מחר טסט ראשון מקווה שאחרון אחרי xx שיעורים

מחר טסט ראשון מקווה שאחרון אחרי xx שיעורים

אני רק מאחלת לה שתעבור. ליתר נדאג אחר כך. עשתה כברת דרך רצינית ועוד הרבה ללכת.

דירנ בירושלים סיוט למצוא. יש ועדת קבלה של ממש לכל חדר.

היא נדה בין תקווה ואמונה לייאוש. מנסים ליהיות שם בשבילה.

היא סובלת. אני חוששת לה. דואגת.

רק תעבור את מחר בשלום נפשית. לא חשוב הטסט. חייבת.להתחשל נפשית.

היא נדה בין עצמאות מבורכת לבין ייאוש עמוק ומציף.

תחזיקו אצבעות?
 
בהצלחה

כתבתי לך כרגע הודעה בשרשור הקודם ואני מעתיקה אותה לכאן שלא תפספסי אותה...


1. לימודי אומנות, ביחוד בבצלאל, יגרמו לבת שלך ליצור מבפנים, לחטט בתוך מעמקי הנפש (לפי התאורים שלך יש הרבה פצעים בנפש הזאת) וליצור מתוך הקרביים...
יכול להיות שזה לא יביא לה פרנסה טובה, לפי רצון האמא היהודיה (תיכף נדבר על זה), אבל זה יכול להביא אותה לעשות שלום עם עצמה ועם העולם ויכול להיות שבסוף הלימודים האלה היא תהיה אדם יותר שלם ויותר מאושר. מצד שני, וזה תמרור אזהרה גדול, יכול להיות שהחיטוט המעמיק הזה יוציא החוצה מהפצעים מוגלה, וזה עלול לכאוב, ולכן חשוב מאוד לעקוב אחרי מה שקורה עם הנפש שלה בזמן הלימודים, אני הייתי מוודאת שהיא רואה פסיכולוגית טובה במהלך הלימודים בבצלאל, יעלה עוד כסף אבל יכול להביא אותה בסוף המסלול לשלום עם עצמה, ואולי זה ישנה את העתיד הכל כך עצוב שאת צופה בשבילה.

2. אני מכירה די הרבה אנשים שלמדו אומנות... אחד מהם הוא פרופסור לאומנות באוניברסיטה. חברה אחרת המשיכה ללמוד לתואר שני בטיפול באומנות, והיום יש לה קליניקה לילדים אוטיסטים, והיא מטפלת בהם בעזרת אומנות. חברה אחרת היא מורה לאומנות בבית ספר. לימודי אומנות נותנים מעטפת של יכולות שמהם ניתן להמשיך קדימה לדברים אחרים... לא כל אחד נולד להיות רופא או עורך דין כמו שכל אמא יהודיה רוצה, תואר ראשון הוא התחלה, משם היא יכולה להמשיך להמון כיוונים. יש לך בת מאוד מוכשרת, המוסדות שאליהם התקבלה הם מוסדות מעולים שיתנו לה מקצוע ברמה מאוד גבוהה ומשם היא תמשיך... היא תגמור את בצלאל בגיל 24 בערך, משם יש עוד כמה שנים שבהן אפשר להמשיך לרכוש מקצוע... בשביל הרבה מקצועות היום, תואר ראשון ממש לא מספיק.

