בכורה בת 12 שלא רוצה לבוא איתנו לשום מקום

[prahim123]

בכורה בת 12 שלא רוצה לבוא איתנו לשום מקום

אני לא יודעת מה לעשות, האם להרפות ולתת לה להישאר בבית? או להתעקש שתבוא איתנו.
למשל בא לנו לטייל כל המשפחה ביחד עם הילדים או ללכת לים. היא אומרת שלא בא לה וזהו. פעם אחד ממש רבתי איתה והיא באה בסוף. פעם אחד וויתרתי והיא נשארה בבית לבד וזה מבאס שהיא לבד בבי ואנחנו מבם (אפילו שהיא בחרה בזה).הא באה איתנו רק למקמות שהאוהבת ה או בריכה או מקם שקונים לה שם משהו....
מה אממליצים לתת לה להחליט אם לבוא או לא או לנסות לשכנע אותה (שזה לא קל).

 

[prahim123]

אנחנו כמובן מנסים להתחשב בה ולפעמים ללכת

למקומות שהיא אוהבת כמו בריכה.
אבל בא לנו שאם הולכים לטייל בטבע שגם היא תצטרף. זה כיף כל המשפחה ביחד.

 

[חובטת שטיחים]

אם יש משהו שחשוב לי שהמתבגר הצעיר יבוא

אני משחדת בארוחה בחוץ... כמובן ביקור אצל סבא וסבתא זה לא לדיון ולא לשוחד. וכן, גם מוותרת הרבה (הוא כבר לא כל כך בעניין פקניק עם חברים שלנו או משפחה, למרות שיש ילדים בגילו שהוא מכיר).

 

[נומלה]

להחליט מה חשוב ולהתמקד בזה

למשל אם ארוחת ערב אצל סבתא ביום שישי זה חשוב אז להודיע שזה לא לדיון. טיול יומי בקניון, אולי חשוב פחות ולוותר. זהו גיל שבו מתחילים לגבש זהות עצמאית מחוץ למשפחה ולא יזיק להתחשב ברצונות שלה (אפילו אם את חושבת שביציאה מסויימת היא ממש תיהנה).
זה מתרחב עם הגיל.
בנוסף אפשר גם להציע לפעמים לצרף חברה, זה יכול לגרום לרצון להצטרף לפעילות.

 

[אביבית135]

לי זה עזר

גם אצלי הילדה לא רצתה לבוא, יצאנו בלעדיה, וכשחזרנו סיפרנו בהתלהבות איך היה כיף וכמה הפסידה, אחרי מספר פעמים היא השתכנעה וחזרה לצאת איתנו. בהצלחה

 

[הייתיאביבקיץ]

תנסו למצוא פעילויות שייהנו אותה

ויותר מזה - פעילויות שהילדה תרגיש שחושבים עליה. שמנסים להתחשב ברצונות שלה.

אם היא לא אוהבת ים, וגם עם חברות לא הולכת לים, לא הייתי מכריחה.

אבל כן חשוב לי למצוא מספיק פעילויות שישמחו את כל המשפחה

תנסי לחשוב איך אפשר לתכנן טיול בטבע, כזה שגם הילדה תאהב. מה היא לא אוהבת בטיולים הנוכחיים?

שבי עם הילדה. תגידי לה שאת אוהבת לבלות איתה. ואת רוצה שעכשו שתיכן תתכננה ביחד לפחות בילוי אחד פעם בשבוע - שישמח גם אותה. ותעזרי לה ברעיונות.

 

[בת האש]

אולי לחפש פעילויות שבאמת יהיו כייפיות לכל המשפחה?

"כייף לכל המשפחה" לא באמת כייף אם לה לא כייף. ולו היה לה כייף, היא הייתה באה איתכם. כמו שהיא באה למקומות שהיא באמת נהנית בהם...
&nbsp
מה שלא ברור לי - המצב שאתה מתאר הוא כזה:
* כשאתם הולכים למקומות בהם כייף לה, היא באה איתכם. כשאתם הולכים למקומות שלא כייף לה, היא לא באה איתם. מצויין!
* אתה רוצה שהיא תבוא איתכם למקומות שבהם לא כייף לה. אתה רוצה את זה בשמו של הקונספט של טיול משפחתי, שהיא מפרה. לכן אתה מתבאס. לכן אתה רוצה שהיא תוותר על ההנאה שלה בבית, שהיא מעדיפה על הטיול, תבוא איתך לטיול ותתבאס בטיול. כדי שלא תתבאס מזה שהיא שברה לך את התמונה המחשבתית של המשפחה המושלמת.
&nbsp
ואחרי כל זה, אתה לא שואל איך למצוא מה באמת טוב למשפחה, או איך לשחרר קונספטים מיותרים, אלא מה לעשות עם הבת שלך? כמובן שלתת לה להחליט! מה טוב בללחוץ עליה ללכת למקום שהיא לא נהנית בו, בשמו של רעיון?
&nbsp
&nbsp
ובאופן רחב יותר, הייתי מציעה לך לבדוק למה אתה רוצה לשכנע את הבת שלך לבוא למקומות שהיא לא אוהבת, ולמה אתה מטיל את האחריות על הבאסה שלך, עליה?

