יש הורים שחושבים שבהגיע הילדים לגיל 17-18 הם

[אני רק שאלה40]

אני לא בטוחה שזה הסכום ששולם אני רק מעריכה

הערך של רכב ישן מלכתחילה סביר להניח שווה כמו מערכת קולנוע ביתית וככה אם יש תאונה לא משתלם לתקן אותו. בעצם זה או להפסיד מחיר של רכב שלם בתאונה, או להפסיד השתתפות עצמית ברכב חדש.
באותה תאונה היה מצד שמאל שלי עוד רכב (הוא נכנס בשתינו במקביל) ושם הייתה פגיעה בשילדה. רכב כזה לא מחזירים לכביש... בכסף שהביטוח החזיר לה היא לא יכולה אפילו לממן חופשה משפחתית.
רק כדי להמחיש מדובר ברכב מסוג דייהטסו משנת 1995.
זה לא משתלם לעשות איתו תאונה והסיכוי שתפסידי את הנוחות שבשני רכבים הרבה יותר גבוה.

 

[KmoRakefet]

זה תלוי איך כל אחד מתייחס לאןטו שלו

וכמה קל לו לומר "אין דבר שנה הבאה נקנה חדש".

 

[אימם]

הבעיה היא שאין דרך להמנע מזה.

זה שלב שצריך לעבור...

נכון שזה כואב במיוחד כשזה אוטו חדש. אבל אם יש ביטוח זה מכסה את הנזק העיקרי.
חשוב מאוד לדבר עם המתבגר/ת שלא ישתו לפני נהיגה או לא ינהגו עייפים או במהירות וישמרו על הכללים (בתקווה שזה יחדור)

 

[KmoRakefet]

יש לי רעיון. אני אמכור את האוטו

מתי נהגת לאחרונה? זה לא תלוי בהם בכלל. אז שחזרתי מחו"ל א י מתה פחד בכביש ליד הבית. אנשים כאן מטורפים.

 

[אימם]

האמת שמאז התאונה האחרונה...

הבת שלי בעצמה לא רצתה לנהוג. הכרחתי אותה לנהוג (עד שחברת הביטוח שללה את הביטוח המקיף)
לא רציתי שתפתח חרדת נהיגה...
והיום היא נוהגת פחות ואין לה דרישות...אנחנו מסיעים אותה הרבה

 

[אור2221]

קחי בחשבון את אופציית האופנוע

אופנוע יותר קל לממן, ויותר קל לקנות.

מה תעשי אם הבת שלך תאמר "טוב, אין לי רכב, לא יכולה לקנות רכב כי זה עולה הרבה, אני אקנה אופנוע..."

יש לי אח בן 18, נוהג על הרכב המשפחתי (במשפחה שלי לא קנו רכב חדש בחיים, אבל יש שני רכבים) ועשו לו ביטוח, כי עד שהילד שלך יוכל לממן רכב+ביטוח+רישיון, הוא יהיה בן 22 אחרי צבא.
מה את מצפה שיעשה בתור חייל שחוזר הביתה ורוצה לצאת עם חברים ביום שישי? שיהיה תלוי בתחבורה ציבורית, או שאת תחזירי אותו מבילויים בשלוש לפנות בוקר?

אם הבעיה היא מימון רשיון זה דבר אחד, אבל לצפות ממנו לממן רכב נראה לי מופרך...תציעי לו סיוע לרכוש רכב זול (רכב בן 10).

 

[KmoRakefet]

כשילדה או ילד בן שש עשרה שואלים על רשיון נהיג

ה וזאת התשובה הנסיון היה לגרום להבין שיש עוד זמן וכשיוכלו לממן וכו....בנסיון להרחיק אותם מהמחשבה הזאת. אופנוע...על גופתי...

סיוע...כאמור כפי שכבר עייפתי מלכתוב

נחשוב ונשקול. אוף עכשיו את חייבת להעלות את העניין של הצבא. אני אפסיק לישון מעכשיו ודי. אי אפשר להתמודד עם כל דבר בעיתו?! מבטיחה לך שיהיה בסדר. את הפחדים שלי העיליתי כאן. את חוסר הבשלות שלי. את חוסר הרצון שלי לשתף בצעצוע שלי מישהו אחר. כן אני לא בוגרת מספיק אבל בסוף....אני בסדר אכשהו. תאמיני לי שבסוף אני בסדר. בסוף אני בוגרת ואחראית ושקולה ולא אמא רעה בכלל. מבטיחה לך.