3. ובשבילך... אני מציעה לך ללמוד קצת על דמיון מודרך... דברים שאנחנו חושבים, ובטח דברים שאנחנו כותבים, מגשימים ומנציחים את עצמם. אם תלמדי את עצמך, לחשוב בצורה חיובית, יכול מאוד להיות, שגם את וגם האנשים שיקרים לך, יהיו הרבה יותר מאושרים.
כשאת קמה בבוקר ואומרת לעצמך: איזה יום דפוק, את מנציחה את העובדה שהיום הזה יהיה דפוק... אבל אם תקומי בבוקר ותחליטי שזה יום נפלא, אז אפילו אם בהתחלה זה לא ירגיש ככה מבפנים, זה יהפוך להיות יום כזה. אם תקומי ותחייכי לאנשים שנמצאים מסביבך, גם היום המעונן שלהם יכול להתבהר ולכולם יהיה יותר נעים וטוב ביום הזה. גם אם את לא מאושרת, אם תסתכלי על החצי המלא של הכוס זה יתן לך סיבות להחליט להיות מאושרת, בהתחלה זה ירגיש מזוייף, אבל בהמשך, ואם תתמידי לאורך זמן, זה יכול להשתלט עליך ויכול להיות שבאמת תתחילי להרגיש מאושרת מהפבנים. נסי להשאר 10 דקות במיטה כל בוקר כשאת מתעוררת, עצמי את העניים ותראי ותדמייני רק צהוב של שמש, חפשי את המחשבות הטובות שלך ותתמקדי רק בהן לעשר דקות שלמות... את תראי איך זה יעזור לך. אפשר ללבוש חיוך כמו בגד ועם הזמן הוא יהפוך לאמיתי, וחיוך זה דבר מדבק... נסי לחייך לשעה ותספרי כמה אנשים מחייכים אלייך בחזרה.

את חייבת לעבוד קודם כל על עצמך כדי שיהיה בנפש שלך מקום לעזור לילדים שלך ונשמע שהם צריכים אותך. את בראת ויצרת אותם ורק את יכולה לעזור להם להיות מבוגרים מאושרים ומסופקים. אף פעם לא מאוחר מידי.
 

נומלה

New member


אם כי רבים וטובים עוברים רק לאחר כמה טסטים. אין להלחץ מכשלון בטסט ראשון.
 
תודה לכולם. רק שתלך רגועה ולא תהרוג את הבוחן


לא משנה אם לא תעבור אבלמזה כן יוריד מהלחץ של המשימות.לביצוע לפני המעבר וגם הערך העצמי שלה. נדבר מחר
 
הבטחתי לעצמי שאעדכן. קיוויתי שהעדכון יהיה

חיובי. זה אפילו נראה ככה מהדיווח שלה אבל היא לא עברה. 70 שיעורים.

מילא זה, אבל עכשיו זה לחכות שלושה חודשים לטסט נוסף הווה אומר המון המון שיעורים נוספים שאין לה זמן בשבילם בכלל כי בסוף אוקטובר מתחילים הלימודים.
 

אור2221

New member
אני לא חושבת שלקחתי פחות מזה

וזה מבאס והכל, אבל אני לא חושבת שזה מאוד חריג.
 

שרי 55510

New member
לאיה - זה בכלל לא חריג.

יקירה ,
זה בסטנדרט של היום,
הטסטרים לא ממהרים להעביר את הנבחנים, לפני 150 שעורים,
כך שהיא בכלל לא מקרה חריג,
וכדאי שתעודדי אותה בנתונים הנ"ל ,ובהמשך היא תצליח.
&nbsp
 
זה 19 אלף שקל. מה אני? רוטשילד?!

אלוהים אדירים...אנחנו עברנו ב20-28 כן בטח ששמענו על כאלה שעשו 6 טסטים אבל זה היה נדיר. שני ילדים בו זמנית. אוניברסיטה. מעונות, כלכלה....זה טירוף.
 

