שאלה להורים פה

[anunimi1231232]

שאלה להורים פה

הייתי שמח לשמוע את דעתכם כהורים

אני בן 26, סטודנט. לפני שנתיים עברתי לגור בשכירות וגם בגלל מתחים שהיו עם אמא שלי בעיקר.

אני מגיע ממשפחה מסורתית שעם הזמן הפכה להיות חילונית אך עדיין שמרנית- מתבטא בכך שאמא שלי עשתה לי קטעים על זה שעשיתי עגיל באוזן וגם לוחצת עליי למצוא בת זוג ולהתחתן על אף שאני לא מרגיש שזה הזמן עדיין.

ההורים שלי גם מעבירים עליי ביקורת שאני יוצא למסיבות וברים ואומרים שאלה מקומות מפוקפקים ורק פרחות וערסים הולכים לשם. זה הגיע לשיא כשהשבוע הגיעה להתארח משפחה של אמא שלי מחו"ל שגם לחצו עליי להתחתן ושהם הביאו מישהי שאולי יש לה שידוך בשבילי. עשיתי את עצמי זורם איתם אבל פשוט אין מצב. לרגע הרגשתי כאילו אני בבית חרדי ומכריחים אותי למצוא שידוך. כמובן שאני לא מקשיב להורים שלי אבל לפעמים יש לי רגשי אשמה שאני לא עושה מה שאמא שלי רוצה. אגב דיברתי כמה ימים לפני שהיא ניסתה למצוא לי שידוך והיא אמרה שתרד מזה אבל זה לא עזר.

מה דעתכם?

 

[אבושירילי]

דעתי היא שטוב עשית...

כשעברת לגור בשכירות. אמנם זה אולי קשה יותר מבחינה כלכלית (במיוחד לסטודנט) ואולי גם קשה לך קצת לעזוב את "הקן החם" שהיה לך בבית אבל במצב שנוצר הוריך פשוט לא הישאירו לך שום בררה אחרת (לדעתי, כמובן ) הוריך חיבים להבין שאתה כבר לא ילד אלא אדם בוגר שיש לו רצונות משלו ותפיסת עולם משלו וזכות בסיסית לחיות את חייו כהבנתו וכרצונו ועד שלא יבינו ויפנימו את זה, כנראה שתאלץ לגור מחוץ לביתם (גם בלי קשר לסיפור הזה בהחלט כבר הגיע הזמן שתעזוב את בית ההורים אבל זה כבר נושא לדיון אחר) אני לא נכנס כרגע לוויכוח עם הוריך על הדעות החשוכות שלהם (לדעתי) אלא רק מנסה לחזק את ידיך ולאמר לך שעליך לנסות ולמצוא את הדרך שבה תוכל להבהיר להוריך שדרך החיים שלך שונה משלהם והם צריכים ללמוד לקבל אותך כפי שאתה גם אם עדיין לא מצאת שידוך (פשוט תבהיר להם שכשזה ירגיש לך נכון אז כבר תמצא את האחת שתתאים לך) וגם אם אתה מתרועע עם "פרחות ועארסים" כהגדרתם (אגב, אני מוחה נמרצות על ההגדרה הזאת שלהם..) עדיין נשארת אותו בן שהם גידלו וחינכו וזה שאולי הפכת להיות חילוני, לא אומר שהפסקת להיות "בן אדם"..
אתה חיב למצוא את הדרך להסביר להם את כל זה כדי שיקבלו אותך כמו שאתה ויפסיקו להציק לך ולנסות לשנות אותך...
בהצלחה !

 

[xfwind]

ההורים שלך קרציות אבל תנסה ל"החליק" את הניג'וסים שלהם

באופן שלא יווצר ביניכם קרע עמוק.
תשאיר להם הרגשה שאתה מכבד אותם ומבקש שיכבדו את דיעותיך. נסה להראות להם שאתה שקול ויש עוד תפיסות חיים ועולמות ראויים.
לגבי המגורים - מצויין.

