מסיימת דווקא בנימה פסימית משהו

מסיימת דווקא בנימה פסימית משהו

למי למכיר הילדה עדיין בבצלאל. עברה לדירה עם שותפות. כל הזמן בעיות בדירה (עובש). אני פשוט מתחילה לקלוט (לאור חזרה להתנהגויות כל כך מוכרות) שזאת היא. שאין מה לעשות. שזה מה שיש ואת זה צריך לסבול. פעם האשימו אותי כאן שאני לא אוהבת אותה וצדקתם. קשה לי להכיל אותה ולכן קשה לי לאהוב אותה. שום טיפול לא יעזור כאן. יש סוג של השלמה עם מה שהיא.
כשהיא באה לבקר יש חשש ברור ממה שיהיה יחד עם הבנה שטוב אם יהיה זה בונוס. עצוב? כן.

השלושה נפגשו השבוע בבית. כולם יחד. פעם ראשונה מאז כ-3 שנים שאכלנו יחד בשישי בצהריים וכאילו כלום לא השתנה. המריבות אותן מריבות רק שהפעם זה לא שני הגדולים אלה יותר האמצעי עם הקטנה (14 כמעט).

הגדול שלומד בטכניון (שוב מי שזוכר) התמודד עם שנה מאתגרת ביותר וכבר ראה את התהום. בקיץ היתה סדרת מורשת מהצבא וטירונות אותן עבר חלק ובהנאה. הוא יודע היטב מה ההשלכות של אי השקעה בלימודים. עשה מועדי ג ושיפר ב-30 נקודות בשני קורסים. אם אחרי כל זה. אחרי שהוא יותר טוב יותר מה המשמעות של כל התנהלות הוא יתנהל שוב לא נכון....זה משהו שאין לי יותר, ולא צריכה ליהיות לי, שליטה עליו.

לקחתי צעד ענק אחורה בענין הזה כי הכל בידיים שלו ואני מרגישה שמלאכתי הסתיימה. עשיתי את המקסימום כאמא.

נשארה בת ה-14 בבית..הדינמיקה איתה כל כל שונה שאלמלא היא לא הייתי זוכה להכיר הורות אחרת.

אני כאן בפורום כבר כ-10 שנים. מוטרדת לחוצה דואגת בגלל שני הגדולים כשלאחרונה כמעט ולא היה צורך ועם הקטנה... כמעט ואין צורך.

שבת.שלום לכולם
 

נומלה

New member
ועל זה נאמר

ילדים קטנים צרות קטנות. ילדים גדולים, צרות גדולות.

מחזקת את ידייך. תעבדי בעיקר על עצמך לקחת דברים יותר בקלות.
 
שאלה תמידית

מתי תפקידי כאמא ניגמר?
החברה שלי צערים יותר. אך גם בהחלטות של איזו מגמה ללכת, משקיעים אולא בלימודים?
ההשלכות של המעשים שלהם? האם שווה לריב על זה?
 
בוודאי שהתפקיד אינו נגמר

רק בהיבט הזה של ללחוץ על הילד ללמוד.
&nbsp
כל היתר..התייעצויות ודיעה ושיתוף והכוונה אפילו...כל זה לא הסתיים. אנחנו כבר בני 50 ובשנה האחאונה כבר מתייעצים הרבה פחות עם ההורים שלנו (74/84) ועדיין אני מתקשרת לשאול למה הקציצות לא מצליחות לי
 

mykal

New member
משהו בנימה אישית,

לא יודעת מי כתב לך שאת לא אוהבת את הבת,
אני לא מאמינה בזה--העובדה שאכפת לך מוכיחה כמה את אוהבת אותה.
ההורות לעולם לא נגמרת--
מסכימה שצריך קצת לשחרר ולהבין שנתת כלים והקנית ערכים--
ושהם יודעים שאת שם בשבילם--
אבל אנחנו לא חיים את חייהם---

היתה לי בת מושלמת--הצליחה בכל--ממש--
קברנו אותה לפני שבוע--ואני עדין אמא שלה--
למרות שנישאה ויש ילדים--אז כמעט הופכת להיות אמא לנכדים--
ליויתי אותה בכל תקופת המחלה--הייתי שם בשביל הנכדים ובעלה,
אני אבל מבינה שצריך לתת לו עצמאות ולבחור מתי הוא רוצה להיעזר ומתי לא,
שחררתי--הודעתי על היותי--הבחירה בידיהם.