שרי 55510

New member
אכן ,מאז ומתמיד היו שיעורי -הנהיגה מאוד יקרים,אבל ,,

כעת יותר יקר בהרבה,מכיוון שפעם העבירו אחרי 30 שיעורים בממוצע ,
היום הרף עלה ל-150 שיעורים בממוצע,וזה אכן נטל כלכלי לא קל.
&nbsp
אני למדתי נהיגה לאחר שהתחלתי לעבוד במקום מסודר,הייתי בגיל 24, כך שהייתה לי כבר משכורת מסודרת,שאיפשרה את תשלום לימודי -הנהיגה.
כיום,בתנאי- היוקר הכלכלי, אולי עדיף לה להמתין, עד שהיא תתחיל לעבוד ,ואז היא תוכל ללא קושי לממן את לימודי -הנהיגה. (את הבסיס בלימודי-נהיגה היא רכשה,וזה הרי לא יילך לה לאיבוד.)
אולי יהיה קל יותר להמתין עם שיעורי -הנהיגה, מבלי הצורך "לקרוע את הכיס"עד שהיא תתחיל לעבוד ןלהרוויח משכורת משלה.
זו אופצייה שכדאי לחשוב עליה.
&nbsp
 

michal@gal

Active member
מנהל
זו כמות מוגזמת

הרף הוא לא 150 שיעורים אלא בסביבות 50-60.
גם הבת הגדולה, שעברה בטסט חמישי, לא עברה 100 שיעורים.
&nbsp
.הבן התחיל עכשיו ללמוד, על אוטומטי, והמורה הבטיח שיעבור טסט אחרי 30 שיעורים.
&nbsp
&nbsp
 

לאונידס

Active member
לא מכיר רף כזה של 150 שיעורים

מכיר עשרות בני נוער שעברו בשנה האחרונה טסט, לא חושב שיש אחד שהגיע למספר כזה של שיעורים. גם 50 נחשב יוצא דופן והמון.
לפעמים לא עוברים טסט כי לבוחן היה מצב רוח לא טוב אבל בדרך כלל משום שפשוט לפחות בזמן הטסט התלמיד לא נהג טוב מספיק.
יש כאלה כשרוניים יותר בתחום (אחי עבר אחרי שמונה שיעורים בטסט ראשון ונוהג מצויין) ויש כאלה פחות כשרוניים לתחום הז וצריכים ללמוד יותר. כשרון פחות לנהיגה לא אומר שהאדם חכם פחות או נחמד פחות. צריך להמשיך ללמוד עד שנוהגים טוב מספיק. עדיף עוד שיעורים על פני תאונה.
 

שרי 55510

New member
בנושא המרות אחרי רשיון -הנהיגה, הזכרת לי נשכחות:

בתקופה שלמדתי נהיגה ,המורה נהיגה היה עושה לי מסלול נהיגה,מהבית -ועד למקום העבודה,ולכן,לקחתי שיעור נהיגה בכול יום ,בשעה שבע בבוקר,ובכך נפתרה לי בעיית -הנסיעות לעבודה, ולא נזקקתי להידחס בכול בוקר באוטובוס העמוס.
&nbsp
כשהגעתי לשיעור ה-28 ביקשתי מהמורה שיגיש אותי לטסט,ותכננתי לעבור בטסט הראשון - ולרכוש לי רכב חדש. (כפי שהזכרת, שפעם היו מעבירים ,בטסט ראשון) אכן ,עברתי את הטסט בהצלחה,בטסט הראשון.
ולאחר שבועיים הגשמתי את התוכנית וקניתי לי מכונית אופל -חדשה.
אבל ,,"איליה -וקוץ בה": כי התברר לי,שאין אפשרות להגיע ברכב -למקום העבודה ,
מכיוון שאין שם מקום -חנייה בקרבת-העבודה, ולכן נאלצתי להמשיך להגיע לעבודה באוטובוס בכול בוקר,ולהשאיר את הרכב מושבת ליד הבית.
למעשה,הרכב החדש שימש אותי מעט מאוד,אולי אחת לשבוע לביקור קרובי -משפחה,
ולא מעבר לזה,לא הפקתי ממנו ממש תועלת.
לבסוף גם עברתי למקום עבודה אחר,שהיה ממוקם חמש דקות הליכה מהבית,ומוקם בקרבת מרכז מסחרי ,שם גם יכולתי לערוך קניות,ולהגיע ברגל 5 דקות עד הבית.
באותם שנים,עבדתי מבוקר עד ערב, ולא נזקקתי לרכב.
וכך,אחרי כול המירוץ הגדול והמייגע להשגת רישיון -הנהיגה,מכרתי את הרכב במצב חדש, מאחר וכמעט ולא היה בו שימוש.
&nbsp
ככה פתאום נזכרתי ,מתוך מה שכתבת, על התקופה שעברנו בזמנו טסט במעט שיעורים,
מבלי לזרוק ים של כסף על הרבה שיעורים ,כפי שנהוג כיום- עד להשגת הרישיון -הנכסף.
&nbsp
 
