אז..למי שמכיר...
הילד בטכניון. התחילו המבחנים. יש לו כאבים בצוואר מלחץ. הוא לא אוכל מלחץ והוא לא אוהב שהוא צריך לשלם כל כך הרבה עם מורים פרטיים (אנחנו משלמים כמובן. עשינו את החישובים שלנו והיות שאין דיבורים מצידו על נסיגה, ויתור או חוסר רצון להמשיך. זאת הדרך ללכת בה).
השאלה שלי ממוקדת הפעם
מה אני יעולה לומר או לעשות שעוד לא עשיתי (אוכל מבושל מהבית שאנחנו מביאים לו קפוא כל שבת והוא צריך להפשיר ארוחה ולהעביר לצלחת. פיתות ופסטרמה או גבינה צהובה וכו... פרטים קטנים רק מנסה לומר שדואגים שיהיה לו. ולאחרונה גם הכנתי לזניה ןכל זה לא חשןב כי הוא לא מספיק לאכול בזמן. היום למשל אכל טת הפיתה של שתיים בצהריים רק בתשע וחצי בערב) ...
הצעתי לו שיזמין פיצה והוא לא רוצה לבזבז כסף (כן חינכנו היטב...נסיונותי לומר לו שעכשיו כשהוא רחוק מהבית ובלימודים זה לא הזמן לחסוך...לא עוזר)..
מה אפשר לומר שלא יעצבן?
אנחנו בקשר כל הזמן כלומר מחליפים דברים פה ושם במהלך היום אם זה שיתוף ואם זאת עזרה או הענות לבקשה. אנחנו זמינים...מה עוד אפשר לעשות בשבילו. להקל עליו? אולי אי אפשר?
אומרים לי שככה זה. שכל סטודנט בשנה א מרגיש ככה...זה לא מנחם אותו.
תודה
הילד בטכניון. התחילו המבחנים. יש לו כאבים בצוואר מלחץ. הוא לא אוכל מלחץ והוא לא אוהב שהוא צריך לשלם כל כך הרבה עם מורים פרטיים (אנחנו משלמים כמובן. עשינו את החישובים שלנו והיות שאין דיבורים מצידו על נסיגה, ויתור או חוסר רצון להמשיך. זאת הדרך ללכת בה).
השאלה שלי ממוקדת הפעם
מה אני יעולה לומר או לעשות שעוד לא עשיתי (אוכל מבושל מהבית שאנחנו מביאים לו קפוא כל שבת והוא צריך להפשיר ארוחה ולהעביר לצלחת. פיתות ופסטרמה או גבינה צהובה וכו... פרטים קטנים רק מנסה לומר שדואגים שיהיה לו. ולאחרונה גם הכנתי לזניה ןכל זה לא חשןב כי הוא לא מספיק לאכול בזמן. היום למשל אכל טת הפיתה של שתיים בצהריים רק בתשע וחצי בערב) ...
הצעתי לו שיזמין פיצה והוא לא רוצה לבזבז כסף (כן חינכנו היטב...נסיונותי לומר לו שעכשיו כשהוא רחוק מהבית ובלימודים זה לא הזמן לחסוך...לא עוזר)..
מה אפשר לומר שלא יעצבן?
אנחנו בקשר כל הזמן כלומר מחליפים דברים פה ושם במהלך היום אם זה שיתוף ואם זאת עזרה או הענות לבקשה. אנחנו זמינים...מה עוד אפשר לעשות בשבילו. להקל עליו? אולי אי אפשר?
אומרים לי שככה זה. שכל סטודנט בשנה א מרגיש ככה...זה לא מנחם אותו.
תודה