ולכן, לך אומר--אלה קשיים שהם קיבלו ממך כלים ואג'נדת חיים--
כן תעמדי לעזרתם--אם יבקשו--אבל לא אסון אם גם יבינו שלא יכולים
ויצטרכו להתמודד.
את אוהבת אותם--אני בטוחה--תני להם לגדל עמוד שדרה והיה זה שכרך.
 

mykal

New member
ידענו שלא--

כשהתגלה שהיא חולה, זה היה כבר בכל הגוף,
(ואין ולא היה דרך לגילוי מוקדם, הבלוף הלא מדובר)
להפך כבר לפני חצי שנה אמרו 72 שעות.ושרדנו עד כאן.
 
שלא תדעי עוד צער.

אין מילים שיכולות לנחם על אסון כזה.
בוכה איתך.
 
ליבי איתך

מעריכה מאוד את היכולת והכוחות שלך להיות נוכחת עבור משפחתך ופה בפורומים.
 
עדכון מעכשיו. זוכרים את הדיון לגבי

הטכניון ושיעורים פרטיים וזה דהוא הולך להכשל?
&nbsp
זה נראה אז ממש אבל ממש רע. אז אחרי קיץ מטורף ועמוס הוא הצליח אכשהו להעלות שלושה מתוך ארבעה קורסים (כמעט סמסטר שלם) ל-84.3
הוא בעצמו לא מבין איך שיפר ככה
חדוא 65->96
מדר 67->88
פיזיקה 55->88
&nbsp
ממוצע שנתי נדרש? 85.
 

mykal

New member
איזה יופי!

את רואה המאמץ שלך השתלם.
הוא צריך את הדחיפה שלך.
מאחלת לו הצלחה. ולך הרבה נחת.
 
לא רוצה להגיד "אמרתי לך"....אבל....."אמרתי לך" :)

אני אומנם לא אמא אבל משיחות עם חברות/ משפחה ואמא שלי במהלך השנים, אין אמא שלא מפקפקת בהחלטות שקיבלה או האשימה את עצמה בקשיים שילדיה עברו.
&nbsp
אף אחד לא מושלם וכולנו עושים את הטוב ביותר שאנחנו יכולים בהינתן מה שיש לנו. מקריאת הפוסטים שלך והשיחות איתך במסרים, את נשמעת אמא אוהבת, אכפתית, שתעשה את המקסימום כדי לעזור לילדיה.
&nbsp
לדעתי פעלת נכון ךאורך כל הדרך עם בנך ועובדה שבסוף הצליח (בהחלט הישג מבורך, כל הכבוד לו!!!) וכל הנשמות ה"טהורות" שכתבו לך את הדברים הדוחים שתארת- ממליצה להתעלם.
&nbsp
אין לי ספק שאת אוהבת את הבת שלך, אחרת לא היית מתעסקת בכל הסיפור עם הדירות/שותפות וכו....אולי היא לא יצאה בדיוק כמו שרצית אבל זאת היא ונכון, את צריכה להשלים עם זה...אני כן חושבת שאחרי שתצליחי לעשות את זה, יהיה שיפור במערכת היחסים שלכן...אני הייתי ממעיטה את ההתעסקות עם הדירה ונותנת לה להתמודד עם זה ולעזור במידה והיא מבקשת ואת יכולה...
&nbsp
את בסדר גמור, אל תהיה כל כך קשה עם עצמך ואל תתני לאחרים לערער לך את הבטחון...במיוחד לאנשים שאת לא מכירה
 
למעלה