אני קוראת את ההודעה של מייקל ובוכה, כל כך

[צ י פ ו ר שיר]

אני קוראת את ההודעה של מייקל ובוכה, כל כך

קשה לאבד בת , משתתפת בצערך כי רב, אנחנו איבדנו אחינית בגיל 40 אמא ל-3
נפטרה מהמחלה הארורה, והנה לפני תום שנת האבל הגיע הבעל וסיפר להורים שיש לו בת זוג, סיפר כי לא רצה שהם יגלו את זה במפגש אקראי בבית קפה או במקום אחר, גיסתי קבלה את זה למרות הכאב, כי החיים ממשיכים.

 

[צ י פ ו ר שיר]

יש לי בת נשואה שכועסת עלי מכיוון

שבעדפתי החלטה של הבת השניה על פני ההחלטה שלה, כבר שבוע שלא מרימה אלינו טלפון, למרות שיודעת שאני אחרי אישפוז ולא בריאה, ואני חושבת בליבי איך הצלחנו לחנך ילדים שהכל מגיע להם ומקבלים הכל ואפ פעם לא הסכמנו איתם ישר בועטים וכל הטוב והנתינה נשכחת בין רגע ? ואני לא רוצה להתרפס כי אני מספיק נותנת ולפעמים זה קשה כמו ביבסיטר עד שעות הלילה המאוחרות ולא מחשבנת שצריך לנסוע למען לתת לעיר אחרת כי הבת לא גרה בעירי, איך ולמה הילדים לא יודעים לקבל שנותנים גם לילד אחר שזה אח או אחות וישר סוגרים איתנו ההורים חשבון ועושים דום שתיקה.

למה זה כך?

 

[mykal]

משהו ממני,

אנחנו חינכנו ש"מגיע להם" אז עכשיו נא לחשב מסלול מחדש.
במקום להעלב, ובמקום לחכות שהיא תיזום--
תתקשרי אליה--תבקשי שני דברים ספציפייים, בלי הטפת מוסר,
בלי להאשים את ההתנהגות רק בנימה ענינית.
אם תאמר תבקשי מאחותי שנתת לה--הזדמנות שלך, לומר--
1)יש לי זכות לשיקול דעת בלי להסביר לך.
2)את קיבלת הרבה יותר בדרך אחרת.
3)זה לא תנאי למחויבות שלך לעזרה לי כרגע כשאני צריכה.
ולא להתוכח, תראי שיעבוד.

אגב, אני כבר מזמן, לא מדוחת לאף אחד מה כל ילד מקבל או לא.
כל אחד צריך אחרת. ומקבל בהתאם לשיקולי הדעת שלנו ההורים.

 

[mykal]

תודה על ההתיחסות

והניחומים.
אם החתן שלי יגיד שיש לו מישהיא--אשמח בשבילו,
הבת שלי שיחררה אותו, אמרה לו במפורש אתה מספיק צעיר בשביל לבנות מחדש.
ואפילו בקשה שאני אכיר לו, את הילדים אשמור ואדאג כל עוד
יש בידי כח.
היא לא כאן, ואני בהחלט מרגישה בחסרונה, אבל--
צואתה היתה להמשיך בשגרה ולהיות שמחים--אז משתדלת.
את הדמעות סופגת הכרית.