המון תודה

 

[dify]

אם יותר לי לענות

אני לא מהפורום ולגמרי במקרה נקלעתי לדיון הזה, אבל ההודעה הזו שלך העלתה בי זיכרון..

אצלי ההורים התעקשו שנעשה ואף מימנו רישיון נהיגה (לדעתי זה סופר חשוב ושימושי לחיים) אבל מראש הודיעו שלא יהיה לנו רכב לנהוג עליו (לא בגלל שיקולי כסף אלא בעיית ניידות), את מספר הפעמים שנהגתי על הרכב של הורי עד גיל 30 אפשר לספור על יד אחת..

אז תתפלאי לשמוע, שלהוציא רישיון על דו גלגלי ולקנות אחד כזה זה לגמרי בתחום היכולת הכלכלית של בן 18.. וגם אני וגם אחי, למרות שהיינו ילדים טובים, בכלל לא שאלנו את ההורים (אני משערת שידענו שהם יתנגדו), ברגע שיכולתי להוציא רישיון על דו גלגלי בלי מעורבות של ההורים (גיל 18+ לא צריך חתימה של ההורים), הלכתי ולמדתי והוצאתי רישיון ומצאתי כלי לקנייה, ורק אז באתי להורים שלי ואמרתי להם- אני הולכת לעשות את העיסקה הכלכלית הכי גדולה בחיים שלי (קניית קטנוע

) תחליטו אם אתם באים איתי לבנק או לא. לגבי עצם הנהיגה על דו גלגלי הם לא יכלו לעשות שום דבר! יכלו לצעוק "על גופתי המתה" עשרים פעם, לא היה עוזר להם בשיט! גם אני וגם אחי נהגנו על דו גלגלי מעל עשור.


אז אני מסכימה עם מי שכתב לך, שכן, בהחלט יכול להיות שהילדים שלך יחפשו פתרונות אחרים, ודו גלגלי הוא לגמרי פתרון, ואת לא תוכלי לעשות שום דבר נגד החלטה שכזו אם זה מה שהם יחליטו.


לא הצטערתי מעולם על רישיון הרכב שעשיתי, אפילו שבעצם מעולם לא היה לי רכב משלי, תמיד יש תנאים שבהם נוח להיות בעל היכולת הזו (כולל זה שאני שוכרת קבוע מכוניות בטיולים בחו"ל, כולל זה שיש כלי רכב של בני זוג/חברים/משפחה מורחבת שאנחנו משאילים וכד' תכלס כן נהגתי על רכבים לא מעט אפילו שאין לי אחד משלי) וכולל זה שהיום בגיל 37 הרבה יותר היה קשה לי להתחיל לשלב שיעורי נהיגה, ואני שמחה שיש לי את הרישיון, הוא תקף לעד גם אם לא עושים בו שימוש, אני שמחה שהורי התעקשו שהוציא רישיון נהיגה לרכב גם אם אין רכב באותו רגע.

 

[מירי,]

זה בדיוק מה שאפשר לעשות.

מה גם שבהרבה ערים עכשיו יש תחבורה ציבורית (חינם???) למקומות הבילוי המרכזייים.

מי אמר שחייל בחופשה אמור לצאת לבלות עם הרכב של ההורים? זו לא איזו חובה (אישית אני אעדיף להחזיר ב 3 לפנות בוקר, אבל מאידך הוא יוכל לקבל גם את הרכב)

 

[אור2221]

בשלב מסויים יש מועקה מאוד גדולה

מכך שחברים שלך לוקחים את הרכב של ההורים ומגיעים לקחת ולהחזיר אותך כל פעם הביתה ואתה לא מחזיר טובה. לנסוע בתחבורה ציבורית (בהנחה שגרים בת"א) זה בסדר, אבל לא כשאתה היחיד שחוזר בתחבורה ציבורית...

 

[מירי,]

עיניין של חברות.