 

[קרפיון מעופף]

זו התחלה של תקופה

בגדול מתי שאת יכולה לאפשר לה להיות בבית, לא להתוכח ולאפשר. אם המשפחה יוצאת לשלושה ימים לטיול, ואת לא מרשה לה להשאר בבית לבד, אז צריך להודיע שהטיול הזה לא נתון לדיון, אם הולכים לחתונה שחשוב לך שתגיע להודיע שזה ארוע שהיא חיבת.
טיולים ופעילות יומית להגיד שיוצאים ותשמחו אם היא תבוא אבל זו החלטה שלה.
בנוסף הייתי אומרת לה שאת אוהבת שכל המשפחה הולכת ביחד ומבקשת ממנה רעיונות לדברים שהיא תרצה להשתתף. אבל אפילו אחרי שקבעת פעילות לפי בקשה מיוחדת שלה יקרה שברגע האחרון היא לא תרצה להצטרף.

 

[לאונידס]

למה לה לבוא לפעילות שלא כייף לה? כי כייף לך?

אם יש איזו חובה משפחתית אז ניחא, באים כי חייבים,
אבל את היית הולכת באופן קבוע לפעילויות שכייף לה ולא כייף לך?
&nbsp
רוצה שהיא תבוא? תתחשבי ברצונות שלה.
לא מתאימים לך הרצונות שלה? תניחי לה.
&nbsp
לא הבנתי את עניין השכנוע, מה האסטרטגיה? לשכנע אותה שמשהו שהיא לא אוהבת היא כן אוהבת? לא נראה לי שיעבוד.

 

[iris mom of two]

אני תמיד התפלאתי

עד איזה גיל הילדים הסכימו לבוא.
&nbsp
אבל, מעבר למחויבויות משפחתיות, תמיד שאלתי אם הם רוצים לבוא. אף פעם לא הכרחתי. בזה שנתתי להם את הבחירה, בזה שאני מכבדת אותם כבני אדם הרווחתי שהם מוכנים ולפעמים אפילו רוצים לבוא לעתים יותר קרובות. וכשהם לא רוצים? אז מניחים להם.
&nbsp
דוגמא טריה: הוזמנו לבית של חברים, כל המשפחה. שאלתי את הגדולה אם היא באה, היא אמרה כן. ברגע האחרון היא קבעה עם חברה לסרט (החברה בעצם גם הוזמנה). הן הלכו לסרט, אחרי הסרט התוכנית עם החברה השתבשו בגלל מזג האויר, היא החליטה להצטרף אלינו. החברה החליטה לחזור לביתה. אחרי כחצי שעה במסיבה הבת השתעממה ונסעה הביתה. אבל היה נחמד שהיתה איתנו קצת זמן.
&nbsp
הבת בת 21 ונוהגת, כך שהיה לה את החופש לעשות כרצונה. והחברים מאד שמחו לראות אותה, ולשוחח איתה במעט הזמן שהיא היתה שם.
&nbsp
היו שם גם שלושה בני שמונה עשרה שהגיעו עם ההורים מרצונם.

 

[adif11]

ברוכה הבאה לגיל ההתבגרות....

גם אנחנו לא ידענו איך לאכול את התופעה כשהתחילה אצל הבכור שלנו בגיל 13. די מהר הבנו שכך זה אצל רוב חברינו ושחררנו קצת. הגענו איתו להסכמה שיש מקרים בהם הצטרפותו קריטית לנו (אירועים משפחתיים וכד') וביתר ויתרנו. בלב כבד ובצער די גדול אבל ויתרנו. עם הזמן הוא התבגר קצת ובחלק מהמקרים מצטרף אלינו גם סתם כשאנחנו קופצים לאכול גלידה בערב עם אחיו הצעיר .
הכי חשוב- אל תקחו ללב ואלן תעלבו. זה טבעי ומאוד נפוץ בהרבה בתים בגיל הזה.

 

[מחשבות]

האמת היא, שאיך שאנחנו מכירים את זה, זה גיל

ההתפגרות ולא ההתגרות.