 

[adif11]

 

[נומלה]

דעתי

זכותם של הורים לנג'ס לילדיהם (גם הבוגרים), ומצופה מהילדים שמגיעים לבגרות, לנסות להבין את הלחצים של ההורים ולקבל אותם בנונשלנטיות. אז תפסיק להתנהג כמו טינאיוג'ר ותתחיל להפנים שאתה איש בוגר שמצד אחד זכאי לעשות כרצונו ולשים נזם באף, ומצד שני מתיחס בחמלה ואמפתיה להורים שלו. תגיע לארוחה בערב שישי, ותקשים לכל הלחצים של אמא, ותגיד לה "אמא אני אוהב אותך, אבל אני חי את חיי כפי שנראה לי". ובשבוע שלאחר מכן תקשיב לאותם לחצים ושוב תקח אותם לאוזן אבל לא ללב ותגיד לאמא אותו דבר. בלי רגשי אשמה אבל עם הבנה לצער שלה.

 

[אימם]

אלה הם החיים שלך

קח עליהם שליטה ורצוי שתבהיר את עמדתך באסרטיביות אבל בעדינות

 

[לאונידס]

דעתי שאתה צריך להתחיל להתנהג כמבוגר

בסדר גמור לשמוע דעות ותובנות מאחרים אבל אתה לא צריך אישורים לא מאמא שלך ולא מאנונימים בפורומים כדי לנהל את החיים שלך.
&nbsp
בקיצור אני ממליץ בדיוק להיפך ממה שעשית, כן להקשיב להורים שלך אבל לא "לזרום" או לסבול מרגשי אשמה כשאתה מחליט לנהוג אחרת.
&nbsp
קח אחריות, לטוב ולרע אלו החיים שלך

 

[חובטת שטיחים]

ההורים שלך רוצים בטובתך, אבל...

מה שהיה טוב ונכון לפני 30 שנה, כשהם היו צעירים, כבר ממש לא רלוונטי. זה נכון בענייני תעסוקה וקריירה ונכון גם לגבי זוגיות ומשפחה.
פעם ה"פטנט" לחיים טובים היה להתברג כמה שיותר מהר לתוך חברה גדולה (אגד? בנק?) להתחתן עם בחורה טובה (שיש להורים שלה כסף לחצי דירה...) ולהתקע ככה לכל החיים...
היום זה כבר לא ממש קיים... באגד ובבנקים יש רק עובדי קבלן בשכר קרוב למינימום, להורים של אף בחורה אין כסף לחצי דירה וממילא אף אחד לא ממש רוצה להיתקע באותו המקום לכל החיים...
אני מניחה שלהורים שלך יהיה קשה לקבל את זה שצורת החיים שלהם היא כבר פאסה ואתה לא מעוניין לשחזר אותה, לכן אל תנסה להסביר להם כמה הם טועים ואל תריב איתם, פשוט תעשה להם את ההצגה שהם רוצים לראות: שאתה מחפש בחורה (מה לעשות שלא מסתדר...) שאתה רציני בחיים וכל מה שהם רוצים לראות ולשמוע ואם הם מציקים (על עגיל או יציאות ובילויים), תחייך, תשתוק ותתעלם...

 

[שרי 55510]

תגובה מפורום למתבגרים,בק"ע הקשר המתוח עם האימא הדאגנית,,

שלום לך סטודט יקר.
ראשית, צעד נכון וחיובי עשית, כאדם בוגר ועצמאי,כשהחלטת, לעבור מ"הקן המשפחתי" , ולהתגורר בשכירות ,ובכך לאפשר לעצמך ,את המרחב האישי הנדרש לך בגילך.
&nbsp
(אגב,אני עשיתי צעד זה, של עזיבת "הקן -המשפחתי" ,מיד לאחר שהשתחררתי מצה"ל, מיד שכרתי דירה עם עוד שניים,סטודנט וסטודנטית,שחיפשו שותפים,בדירת 4 חדרים,
התחלתי לעבוד וללמוד,ומחיר השכירות היה נמוך, כי התחלקנו שלושתינו בשכ"ד.)
צעד המעבר לגור בשכירות,היה נחוץ לי, כי היה דרוש לי מרחב מחיה ,והייתה חשיבות רבה לחוש את עצמאות, למרות הקשר הנפלא עם המשפחה,לא רציתי להרגיש יותר תלות באף אחד,ורציתי לסמוך על עצמי.לכן הגעתי להוריי לביקור אחת ל-3 שבועות,ובכול שאר הימים כשלמדתי,במרחק של שעה נסיעה, נשמר בינינו קשר טלפוני ,והכול היה נפלא.)

