אבחון זה קשה. אנחנו רצים אחריו כאילו
הכותרת תתן לנו מזור אבל היא לא.
הגדולה שלי ואני הלכנו שום לנוירולוגית כדי לבדוק האם יש משהו מאחורי הכאבים מעבר לפיברומיאלגיה. אחרי מה שנראה כהאזנה עמוקה של הרופאה לתלונות ובדיקה נוירולוגית היא אבחנה בעיה באישיות והפנתה (גם היא. היא לא הראשונה) לפסיכיאטר בטענה להפרעת אישיות.
זה לא חדש. זאת לא אבחנה ראשונה ומי שמכיר את הסיפורים שלי יודע שיש לה issues. נכון היא השתנתה מאוד לטובה אבל לפני שנכנסנו לרופאה היא התפרצה פעמיים על אנשים זרים ברחוב. פעם אחת על מישהי שהעירה לה על כך שהיא ישבה עם רגליים על כסא (לא שמתי לב לזה ולא הערתי למה ומה הקשר בין הץנהגותה לחינוך של 20 שנה
). ... ופעם שניה איזה איש העיר "כמה אתן נחמדות. תיהיה נחמדות כל יום כדי שיהיה לי נעים כל בוקר“. היא יצאה עליו כמו רוכלת בשוק עם קללות ששרפו לי האוזניים
.
המשחק ילדים שהיה חלק ממנו מגיל 6-9 שרט אותה ואין מה לעשות. אין לזה פתרון. להעיר להסביר לדבר לשוחח לצעוק לכעוס....
אחרי שאמרתי לה שפשוט אי אפשר ליהיות במחיצתה ואמירה שלה שהייתי אולי צריכה לשמור עליה יותר טוב (קומה עליונה בבית של הסבתא) אמרתי לה שהיא צודקת. 'הייתי צריכה להדביק אותה אלי ולא לתת לה לזוז. חששתי מהסבא (בלי סיבה מוצדקת רק מפחד מדברים כאלה) ובסוף זה קרה עם הבן דוד שלה שהיה שנה וחצי יותר גדול. משחק שיצא משליטה? ילד מניפולטיבי ורצון שלה להמשיך או פחד להפסיק? היא סיפרה במעורפל רק בגיל 18)....
מיצינו את הטיפולים הנפשיים. כשהלכה לא נגעה בזה כנראה ובתכלס רק היא יכולה לרפא את עצמה...
דווקא הלימודים מטיבים איתה...
הרגשה רעה מאוד יש לי היום. זה יעבור. אבחון לא משנה כלום.. עדיין אנחנו נשארים עם עצמנו.
יום נעים
הכותרת תתן לנו מזור אבל היא לא.
הגדולה שלי ואני הלכנו שום לנוירולוגית כדי לבדוק האם יש משהו מאחורי הכאבים מעבר לפיברומיאלגיה. אחרי מה שנראה כהאזנה עמוקה של הרופאה לתלונות ובדיקה נוירולוגית היא אבחנה בעיה באישיות והפנתה (גם היא. היא לא הראשונה) לפסיכיאטר בטענה להפרעת אישיות.
זה לא חדש. זאת לא אבחנה ראשונה ומי שמכיר את הסיפורים שלי יודע שיש לה issues. נכון היא השתנתה מאוד לטובה אבל לפני שנכנסנו לרופאה היא התפרצה פעמיים על אנשים זרים ברחוב. פעם אחת על מישהי שהעירה לה על כך שהיא ישבה עם רגליים על כסא (לא שמתי לב לזה ולא הערתי למה ומה הקשר בין הץנהגותה לחינוך של 20 שנה
המשחק ילדים שהיה חלק ממנו מגיל 6-9 שרט אותה ואין מה לעשות. אין לזה פתרון. להעיר להסביר לדבר לשוחח לצעוק לכעוס....
אחרי שאמרתי לה שפשוט אי אפשר ליהיות במחיצתה ואמירה שלה שהייתי אולי צריכה לשמור עליה יותר טוב (קומה עליונה בבית של הסבתא) אמרתי לה שהיא צודקת. 'הייתי צריכה להדביק אותה אלי ולא לתת לה לזוז. חששתי מהסבא (בלי סיבה מוצדקת רק מפחד מדברים כאלה) ובסוף זה קרה עם הבן דוד שלה שהיה שנה וחצי יותר גדול. משחק שיצא משליטה? ילד מניפולטיבי ורצון שלה להמשיך או פחד להפסיק? היא סיפרה במעורפל רק בגיל 18)....
מיצינו את הטיפולים הנפשיים. כשהלכה לא נגעה בזה כנראה ובתכלס רק היא יכולה לרפא את עצמה...
דווקא הלימודים מטיבים איתה...
הרגשה רעה מאוד יש לי היום. זה יעבור. אבחון לא משנה כלום.. עדיין אנחנו נשארים עם עצמנו.
יום נעים
