נער שתקן סגור

[amitg26]

נער שתקן סגור

שלום,

בני בן 14 , תלמיד מצטיין וילד טוב.
הוא בן הזקונים ויש לו עוד אח בן 18 ואחות בת 22.
את רוב זמנו הוא מבלה בחדרו הסגור במחשב ובסלולר.
יש לו חברים בבי"ס אבל הוא לא נפגש איתם אחה"צ,
הם לפעמים משחקי ומדברים דרך האינטרנט.

הסיבה שרציתי להתיעץ היא שהוא מאד שתקן וסגור,
הוא ממעט בדיבור, בקושי אפשר לדבר איתו, הוא לא
מספר חוויות ובקושי משתף.
בפגישות משפחתיות הוא יושב ולא פותח את הפה
ואם פונים אליו הוא עונה עניינית וזהו.

מהצד זה לא נראה הכי טוב... חוסר תקשורת.

אולי מבחינתו הכל תקין אבל אותי המצב הזה מטריד מאד.
אנחנו חיים בעולם עם תקשורת בין אנשים ואני מוטרד
מהמחשבה הוא יסתדר בעבודה, בצבא, לימודים ....

מנסיונם של אחרים, האם זו גזרת גורל ואופי ?
אפשר לעשות משהו, יעוץ, טיפול, פסיכולוג ?

אני חרג לגורלו שיתבגר...

תודה

עמי

 

[חובטת שטיחים]

אני בעד לעשות, לא לדבר

תעשו משהו ביחד: תצבעו את הבית, תצאו לקמפינג, תןך כדי כבר יתפתח שיח. אולי אם הוא יפתח אליך הוא יפתח לעוד דברים.

 

[אשרז4]

הוא תמיד היה כך?

איך הוא עם האחים שלו?
יש בני משפחה קרובים אליו בגיל שאתם בקשר רצוף?
&nbsp
איך הוא עם חברים.. יש חברים? לפעילויות של הכתה הוא הולך?
אני לא יודעת אם נהוג אבל היתי מנסה לברר דרך המחנכת איך הוא בכתה מבחינה חברתית.
&nbsp
לי פשוט קפץ שכתבת על מפגשים משפחתיים- אני הייתי ילדה כזו.
שתקתי במפגשים משפחתיים ובכלל בדברים מרובי קהל.
כשהייתי בת 11 לערך חברה של סבתא שלי ייעצה לה להגיד להורי לקחת אותי לרופא כי אולי אני אילמת או עם בעיות דיבור.
&nbsp
בגיל הנעורים.. היו לי חברים וחברות ואף חבר אבל.. אם הינו נפגשים כל החברה של אח של בעלי.. היתי שותקת. לא היתי מוצאת מה לומר או שהייתי מוצאת אחרי שכבר עברו נושא.
גם בעבודה חדשה לקח לי זמן לדבר חופשי ולא רק שאלות ספציפיות על עבודה.
&nbsp
זה נבע מביישנות, חוסר בטחון, דקדקנות וכד'.
&nbsp
כיום הרבה יותר טוב.
&nbsp
אני מניחה שטיפול יכול לעזור אבל זה חייב לבוא מרצון שלו.
&nbsp
יכול להיות שבין החברים הוא סבבה.
מבחינת תחושתו- טוב לו
אחה"צ רוצה את השקט שלו והקשר באמצעות מחשב מספק לו את הצורך לחברה (יודעת על רבים כאלו במיוחד בנים בגילאים הללו)
ומולכם.. יכול להיות שאתם פחות מעניינים אותו
וכל זה בנוסף למעט ביישנות וחוסר בטחון עצי וגיל ההתבגרות.. מובילים למצב זה

 

[amitg26]

מתעצם עם הגיל

בכיתות הנמוכות הכל היה נראה בסדר, היו לו חברים והוא אפילו ישן אלצם.
אבל בכיתה ה, ו חל מיפנה והוא התחיל להסגר.
הוא בקשר טוב עם האח הגדול יותר אבל עכשיו הוא התגייס אז הוא די לבד.
לפעמים אני שומע את הבן משחק במחשב עם חברים ושומעים שיחות ארוכות
אבל זה וירטואלי.... זה דור אחר.
כללית אנחנו ההורים לא הכי דברנים וברברנים אז גם הבן יצא משהו בסגנון.

 

[הייתיאביבקיץ]

אם הוא מדבר עם חברים כשהוא משחק, זה כבר משהו

אני מקווה שהכוונה שהוא משחק עם חברים שהוא מכיר.
כלומר - זה בסדר לשחק גם עם זרים, אבל חשוב לדעת שיש אנשים שהוא מכיר ביום יום, ונוצרה מספיק קירבה כדי שישחקו ביחד.

