עם תכשירי ברזל. אז זה אולי משהו ששווה להתעקש עליו (וגם אז אחרי שהייתן יחד אצל רופא והוא מסביר לה את החשיבות של זה). לגבי האוכל - לדאוג שיהיו בבית דברים מזינים, לא לקנות חטיפים בכלל (רק לקראת אירוח ואז זה שמור לאירוח), אם בא לה חטיף, שתטרח ותצעד לסופר/מכולת ותקנה לעצמה מהכסף שלה. לשאול אותה לפני שאת יוצאת לקניות אם יש משהו ספציפי שהיא רוצה שתקני לבית (כמובן אוכל ולא ממתקים). לא צריך להתרגש אם יש תקופה שהיא אוכלת קצת "זבל" כמו בורקסים. אם בבית אוכלים טוב אז יש סיכוי סביר שמתישהו היא תתבגר ותאמץ את זה.
 
אני די מסכימה איתך :)

אף פעם (מתי מתחילים לאכול מחיות) לא עבד עליה הקטע של אוירון או סיפורי כפית
.
כשהיא לא רצתה לאכול בגיל נניח 8 חודשים ואילך שום דבר לא עזר. עזבנו את זה. הרופא בקופת חולים אמר להרעיב עד שתאכל. סליחה הוא מוזמן להרעיב את ילדיו שלו.

היא נוטלת בהקפדה את הברזל פעמיים ביום. יודעת להפריד ממוצרי חלב ומקפידה. מידי פעם אני מגישה לה אגס (לפני שבוע פעם אחרונה) כן....אני יודעת...אני אשמה :)

כשנפתור את הענין של הלב ונקבל אישור שהלב תקין נרשום אותה לחדר כושר....אולי הפעילות תגביר גם את התאבון.

אולי אני תמימה/לא מבינה אבל אני באמת חושבת שזאת לא הפרעת אכילה והדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה לדחוק אותה לכיוונה.

למדתי כבר שמלחמות מנהלים רק כשבטוחים בנצחון. אז אנחנו משוחחות במקום.
 
לא להחביא חטיפים לנערה בת 14. היא לא ילדה בת 4, היא נערה בת
14. ואם תחביאי ממנה חטיפים בבית, היא תאכל אותם בחוץ.
אני ממש לא חושבת שזו ההתנהלות הנכונה מולה, ובטח שלא צריך להיכנס למלחמות מול אוכל.
מה כן? לשבת ולדבר איתה כמו בנאדם בוגר. כי היא בנאדם בוגר ולא ילדה. אני מניחה שהיא מודעת לחשיבות התזונה (לא בשביל להיות רזה, בשביל להיות בריאה), ושאת לא ממש מחדשת לה אם תסבירי לה שחטיפים זה לא בריא. לשבת יחד ולתכנן תוכנית פעולה, כי נראה שהיא זקוקה לעזרה. לעשות רשימה מסודרת של מזונות בריאים שהיא כן אוהבת לאכול, רשימה מסודרת, ברורה ומפורטת של ארוחות (בוקר, צהריים וערב) שאת יכולה להכין לה (או שהיא יכולה להכין לבד כשאת לא בבית), ולהגיע להסכמה משותפת של כמה חטיפים/ממתקים ביום זו כמות הגיונית, ואלו חטיפים/ממתקים מקובלים גם עלייך. כי גם כאן יש ממתקים שהם רעל טהור (צבעי מאכל, מטוגנים) לעומת חטיפים שהם איכשהו סבירים (שקית קטנה של במבה, שקית קטנה של בייגלה, שקית קטנה של פופקורן - יש כאלו שמכילות 100 קלוריות).
והבעל חייב להיות חלק אינטגרלי בסיפור. אין כזה דבר שקבלתן החלטה משותפת שחטיפים מסוימים הם אסון ואסור להכניס זבל כזה לגוף, ואז הוא ילך ויקנה אותם.
ואין דבר כזה להחביא אוכל מילד בת 14. זו בעיניי התנהגות מאוד מזלזלת בה, שכלל לא מתאימה לגילה.
 
אולי לא כתבתי בפוסט אך כל

מה שכתבת נוסה כבר בעבר. מי שבררן באוכל מבין את הלוגיקה אבל לא יכול לישם.
&nbsp
אני לא החבאתי. אני לקחתי. יש הבדל גדול. אני לא אאפשר כמו שאפשרתי לגדולים קודם לקחת את הפרס ואז לספק את הסחורה. זה לא עובד 20 שנה ואני לא אכנס למשחק הזה שוב.
&nbsp
היא תקבל אחרי שתאכל. אין בזה זלזול יש בזה עמידה ברורה מול ילד בלי לפחד.
&nbsp
היא לא תאכל בחוץ. אני חותמת על זה.
&nbsp
תודה!
 
למעלה