ולעצם העניין בקשר שלך ,עם אימך:
בוודאי ברור לך ,שכול אימא תמיד דואגת, ומאוד רוצה שיהיה לילדיה את הטוב ביותר,
אבל,,
לא כול אימא יודעת איך להתמודד עם הדאגות מול הבן שלה, דאגות שכנראה מדירות ממנה שינה ,וזה מה שיוצר לעיתים מצבי התנגדות מנגד ,שגורמות לחץ ,ומתח.
לכן, קודם כול כדאי שתתייחס לאימך בהבנה, ל-צם דאגתה, אשר מגיעה רק מתוך כוונה טובה : דאגה אמיתית של אימא שאוהבת ,ושאיכפתית לעתידו של הבן היקר לליבה.
&nbsp
(הרי זה ברור ,שאם זו לא הייתה אימך, אלא אישה זרה, הרי לא היה נוצר מתח משפחתי,
כי לאדם זר,מה בכלל איכפת לו ממך ,מעתידך ,מעבודתך,מהצלחתך בלימודך,ועצם
קיומך בעולם ?
לכן,ברור שרק אימך יכולה להיות רגישה איכפתית לעתידך,אתה הבן שלה שהיא הכי אוהבת ובאופן טבעי דואגת גם לגורלו.
בגדול עליך להסתכל על המצב הנתון, כרצון אמיתי וחיובי מצד אימך.
אבל,,
גם לך יש חיים משלך ,ולכן אתה יכול בדרך מכובדת לשוחח איתה,ולומר לה ,
שאתה מאוד מעריך את דאגתה אליך,ומכבד אותה ,ויודע שאיכפת לה ממך ,
ומהצלחתך בחיים,
אבל,,אתה מבקש לומר לה,שכול רצונך הוא,שהיא תאפשר להרגיש אדם בוגר ועצמאי, שיש לך רצונות משלך ,ושאיפות משלך להצלחה ,וכול מה שאתה מבקש ממנה הוא,
לתת בך אמון ,ולסמוך עליך שאתה בדרכך ובקצב החיים שלך,בבוא היום תגשים את כול משאלותיה ,שהם גם משאלות לבך,ושתעשה זאת על הצד הטוב ביותר.
ושאתה רק מבקש שהיא תסמוך עליך,ואז היא תיווכח שהכול יסתדר על הצד הטוב ביותר.
&nbsp
לאחר שיחה זו, אימך תבין שאתה מעריך אותה מאוד,ומבין את דאגתה ,וגם
ששאיפתך להיות עצמאי ,לחיות את חייך,ושאפשר לתת בך אמון ולסמוך עליך.
&nbsp
בקשר לדאגה לנישואך: תסביר לה שכיום באוניברסיטה רוב האנשים בגילך הם רווקים,ורווקות, כיום לא ממהרים להתחתן מתחת לגיל 30 -35 ,כך שבסיום הלימודים תתמקד בנושא הזוגיות ובנושא בניית משפחה, ושאין מקום לדאגה.
&nbsp
לאחר שיחה כזו,אימך תבין שאתה לא מתנגד לרצונותיה,ולא שולל את דבריה, ושכול רצונותיה יתגשמו בבוא הזמן.
יחד עם זאת,אתה מסיר דאגה מיותרת מליבה,כשהיא יכולה לסמוך עליך,שהכול יסתדר בזמן הנכון ,על הצד הטוב ביותר.
&nbsp
כול-טוב .
והצלחה.
&nbsp
&nbsp

 

[אביבית135]

אל תיתן

לאף אחד להחליט בשבילך, בסופו של דבר זה החיים שלך ולא של ההורים שלך. בהצלחה