איה, למה הלחץ על רישיון הנהיגה?

יש לבחורה כל כך הרבה לחצים כרגע, גם כלכליים וגם אירגוניים (למצא דירה, להתחיל שנת לימודים בבצלאל) למה היא צריכה רשיון עכשיו? אולי שווה להניח את זה בצד ולחזור לזה עוד כמה שנים כשהראש יהיה יותר פנוי?
אני התחלתי ללמוד נהיגה בסוף התיכון (לפני הצבא) וזה לא הלך... התגייסתי ועזבתי את זה. חזרתי ללימודי נהיגה אחרי הצבא וגם אז זה לא הלך... לא היה לי את הכסף והזמן הדרוש לזה, וזה לא בא לי בקלות... שוב עזבתי את זה וחזרתי ללמוד הנהיגה אחרי הלימודים כשהראש היה יותר פנוי וגם הייתה לי משכורת משלי לממן את זה בלי לחץ... פתאום בגיל 25 זה הלך נורא בקלות. היום אני נוהגת המון, קשה לי לדמיין חיים בלי רשיון נהיגה... אבל לכל דבר יש את הזמן שלו, צריך בשלות מסויימת בשביל נהיגה ואולי אין לה את זה כרגע.
היא לא תשכח את מה שהיא למדה, זה כמו לנסוע על אופניים, זה דבר שלא שוכחים... אולי שווה לעזוב את זה כרגע ולחזור לזה כשיהיה יותר נוח.
הרי כשתגור בירושלים לא יהיה לה אוטו... אז למה להלחץ גם בחזית הזאת עכשיו? צריך לבחור את המאבקים בחיים, אי אפשר להלחם בכל החזיתות יחד.
 
השאלה היא האם כשנאמר לה זה לא יביע אי אימון

כינעכשיו להמשיך זה דוב לחץ כמו שהסברתי ואני בהחלט חושבת שהיא לא בשלה וגם המקום אליו היא הגיעה אליו נקנה במאמצים רבים נפשיים וכספיים ולא צלח. מה לצערי רק מוכיח שצדקתי אבל מעבר לכסף ולעצבים אני לא מצטערת היא חייבת ללמוד שהעולם לא יתאים את עצמו אליה והיא אכן למדה את זה.

אולי זה מה שצריך לעשות...הלחץ נבע גם בגלל המעבר שלנו לעיר אחרת כך שהיה לחץ גם על הבן שמשךךךךךךך זמן בטירוף. גם הוא לא הבשיל עדיין אולי לא רוצה מספיק....

אולי הגיע הזמן להרפות. המחשבה היתה שגם אם היא לא נוהגת מושלם אבל תעבור את הטסט לפחות זה יהיה מאחוריה. לא צלח. תוכנית ב'. את צודקת. יש מצב שגם (נכון לאתמול בערב) ירדה מהדירה ותלך למעונות. זה יכול להשתנות אצלה כל רגע. יאוש וחוסר יכולת להתמודד עם תסכולים זה משהו מאוד חזק במשפחה
. כולנו צריכים להתבגר. כל אחד בתחומו.

תודה יקירה שנתת סוג של לגיטימציה גם לאופציה הזאת...יסלחו לי אלה שהציעו את זה בעבר (אולי) ושכחתי.
 
למעלה