הימים האלה שפתאום מרגישים שהם גדלו

[איה תפוס]

הימים האלה שפתאום מרגישים שהם גדלו

מסתדרים לבד או אפילו יודעים יותר טוב מאמא ואבא. שעושים ומצליחים..שטוב להם....הימים האלה שכל כך חסרו לי עם שני הגדולים עד גיל יחסית מבוגר שלהם.

הימים האלה שמרגישים בהם את המתיקות הסיפוק וההנאה. זה שווה הכל.

 

[adif11]

מסכימה עם כל מילה

 

[מחשבות]

האמצעית שלי, י"ב, מקטרת שמזמנים אותה למשמרות בעבודה

בלי להתחשב שיש לה מתכונת. איך פתאום הבכורה, שהתרגשתי עד דמעות כשנכנסה לכיתה א', כבר יותר מחצי שנה בצבא לאחר סיום קורס הנדסאים, האמצעית מסיימת י"ב והקטנה מסיימת חטיבה.
ממש לא הרגשתי איך כל זה קרה ואני לא מההורים הלא מעורבים. פשוט זרם כנהר איתן.

 

[איה תפוס]

רואה? אני מקנאה...כי המסלול

שלך עבר בלי להרגיש ואילו את שלי הרגשתי היטב. כמו לנסוע עם צמיגים מנופחים מידי אחרי צליפת שוט על במפרים עירוניים

לכן עכשיו...לעיתים...זה כזה wow. וואלה. אייקון פותח עיניים, או שלווה שאני לא מכירה.

 

[מחשבות]

זה רק נראה כך מלא שלווה. רק כי לא התערבתי בכלל

גם לא סבלתי מכאבי הגדילה. מבחינתי, לא היתה סיבה להתערב ובית הספר היה מיסודי ועד תיכון גורם זניח לגמרי. אפילו מיותר.

 

[אימם]

אז היא בסוף הלכה למסלול הנדסאים? יפה

איפה הציבו אותה?
היא מרוצה?

 

[מחשבות]

הלכה וכרגע משרתת במרכז הארץ. לא הוצבה

בדיוק היכן שרצתה מטעמי בריאות.

 

[אימם]

לגמריי

שמחה לקרוא הודעות כאלה במיוחד ממך

 

[איה תפוס]

מישהי פעם אמרה שאני לא רואה

את הטוב שבהם...או משהו בסגנון.
&nbsp
זה בגלל שהמאזניים נטו לצד השני ודווקא בגלל זה עכשיו אני יכולה להעריך את הטוב שהגיע.
&nbsp
נשארנו בבית עם הקטנה וחשבנו לעצמנו איזה מזל שלסיום סיומים נשארנו דווקא איתה ומה היה עולה בגורלנו אם דווקא האחרון היה נשאר אחד משני הגדולים.
&nbsp
התאבדות נשקלה בכובד ראש

&nbsp
אני בכלל לא תופסת איך צלחנו את השנים הקשות האלה...אחת ההוכחות שלא דמיינו את הקשיים עם הגדולים היא שחמותי נשברה ויחלה לרגע שהגדולה תעזוב.