וחשוב מה שהוספת, שגם אתם שתקנים.

לדעתי, הם עכשו הרבה במחשב. באמת עולם אחר. אבל הנערים שאני מכירה - לא רק במחשב. לפחות פעמיים בשבוע יוצאים מהבית לאיזו פעילות עם חברים. אם הבן שלך רק בבית, אני כן הייתי מנסה לעזור לו למצוא תחומי עניין שיוציאו אותו וככל הנראה גם יגרמו לו לפגוש אנשים. חוג צילום, רכיבה על אופניים, מכון כושר, נגינה, טיפוס על קירות... מה שמדבר אליו

 

[iris mom of two]

יש לי כזה

יש לי קשר מאד הדוק איתו, ודברתי איתו על זה.
&nbsp
הוא בפרוש אמר לי שאם הוא לא מרגיש שיש לו משהו חשוב להוסיף, הוא לא ידבר. יותר נוח לו להקשיב ולשתוק. כשהוא בבית הוא בעיקר בחדר שלו על המחשב - משחק עם אחרים. הוא כמעט ולא נפגש עם אף אחד.
&nbsp
אבל...
&nbsp
יצרתי איתו את הקשר ההדוק בזה שאני עסקתי בפעילות שמעניינת אותו. ראיתי איך הוא משתנה ומתלוצץ עם חברים כשהוא במקום שמרגיש לו בטוח ונעים. פעם הראשונה שראיתי אותו יוזם שיחה היתה כשהוא היה בן 15. זה היה בג'ים טיפוס, אני ואחותו היינו בצד השני של הג'ים. לא שאלתי אותו על זה, לא נכנסתי לשיחה! רק צפיתי מרחוק וחייכתי
&nbsp
מה הוא כן אוהב לעשות מלבד משחקי מחשב? והאם הוא מדבר עליהם? תשאל אותו על דברים שמעניינים אותו. נסה שהוא ילמד אותך משהו. תתפלא, אבל הוא פשוט מופנם, וזה בסדר.

 

[schlomitsmile]

יכול להיות שהכל בסדר, ויכול להיות שלא
לא נוטה להכנס לשירשורים דרך העמוד הראשי

בנעוריי הייתי די כמוהו (רק שאז לא היו מחשבים ביתיים)
אז מסכימה עם המחשבה שיש טיפוסים כאלה וזה אופי וזה בסדר,
עם זאת, גיל ההתבגרות הוא גיל מורכב- במיוחד עבור אנשים רגישים מאד,
וכשהמורכבות הזאת סגורה בפנים, זה עלול חלילה להיות סיר לחץ מסוכן.
ואני לא מדברת בעלמא...
הנקודה היא שבהחלט יתכן שהכל בסדר,
אבל אולי לא- ואין לך דרך לדעת כי הוא נועל הכל בפנים.

נקודות שנראות לי שוות בירור:
אתה כותב שבסביבות גיל 10 חל מפנה- אולי קרה לו משהו שהוא לא סיפר?
האם יש לך מושג מה קורה בשיח הוירטואלי שלו?
אתמול, לרגל יום בטיחות באינטרנט (או משהו כזה) פורסמו נתונים מבהילים
על מספרי בני הנוער הסובלים מבריונות רשת לסוגיה.

אולי האח הגדול יוכל לעזור לברר? האם הם מדברים איכשהו?

מצטרפת להמלצה להתקרב אליו דרך העולם שלו-
למשל ללמוד לשחק במשחקי המחשב החביבים עליו,
או לפנות אליו דרך האינטרנט- למשל לכתוב לו מייל.
פשוט שיידע שאתה אוהב אותו, דואג לו, ושאתה שם בשבילו כשירצה.

 

[אימם]

למה שלא תלך לפסיכולוג?

ככה תשיג שני דברים:
1. תבדוק אם החששות שלך מוצדקים או שתפסיק לחשוש
2. אולי תלמד את הדרך הנכונה לתקשר איתו ו/או להבין אותו

 

[מחשבות]

כל עוד לא חל מפנה חריג כלשהו, הדאגה פחותה.

אם ממילא זה האופי שלו מאז ומתמיד, גיל ההתבגרות מחזק את זה. הגדולה שלי היא כזו, כבר חמישה חודשים בצבא והפלא ופלא, חיים שלמים יש לה שם עד שבעידן הווטסאפ היא שוכחת שיש לה משפחה וצריך לזרוק אליה מילה.
התקשורת דרך המחשב אינה עניין לזלזל בו. ככה עולמנו בנוי היום וכל עוד יש תקשורת, דיינו.
כשמתבגרים, השינה אחד אצל השני לא תמיד נוחה ויש מתבגרים הנוטים להתבודד כשלא תמיד נוח להם עם גופם.