הדף פתוח בפני ומתלבטת ומתלבטת

הדף פתוח בפני ומתלבטת ומתלבטת

ברור לי שרוצה לכתוב בשביל לאורר
בשביל הסיכוי הקלוש ביותר שאולי מישהו יבין, חווה
ברור לי שלא יתנו לי עצה שתפתור את הכל, שתסדר את הכל, שתרגיע.
אבל לא רוצה לדבר עם מי שמכיר (לכן גם פתחתי ניק חדש)
דווקא מסוג של אופטימיות קלושה שאח"כ שדברים יסתדרו שלא ימשיך לחיות במוחם של אנשים.
אני דווקא כן מהמשתפים בדרך כלל אבל לתחושתי לא מצליחה להעביר את עומק הדברים וכולם, מהכרות איתי בטוחים שפשוט מדובר בילדה/ילדות חכמות/מתבגרות/עקשניות
אני מותשת.
מגיל מאוד צעיר בעלי אמר לי, כל פעם שהיה "קרייסס" שאנו הולכים למקום לא טוב, שככל שיגדלו יהיה קשה לתקן והכל יהיה קיצוני יותר.
מודה שבתוך תוכי האמנתי /רציתי שכביכול בגלל הילדות המתבגרת שלהם וכלל המקרים וההתנהלויות, כשיגדלו יתפכחו ויתבגרו וכאילו "ירוו" מהתבגרות סוערת
לצערי בעלי צדק וככל שמתקרבים לגיל ההתבגרות ברור שהשכל והבגרות באים דווקא לתחכום וכוח ולא להבנה והרמוניה.

אני מרגישה שאין לי כלים ואין לי כוחות ויכולות להתמודד איתה
בת 11 סך הכל וכל כך חזקה ואני כל כך (באופי כטיפוס ובמיוחד כאמא) נמנעת ממלחמות.
אני יודעת אומרים לא במלחמות ובחר את המלחמות שלך וכך כל פעם אני משכחתי להתנהלות שכזו
אבל היא פשוט יודעת לסובב את הדברים, ממש (כמה שלא יפה לומר) לטמון לי מלכודות.
יודעת להגיד את הדברים שדוקרים לי בלב שמשאירים אותי פעורת פה.
מכעסה עלינו שאנו לא באים לראותה בהופעה היום שכן אתמול ובכלל בזמן האחרון לא עושה הרבה ממה שצרכה/מבקשים ממנה ועוד מגיבה בכעס ורוגז וסוג של אלימות בטון דיבור ואתמול התפוצץ מול בעלי.
היא אומרת לי היום ש"יותר טוב לה לחיות אצל סבא וסבתא ואפילו בשואה היה יותר טוב לילדים כי לפחות עם כל הזוועות שם ההורים דאגו לילדים וחשבו עליהם ואנו בניגוד לזה אנחנו רק עושים לה רע ומתנהגים אליה בחוסר יחס ומעצבנים.."
כשקמה בבוקר וראתה שכלל הבגדים שלה שהיו מפוזרים בסלון ולא הספיקה/רצתה/ראתה לנכון לסדרם במהלך היום ואף כעסה שהוער לה על כך, הונחו בלילה על מיטתה. לקחה הכל והניחה על מיטת ההורים בעוד אביה ישן שם. כי היא מחזירה לנו.
אני נעה בין תחושה שהיא צרכה גבולות מאוד מצומצמים ונוקשים שהיא צרכה להבין שהיא זו שצרכה את עזרתנו ולא אנחנו צרכים לחזר אחריה ומצד שני התחושה שהיא ילדה שמאוד קשה לה לרדת מהעץ. שבאופיה מוכנה ל"תמות נפשי עם פלישתים". שבתוך עניין בטוחה בצדקת דרכה וביכולתה להיות חזקה ולנצח.
ועל כן כל סוג של "לחימה" מולה לא יביא לתוצאה הנכונה.

ובתוך כל הכאוס הזה והקושי והשבירות שלי, כעס ענקי על עצמי שלא מצליחה להשתנות ששנים אנו חוזרים ושבים לאותה נקודה ובעלי "חופר" וצודק ואני.. לא מצליחה להשתנות. אם כן אז לתקופה קצרה ואז חוזרת לעצמי.
חשש ענק מהעתיד מהיום שתצא מהבית בטריקת דלת לאלוהים יודע איפה
שתרצה לעשות דווקא בדברים גדולים ומסוכנים
אני מודה ביני ובין עצמי וכאן בחסות החסוי שלפעמים עוברת לי המחשבה שעדיף בלעדי. שאילו לא היתי כאן אז אומנם היה עצב על אמא שאיננה ואיך היה יכול להיות טוב ואיתה ואולי כעס שנשארו עם אבא שהוא כביכול "הרע" בשל היותו מחנך ונוקשה יותר ודורש יותר ממני החמאתית והמרצה.
אבל בסופו של דבר, לחיים עצמם יעשה להןם יותר טוב.
יגדל אותן לבוגרים עם כלים להתמודדות עם העולם להצלחה
ובעלי גם הוא יוכל למצוא מישהי שתתאים לו יותר שלא יצטרך כל פעם לראות איך דברים לא מתנהלים על פי אמונתו ודרכו ולא בקטנה אלא בהלך רוח של בית.
ולי.. יהיה כנראה שקט
 

נומלה

New member
אוי

לפעמים קשה להיות בגיל הנעורים ולפעמים קשה להיות הורים של ילדים בגיל הזה, ואתם נשמעים כהורים שצריכים יעוץ וליווי מקצועי וזו לא בושה, זה יכול לשפר את האוירה בבית ולתת כלים להתנהלות מול המתבגרת.
אבל באמת לא באתם לראות אותה מופיעה כי היא לא עשתה דברים שביקשתם ממנה? מצטערת. אתם ההורים והמבוגרים האחראיים פה. הורים ומתבגרת זה לא שווי כוחות ולא "מחזירים לה". עד כאן כוח ההכלה שלי.
 
