מרגישה כועסת מתוסכלת וכועסת....
הבן הצליח להגיע לטכניון אחרי שהשקעה מסיבית שלנו גם בשיעורים פרטיים לבגרות וגם השקעה נפשית. ילד מוכשר צריך לעזור לו לממש את הפוטנציאל אבל עקשן נשאר עקשן. ואני די סומכת על הפורום שיסיח את דעתי מהצרה האמיתית ע"י התנגשות בי
.
מתחילת השנה היתה לו אפשרות לקחת שיעורים פרטיים ב-30 ש"ח בתוך הטכניון אבל היי. למה לו?
אז לא לקח. כל פעם שהתלולנן שקשה הצעתי עזרה. לא רצה. הגענו לסוף. צריך לזכור שהוא לא סטודנט רגיל אלא עתודאי שמחוייב לממוצע מסויים ממוצע שהוא כפי שהנראה לא יגיע אליו. הוא בחר תחום קשה לתואר כפול זה לא פשוט לאף אחד.
הצעתי שוב לפני חודש לא רצה. לפני עשרה ימים התברר סופית שהוא מכין אותנו נפשית לזה שהוא לא יצליח. הצעתי שוב. הצעתי למצוא לו מורים כי לו אין זמן לנשום וזה באמת גוזל המון זמן. בנתיים כמובן שכל החונכים עושים מבחנים בעצמם אז אין חונכים. אז מדובר על מורים בשכר מלא
.
מצאתי טלפוניםשל כ-5 מורים והעברתי אבל הוא היה עסוק וכל הסבריי על זה שאם אין לו תאריך לשיעור אין לו כלום. אז הוא "התפנה" לזה רק עכשיו ואני לא טוענת שהוא משחק....יש לחץ אבל הוא גם לוקח את הזמן לאכול ולעבור על כל הוואצאפים הצאטים והאינסטגראמים או הסנאפצאט ושאר גוזלי הזמן...
אז....התקשר לשניים מתוך החמישה. לקח לי חצי יום להוציא ממנו שבעצם הוא לא התקשר לעוד שניים מהרשימה ועכשיו אני מנסה ללא תוצאות להשיג עוד כמה וזה כבר עולה לי בבריאות. אני עצבנית, מתוחה ושונאת לעשות דברים תחת לחץ.
מאז עושים. מוותרים? עוזבים את התוכנית? מורידים ידיים?
הוא ילמד מזה? לתת לו לשאת בתוצאות? שאר עיצות מהסוג הזה....לא עוזר לי...
רק מוציאה קיטור. אל תתרגשו זה תיכף יעבור אני אתעשת ואמצא משהו. אולי ואולי לא. אולי זאת סוף הדרך באמת....
קצת מרגיש כאילו כל ההשקעה ירדה לטמיון ואיתה התבזבזו חיי....וכן אני חייה דרכו וכן הוא מגשים את חלומי לא שונה מכל אמא יהודייה/פולנייה שרוצה שבה יהיה רופא או משהו כזה....וכן אני רוצה שחייו יהיו קלים מחיי. הכל נכון.
בא לי לשבור משהו...
הבן הצליח להגיע לטכניון אחרי שהשקעה מסיבית שלנו גם בשיעורים פרטיים לבגרות וגם השקעה נפשית. ילד מוכשר צריך לעזור לו לממש את הפוטנציאל אבל עקשן נשאר עקשן. ואני די סומכת על הפורום שיסיח את דעתי מהצרה האמיתית ע"י התנגשות בי
מתחילת השנה היתה לו אפשרות לקחת שיעורים פרטיים ב-30 ש"ח בתוך הטכניון אבל היי. למה לו?
אז לא לקח. כל פעם שהתלולנן שקשה הצעתי עזרה. לא רצה. הגענו לסוף. צריך לזכור שהוא לא סטודנט רגיל אלא עתודאי שמחוייב לממוצע מסויים ממוצע שהוא כפי שהנראה לא יגיע אליו. הוא בחר תחום קשה לתואר כפול זה לא פשוט לאף אחד.
הצעתי שוב לפני חודש לא רצה. לפני עשרה ימים התברר סופית שהוא מכין אותנו נפשית לזה שהוא לא יצליח. הצעתי שוב. הצעתי למצוא לו מורים כי לו אין זמן לנשום וזה באמת גוזל המון זמן. בנתיים כמובן שכל החונכים עושים מבחנים בעצמם אז אין חונכים. אז מדובר על מורים בשכר מלא
מצאתי טלפוניםשל כ-5 מורים והעברתי אבל הוא היה עסוק וכל הסבריי על זה שאם אין לו תאריך לשיעור אין לו כלום. אז הוא "התפנה" לזה רק עכשיו ואני לא טוענת שהוא משחק....יש לחץ אבל הוא גם לוקח את הזמן לאכול ולעבור על כל הוואצאפים הצאטים והאינסטגראמים או הסנאפצאט ושאר גוזלי הזמן...
מאז עושים. מוותרים? עוזבים את התוכנית? מורידים ידיים?
הוא ילמד מזה? לתת לו לשאת בתוצאות? שאר עיצות מהסוג הזה....לא עוזר לי...
רק מוציאה קיטור. אל תתרגשו זה תיכף יעבור אני אתעשת ואמצא משהו. אולי ואולי לא. אולי זאת סוף הדרך באמת....
קצת מרגיש כאילו כל ההשקעה ירדה לטמיון ואיתה התבזבזו חיי....וכן אני חייה דרכו וכן הוא מגשים את חלומי לא שונה מכל אמא יהודייה/פולנייה שרוצה שבה יהיה רופא או משהו כזה....וכן אני רוצה שחייו יהיו קלים מחיי. הכל נכון.
בא לי לשבור משהו...
