בין שאלת ״מה הייתם עושים״ לבין סתם לפרוק....

הוא היה קשה מאד.

השאלות היו לא רק מאתגרות, אלא גם משעממות...
כלומר- לא שאלות מחשבה, אלא שאלות של עבודה שחורה ופרטים קטנים.

הילדה פספסה בפרטים הקטנים. אז אכן למדנו לקח, ואמרתי לה איך ועל מה להקפיד. ואני חושבת שהיא הבינה.

ואני לא מתכוונת להתלונן על זה. שהמורה תתן מבחנים קשים, אם היא רוצה. זו שיטת הלימוד שלה. הילדה תחליט אם היא רוצה להישאר בקבוצה מתקדמת ולהתאמץ, או לא.

מה שמפריע לי, זה שזה צריך לבוא ממני. למה מורה כותבת ״21״ וזהו. למה מורה לא כותבת ליד זה ״שימי לב, את יודעת את החומר אבל לא קראת את כל השאלה בתשומת לב״ או משהו מהסגנון הזה? או להגיד לכל הכיתה בשיעור ״אני רואה שרבים מכם הסתבכו כי לא ענו על כל התת סעיפים. חבל, פעם הבאה תקראו את השאלה כמה פעמים, ואני בטוחה שתצליחו יותר״.
זה מה שאני מתכוונת שהמורה היא כמו מכונת ציונים. היא חישבה, נתנה ציון. זהו. מאחורי הציון לא עומד תלמיד שצריך ללמוד ולהתקדם ובפעם הבאה להצליח קצת יותר...
 
שאלות מאתגרות ומשעממות קצת נשמע כמו אוקסימורון


בכל מקרה, אם הטעויות הן טעויות של הקפדה על הפרטים, או דילוג על סעיפים, אני באמת לא רואה פה איזושהי פשלה של המורה בכך שהיא לא כתבה ליד כל שאלה שלא קראו אותה היטב, וכו'. די סביר שהיא אומרת להם דברים כמו לבדוק את החישובים, לקרוא היטב, לא להגיש לפני שבדקו, וכו'.
בנימה אישית, לגבי בדיקה עם הערות אישיות - אני עבדתי פעם כבודקת תרגילים באוניברסיטה. לקחתי את העבודה מאוד ברצינות, הערתי לכל אחד על כל שאלה שהוא טעה בה, איפה הוא טעה ואם יש בעייה בהבנה - הסברתי. ואם הייתה בעייה שחזרה אצל סטודנטים רבים, העברתי אותה למתרגל שידבר על כך גם בשיעור.
בסוף הסמסטר האחד שעבדתי שם, קיבלתי שבחים מאוד גדולים מהמתרגל (מסתבר שיש איזה משוב שהם צריכים למלא או משהו כזה)... והתפטרתי. זו פשוט הייתה עבודה רבה מדי. אולי הפעם המורה קצת פישלה, וכן הייתה צריכה להעיר טיפה יותר - אבל אלה השיקולים שלה. יכול להיות שהמטרה שלה הייתה פשוט לא לעשות מזה ביג דיל - אז היה מבחן אחד לא טוב, לא נורא, זה לא אומר כלום. ובמיוחד כשלפי מה שאת מתארת - זה באמת לא אומר כלום.

במקומך, הייתי מאוד שמחה שהיא לפחות בודקת את המבחנים כמו שצריך. לאחותי היו מורות שאפילו את זה לא עושות, ועל מבחן כמו שאת מתארת היא הייתה יכולה לקבל 90, גם אם היא רק כתבה את השם שלה או משהו כזה. אצל הבת השנייה שלי יש להם הכתבות - והם בודקים אותן בעצמם. זו לא דרך נהדרת ללמוד... כך שלפחות היא בדקה. גם זה משהו.
 
מאתגרות מבחינת הישבן

אני מסכימה איתך שזו עבודה קשה.
ובאמת - למורה יש 40 תלמידים רק בכיתה הזאת, ואני מנחשת שבאותו שבוע היא בדקה עשרות רבות של מבחנים.
 

Ani15

New member
לא ראיתי את המבחן

אבל תלמיד שיודע ומפספס רק בפרטים הקטנים לא מקבל 21 (אלא אם זה מבחן אמריקאי ואין אפשרות לבדוק את הדרך, ואז המורה באמת לא תדע מי יודע ומי לא). אם המורה בדקה את זה כך וניקדה רק לפי התשובה הסופית ולא לפי הדרך, יש מקום לערער על שיטת קביעת הציון, כי זה לא מעיד על הידע (וזו, בל נשכח, מטרת הציון). אם זה לא, יתכן שיש בעיה. בכל מקרה המורה היא הכתובת (ואם לא היא אז רכזת המקצוע או רכזת השכבה וכו).
 
דווקא יש, כל מורה והשיטה שלו

והאמת שזה מקובל עליי. היא המורה, היא חושבת שחשוב שהילדים ילמדו לענות לאט ובזהירות - אני איתה. שהילדה שלי תלמד לענות לאט ובזהירות.
אני לא מתווכחת עם מורים על שיטות הלימוד.

הבעיה שלי היא התקשורת. כשהתקשורת היחידה היא מספרית - זה לא מספיק טוב.

כמו שכתבתי למטה - המורה המסויימת הזאת, משום מה, לא כלכך תקשורתית. לא עם הילדים, בכל אופן. אבל הילדים פנו למחנכת, והיא לקחה על עצמה לדבר עם המורה.
 