בני הנוער צריכים גבולות ברורים. אבל גם המון אהבה

את מתארת מצוקה מאד קשה, גם שלך וגם של הילדה. חבל. אני מצטרפת לזו שמעליי ומציעה ללכת לייעוץ.

שם יעזרו לכם גם להרגע ולהבין מה חמור ומה לא חמור, איך להגיב למצבים שונים. גם למצבים לא נעימים כמו שהיא מעליבה אתכם באמירה שהיה יותר טוב בשואה. גם יעזרו לכם ללמוד איך לעזור לילדה לרדת מהעץ.

ואני לא בטוחה שאת ״חמאתית״ כמו שאת אומרת.
אם אכן לא הלכת להופעה (סוף שנה?) שלה - את מאד לא חמאתית...
 

לאונידס

Active member
דיברת פה ממצוקה גדולה גם מול הבת וגם מול הבעל

אמנם כתבת פוסט ארוך אבל קשה לדעת להעריך ולנסות לייעץ, מה גם שלא ברור אם את מבקשת עצה או רק מבקשת לפרוק.
&nbsp
בתיאור שלך שני דברים נראים לי בעייתיים בהתנהלות שלכם.
הראשון הוא עונש שלא קשור למעשה. מה הקשר בין לבוא להופעה של הילדה (שבטח עמלה עליה זמן רב) לבין חובות שלא מילאה?
השני הוא שנכנסתם למלחמה שבאמת מתאימה לילדים בני 11. שמת לה את הבגדים על המיטה, כששמת את הבגדים בעצם קבעת שזו התנהלות סבירה אז הילדה החזירה לך, שמה את הבגדים על המיטה שלך.... יכול להיות שהייתי נופל באותו מקום באותה צורה באותה סיטואציה אבל אני חושב שהבנתי מה קרה.
&nbsp
אני חושב שיש חלק טוב בדברים שתיארת שאת יכולה אולי למנף אותם לשיפור המצב.
הסיפור עם ההופעה ודרך ההתבטאות של הילדה (שלא אכפת לכם ממנה) אומר שהילדה משוועת לתשומת לב מההורים, התמיכה שלכם מאוד חשובה לה. למרות המילים הפוגעות נראה לי דווקא כפתח למשהו נפלא. תני לה איכפתיות, תני לה תמיכה, שבחי אותה איפה שמגיע לה. נראה לי שיש סיכוי מאוד גבוה שגזר עסיסי ומתוק יתן לך הרבה יותר ממקל.
&nbsp
והשני אני מציע שתחשבי עוד פעם על כללי ה"מלחמה". נראה שאת צריכה לחשוב על דרכי התנהלות של אדם מבוגר וכשאת מפעילה סנקציות שיהיו הסנקציות הנכונות.
בהחלט צריך להציב גבולות אבל בצורה נבונה.
&nbsp
מקווה שיצליח לך
 
אם לא מאוחר מידי- לכי להופעה שלה

אולי אתם צריכים יעוץ אולי אתם צריכים לעשות חושבים מחדש. לא להגיע להופעה זה עונש קשה וגם משפיל. לכל האחרים יבואו הורים ורק לה לא.
יש פה הצהרה פומבית על בעיות. וחוץ מזה זה דבר שאי אפשר להתחרט עליו. לכו להופעה דברו תחגגו את ההשיג.
מחר תדברו על כל מה שצצריך לדבר על כללי מלחמה ועל איך מתנהגים
 
קראתי את הפוסט שלך ומשהו זעק לי ממנו:

את בדיכאון. מצטרפת להמלצה על ייעוץ מקצועי והדרכת הורים בהצבת גבולות לילדה.
 
תודה לכולכם. באמת

מתנצלת שלא מגיבה מיידי, קצת בעייתי עם שינוי השם. אך קוראת ומעכלת
&nbsp
דיכאון... בזמנים שהכל עולה ובמיוחד כשאצל בעלי כלו כל הקיצים
כן אני מרגישה שבא לי במקרה הטוב ללכת לישון לשנה במקרה הרע להלם מהעולם
&nbsp
ברגיל אני לא כך.
&nbsp
קשה מאוד התחושה שברור לי שיש דברים בי אישית שאני צרכה לשנות
יודעת מה יודעת לייעץ על כך לאחרים
אך אני, מול הבנות שלי.. כלום לא מצליחה. בטח לא לאורך זמן
&nbsp
ייעוץ בהחלט על הפרק, מקווה שבעלי יאסוף כוחות ויסכים להצטרף (אין לו משהו נגד אך כבר עייף מ.. לנסות/להשקיע/להשתדל)
 
למעלה