שאלת פלאשבק מבת 18, שהיום היא בת 46

אורית2011

New member
אז אולי הם "סתם" לא ההורים הטובים ביותר בעולם

כאמור, את כנראה גם לא היית הילדה הטובה ביותר בעולם... הכל בסדר.
&nbsp
דרך אגב, אני אומרת את אותו הדבר לילדים שלי. כל פעם שהם מתלוננים עלי בפני, בדרך כלל אחרי שהם ראו איזה תוכנית חינוך ומחליטים שאני לא יאנוש קורצ'אק, אז אני מזכירה להם שאני עושה את המיטב אבל גם אני קיבלתי את הילדים הרגילים ולא איזה פוליאנה. לעומת זאת, הילדים הרגילים האלה הם בדיוק מה שאני רוצה, כי בעיני הם הכי הכי והכי שלי, ואני מקווה שהם פעם יחשבו את אותו הדבר על אמא שלהם. החוכמה זה לאהוב גם כשלא מושלמים.
 
כך לימדו אותי.


"אם אינך יודע את סוד הדיבור, למד את סוד הוויתור".
אני חושב שזו עריצות לא לדבר עם הילד - זה בא ממקום של "לא עשו (הילדים) כמו שאבאמא רוצים".
אני חושב בנוגע לביקור בצבא - אם הייתי במקומם, הייתי פשוט אומר לך: "טוב, פעם אחרת...".

&nbsp
&nbsp
 
אני שומעת אותך

שומעת אותך חיה את הסיטואציה הזו שבה את לעומתם, מרגישה שהם לא מבינים אותך (והם, מן הסתם, מרגישים שאת לא מבינה אותם)
אני רוצה להגיד לך שכל מה שעשית היה סביר בזמנו. וגם מה שהם.
שיכול להיות שהקושי שלך להשתחרר מזה כל השנים, נובע מכך שאת מנסה לראות מי צודק, כשלמעשה כולם צודקים. אני מציעה לך לאפשר לעצמך להרגיש את הכאב שהרגשת אז (וכנראה שסוחבת איתך עד היום), על הפער בין הרצונות שלך לשלהם, על הרצון שיבינו אותך, על התחושה של חוסר תמיכה, בלי לשים כובד משקל על האשמה שלהם. אולי אפילו לכתוב מכתב לאותה ילדה בת 18, ואת כבת 46 להכיר בכאב שלה ובקושי שלה, להבין אותה, להכיל אותה.
יכול להיות שאם היית אמא היום, היה לך יותר קל לרפא את הפצע הזה, מצד אחד אולי היתה לך יותר מידה של הזדהות עם הדאגה של הורייך ומצד שני אולי היתה לך יכולת לתת יותר הבנה ותמיכה לילדייך שלך.
רגשות קודם כל צריכים הכרה, ומתוך ההכרה נפתחים נתיבים חדשים.
 

La Milagrosa

New member
שוב, זה לא דבר שאני "סוחבת" או מכביד עליי.

נזכרתי בזה בגלל איזו שיחה מאד נקודתית עם אמי, שהציפה את שני הזכרונות האלו. לא כל דבר שאתה חושב עליו פעם בעשר שנים הוא בהכרח דבר שמפריע לך או מכביד עליך.
לכתוב מכתב לילדה בת ה-18? ממש לא מדברים אליי הדברים האלו.
אני ממשיכה לקרוא את התגובות בדיון שפתחתי כי זה מעניין, אבל מבחינתי הנושא פתור מזמן.

תודה רבה על התשובה וההשקעה.
 

La Milagrosa

New member
חחח לא, בכלל לא.

ואם לא הייתי עושה הפלה במילא הייתי מוסרת את התינוק לאימוץ.
 

kramerkaren

New member
עונה את דעתי

קודם כל - גם בגיל 18 ("כבר" היית בת 18? את מתכוונת ל"רק", לא?) וגם עם חבר קבוע אפשר לקבל איידס. ואיידס של לפני 28 שנים הוא מאד שונה מאיידס של היום. להגיד שהייתי מאושרת אם בת ה- 18 שלי הייתה מגיעה הביתה ומספרת שהיא בהריון? לא. לא הייתי. הייתי לחוצה, הייתי דואגת, הייתי מוטרדת. סיכוי סביר שאיפשהו הייתי גם כועסת, אולי בעיקר על עצמי, שלא הכנתי אותה מספיק טוב לחיים. אין צל של ספק שזה היה מתבטא גם כלפיה.
הייתי עושה הכל למענה. שזה בדוק מה שהם עשו עבורך. הייתי מחפשת פתרון, מלשמת, לוקחת, תומכת. באופן אידיאלי הייתי מצליחה להימנע מהטפת מוסר ומ"שלא יקרה שוב, גבירתי הצעירה", לא יודעת אם בסערת הרגשות הייתי מסוגלת. כן הייתי מתחרטת על כל מילה שנאמרה שהיא פחות מ 100% אמפטיה ותמיכה.
לגבי סעיף 2. אני גם הייתי נלחצת ודואגת ממערכת יחסים כו, בטח ובטח לאור העובדה שלא הוכחת עד אותו זמן בשלות או בדרות או יכולת התמודדות. ובהחלט הייתי נעלבת אם היו מקציבים לי שעות הגעה. כנראה שהייתי אומרת - לא רוצה, לא צריך, ולא מגיעה בכלל.
&nbsp
את כותבת, בגיל 46, כמו ילדה קטנה. אפילו ילדה הרבה יותר צעירה מ- 18. אני קוראת אותך ואומרת - איפה הגבולות? איפה הכבוד? ומילא - הם לא היו כשהיית מתבגרת וכל הכרוך בזה, אבל איפה הם עכשיו? כמעט 30 שנים אחרי??
אני קוראת את הפוסט ובאמת לא מבינה מה את רוצה מהם? שיגידו "מברוק" על הריון בגיל 18? שיגידו מזל טוב למראה גבר בן 30 שמסתובב עם ילדה בת 18? ומה בכלל הוא רצה ממך? מה יש לו במשותף עם מישהי ככ צעירה? גם אותי זה היה מלחיץ ומדאיג. עד אותה נקודה הוכחת שיש לך מעט מאד הבנה במערכות יחסים בוגרות, אז מה השתנה? למה שהפעם יחשבו שיש לך?
&nbsp
&nbsp
 
למעלה