בת האש

New member
יש נקודה אחת שאני לא מבינה

למה *את* היא זו שעושה את זה? לרגע בדקתי אם אני בפורום "הורים לילדים ביסודי"...
&nbsp
היא כבר אמורה לקחת אחריות על הלמידה שלה בעצמה. לדעת בעצמה אם המבחן באמת לא הוגן ואם היא באמת יודעת את החומר (למשל לקחת שאלות מהבגרות, בתור מדד אובייקטיבי). אם הוא באמת לא הוגן, אז להתעלם. אם היא לא יודעת את החומר, אז לחפש איך להשלים.
&nbsp
מתמטיקה (בניגוד לספרות למשל) זה מקצוע אובייקטיבי מאוד שיש בו מעט מאוד מקום לפרשנות. תלמידים אמורים לדעת להעריך בעצמם את הרמה שלהם, בהתאם ליכולת שלהם לפתור תרגילים ו/או להוכיח דברים בצורה נכונה.
&nbsp
נכון, המורה לא יוצאת טוב. אבל גם המרצים באוניברסיטה לא כולם טובים, ומגיע גיל בו כבר אמורים להצליח להתמודד עם הדברים האלו לבד, בלי עזרת ההורים.
&nbsp
עם כל הכבוד, הבן שלי עדיין ביסודי, ולא יחשוב לאבד אמון בעצמו בגלל ציון נכשל. אני מצפה מילדים שכבר לא ביסודי שלא יהיו שבריריים כל כך, ואם הם כאלו שבריריים, אז הבעיה היא בבטחון העצמי, לא במורה.
&nbsp
ואפילו מנקודת מבט תועלתנית נטו - תדאגי לבת שלך. שיהיה לה בטחון *עצמי* - כלומר, כזה שלא יהיה תלוי בהערכה חיצונית או במידת ההצלחה שלה במקצוע זה או אחר. שתהיה לה יכולת להעריך את עצמה אובייקטיבית. שיהיו לה מיומנויות למידה כדי להבין אם חסר לה ידע במשהו ולהשלים אותו.
&nbsp
לדעתי הטעות של המורה היא קטנה. זו אכן טעות, אבל ההשפעה שלה זניחה. אם היא לא זניחה, זה בגלל בעיות קודמות שיש לנערה או לנער. ועם כל הכבוד, זה לא התפקיד של המורה לדאוג לבעיות הרגשיות של הנערות והנערים בכיתה. בשביל זה יש להם הורים.
 
אגיד לך למה אני. כי הילדה קבעה פגישה עם המורה

למורה יש שעות קבלה. הילדה קבעה פגישה.
ילד אחר היה בפגישה לפניה, ואמר לה שהפגישה איתו התאחרה, ואחרי הפגישה איתו המורה יצאה מבית הספר.

הילדה קבעה שוב, והמורה שוב לא הגיעה.

אני מבינה. מורים הם בני אדם. לפעמים פגישות מתבטלות. אבל אני מקווה שאישה שמבטלת פגישה עם ילדה בת 14 בלי להודיע לילדה, תגיע לפגישה עם האמא....
 

בת האש

New member
מצד אחד, המורה הזו מוצאת חן בעיני פחות מרגע לרגע

ואני אפילו לא מכירה אותה.ואני ממש יכולה להבין את זה - וזה נכון, מורים לרוב מכבדים את ההורים יות רמאת התלמידים שלהם (וזו ממש לא נקודה לטובתם, בטח לא במקרה כזה).
&nbsp
מהצד השני. יש לי חברה, יש לה ילדים קצת יותר מבוגרים משלי. בתיכון בה לומדת הבת יש הייתה בעיה עם המורה לפיזיקה. הוא היה מורה טוב (שזה כבר טוב), אבל נתן שיעורי בית שלחצי מהכיתה לקח שעות להכין. אני לא ממש יודעת את הפרטי של המאבק, אבל הבת לקחה בו חלק אקטיבי.
&nbsp
השתתפו בו גם ההורים - גם חברה שלי - אבל הוא התחיל מהילדים. הילדים התלוננו למחנכת, ולמנהל, ולא עזבו את הנושא במשך שבועות, ובאו לפגישות, וארגנו דברים.
&nbsp
אם המורה לא בסדר, פונים למחכנת, לרכזת השכבה, למנהלת... עד שמקבלים תשובה. אני לא יודעת באיזה גיל בדיוק היכולת הזו אמורה להתפתח, אבל ממה שאני רואה מסביבי זה לא רק תלוי בגיל. יש אנשים מבוגרים שלא יודעים לעשות את זה. אם המערכת אומרת להם "לא" הם נשארים חסרי אונים ולא יודעים מה לעשות.
&nbsp
אז לי זה נשמע כמו הזדמנות מצויינת לתרגל את המיומנות המאוד נחוצה בחיים - איך להתמודד עם מישהו במערכת של אממלא את תפקידו. ולעשות את זה בהקשר בו תוצאות ההתמודדות לא משפיעות על כלום, וההורים יכולים להתערב בכל רגע.
&nbsp
ותכלס? ארבע עשרה זה כבר כיתה ט', לא? היא כבר לא ילדה קטנה. זה זמן טוב ללמוד קצת אסרטיביות.
&nbsp
<וכל זה בלי קשר למורה. היא יוצאת ממש גרוע מהתיאור שלך, ואין לי מילים טובות עליה>
 
בסוף כמה ילדים, בתי ביניהם, פנו למחנכת

באו למחנכת ואמרו לה שהמבחן ״לא פייר״.

המחנכת אמרה להם שהיא תבקש את עזרת רכזת המגמה לעבור על המבחן, לראות אם היה קשה מדי, ובהתאם - יחליטו מה לעשות.

מה שיפה זה שאכן הבת מרגישה כבר יותר טוב, מעצם זה שהיא פעלה, ושהיא חלק מקבוצה (לא עציץ יחיד....), ושהמחנכת הקשיבה לטענות שלהם בכבוד.
 
למעלה