 

[adif11]

התפגרות נשמע סופי מידי

בחלק גדול מהמקרים המוח שלהם מתאושש אחרי כמה שנים ויש הטבה...

 

[מחשבות]

גיל הטיפש-עשרה הוא אכן מחלה קשה, שלרוב מתאוששים

ממנה בצורה מרשימה.

 

[לאונידס]

מה הבעיה בילד שמתבגר ומפתח העדפות משלו?

 

[מחשבות]

לחגמרי לא בעיה. עוד דור וילדים בני עשר

יחליטו על עצמם.

 

[לאונידס]

כל דור והילדים טיפה יותר חכמים

 

[סימון בוליבאר]

פה מדובר על גיל 12-13, גם בדורנו זה היה כך

זה בדיוק הגיל שאני ובנות אחרות מהכיתה הפסקנו להתלוות להורים ולאחים הקטנים לטיולים בשבתות וכל מיני כאלה. הילדים שלי עוד קטנים אבל לפי מה שנכתב פה זה לא השתנה

 

[michal@gal]

מה קורה אם מכריחים אותה לבוא?

אם היא מגיעה ומקלקלת לכולם את הבילוי כבר עדיף שתשאר לבד בבית.
&nbsp
אם היא נהנית כשהיא מגיעה גם אם בהתחלה לא רצתה, אז כנראה זו רק פוזה של מתבגרים ואז אין בעיה להמשיך להתעקש.
&nbsp
זה לא עניין של לנסות לשכנע. או שתתנו לה להחליט לבד, או שתקבעו שזו פעילות משפחתית שאליה היא חייבת לבוא. לא כל דבר צריך להיות פתוח למשא ומתן.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[lseugy]

לא יודע מה המליצו כאן כי לא קראתי. אבל אספר לך מה אני עשיתי.

יש לי שלוש שעברו את התהליך הזה, כך שיש לי "קצת" נסיון.
קודם כל זה חלק מתהליך ההתבגרות שכולם עוברים.
הכי חשוב: לא לשחד, לא ללחוץ, גם לא לגרום לה לקנא כשתחזרו.
הסיסמה שלי היתה: רוצה? טוב. לא רוצה? גם טוב. הכל בסדר כל זמן שכאשר היא לבד היא לא תעשה דברים מסוכנים (והסכנות רבות) מפתיחת דלת כשדופקים/מצלצלים (ולך תדע מי זה), מעיסוק באש או בחשמל, מהתקרבות לחלונות לא מוגנים ברבי-קומות, מטיפוס על כל מיני דברים או מעיסוק באינטרנט באתרים שכולנו לא רוצים שילדינו יגיעו לשם או ימסרו פרטים שלהם.
לבנות שלי היו הוראות מאד ברורות כשיצאנו מהבית בלעדיהן. סמכתי עליהן משום שמיום שנולדו (כל אחת בזמנה) שידרתי להן ללא הפסק: אני סומך עליך ואת יכולה לסמוך עלי. כשזה מה שמשדרים לילד ומטילים עליו אחריות (שמתאימה לגילו ועוד קצת), הוא עומד באחריות. חשוב לו להוכיח שהוא אחראי, שהוא שווה, שאפשר לסמוך עליו וכו'.
&nbsp
לדוגמא: השניה שלי היתה בת 5 (לא בת 12 - בת 5) כשהיינו אצל סבתא. סבתא וסבא לא היו בבית. הם היו אמורים להגיע יותר מאוחר. אנחנו רצינו ללכת ולחזור. הבת לא רצתה. התעקשה. הסברתי לה שלא פותחים דלת לאף אחד וגם לא עונים. מי שצריך להיכנס - יש לו מפתח. לא עונים לטלפון (עיסוקים מסוכנים אחרים זה כבר היה טריויאלי מהבית אז לא קדחתי לה. כבר אז היא לא אהבה את זה). יצאנו. אמא שלי סיפרה לי אחר כך שכשנכנסו, ראו את הגברת יושבת וצופה בטלויזיה. כנראה היתה כחצי שעה או שעה לבד (ולילד זה המון זמן).
&nbsp
אז שלך בת 12. מה רע בלהיות קצת לבד? אל תקחי את זה קשה. אל תעשי מזה סיפור. מותר לה. זה בסדר. היא מפתחת אישיות עצמאית. כך היא מתרגלת עצמאות. אפשר מדי פעם להתקשר ולשאול אם הכל בסדר ומה היא עושה. לא כל חמש דקות.
&nbsp
את יודעת מה ההבדל בין אמא פולניה לרוטווילר? הרוטווילר משחרר בסוף. שחררי.