הייתי הראשונה מהחבורה שהיה לה רכב (כבר בחופשת השחרור שהיתה כחודש) לא זוכרת שציפיתי מאחרים שייסיעו כמוני (כולם השתחררו שנה ויותר אחרי.....).
בעלי קיבל ראשון רק חצי שנה אחרי השחרור, לא זוכרת שמישהו ציפה ממני להחזיר הסעות, והוא השתמש בתחבורה הציבורית הרבה יותר מכולנו (עד שעבר לחיות איתי

)
אני לא דיברתי על תחבורה ציבורית אלא על זו שלוקחת בלילה למקומות בילוי- תתפלאי זה הגיע אפילו עד נהריה.

** למרות זאת כאמור הבכור שלי ייקבל את הרכב שלנו כשיהיה לו רשיון אבל ממש לא מהסיבות שציינת. (מסיבות הרבה יותר אנוכיות)

 

[KmoRakefet]

טוב אז עכשיו בואי נדבר על לחץ חברתי וגם

ל קונפורמיות....אני לא קונה מותגים לרוב וככה אני מחנכת את ילדיי כנ"ל לגבי רכב. אם אראה צל צילה של השפעת לחץ חברתי הם באמת לא יראו אוטו ממושב הנהג. כי לחץ חברתי לא נגמר בלמי יש אוטו אלא בדברים שהם כבר סכנת חיים.

 

[אור2221]

לא קשור לא ללחץ חברתי ולא לקונפורמיות

אלא לנצלנות, כשאבא של דני תמיד נותן את הרכב ואבא של יוסי אף פעם לא, אז בסוף אבא של דני יתחיל לשאול מה נסגר, ולמה הבן שלו צריך לעשות סיבובים להחזיר חברים בשתיים בלילה ויוסי לא.

אחי הצעיר נורא סבל מכך, שהחברים שלו היו תמיד צריכים לאסוף גם את החברה שלו, כי הוא לא יכול היה לעשות את זה בעצמו, והייתה בעיה של מקומות ברכב. ואז לפעמים הוא היה צריך לוותר על הבילוי עם החברים ועם החברה, כי לא לכל מקום היה אפשר להגיע בתחבורה ציבורית.
כשהוא הוציא רישיון בגיל 18, המועקה הגדולה הזו פשוט ירדה ממנו, שהוא לא תלוי בחסדי אחרים כדי לאסוף את החברה.

 

[נומלה]

האנשים כאן מטורפים?

לא נהגת בבוסטון.

 

[KmoRakefet]

ומה עם ניס? איטליה? תורכיה?

ומצד שני ארה"ב (אף אחד לא צפצף אפילו שהסתבכנו קשות בהיי וואי בתשלום), שוויץ, אנגליה, סקוטלנד, נורווגיה, שבדיה.

רק חזרתי לארץ חטפתי פחד. אבל!!! בשורות. היום הייתי חייבת לקחת את האמצעי לבית הספר. לקחתי את האוטו לראשונה מאז שקנינו אותו ונסעתי כמו גדולה.

בטח שיש פה פסיכים בכבישים והרבה. בן אדם שנדבק למישהו בכביש המהיר בבחינת אני נצמד אליך עוף מפה זה אלימות. העצבנות על הכביש.

זה נורא.

 

[נומלה]

לא נהגתי באירופה

בוסטון עד אתמול היתה בארה"ב. שם יותר גרוע מלנהוג בתל אביב, ועל ניו יורק אני בכלל לא רוצה לדבר.

 

[KmoRakefet]

נכון בוסטון היא בארה"ב. בניו-ג'רסי לא

היו בעיות. הכל היה סופר רגוע. להארלם לא נכנסתי. גם לא לברוקלין ובטח לא לניו-יורק עם רכב

 

[iris mom of two]

אבל אני כן

לא הרבה, ובעיקר רק לשדה התעופה, אבל לא רק. גם לתור בבית חולים, כשמיהרנו וכמעט איחרנו.

ירושלים ותל אביב הרבה יותר מפחידות. אני גם נהגתי בניו יורקץ ירושלים ותל אביב הרבה יותר מפחידות.

לפחות בבוסטון אני יודעת מה לצפות מהנהגים. אבל נכון, אני מעדיפה לנהוג בכבישים הקטנים מסביבי עם נהגים אדיבים

 

[נומלה]

זה מה שאני אוהבת באינטרנט

אפשר להשאר בדעות חלוקות. מכל הערים שנהגתי בהן (אני מודה שאני לא נכנסת לירושליים עם אוטו), בוסטון היתה הגרועה מכולן.

 

[meidadc]

בלי ציניות - זו גם אפשרות

לא יודע אם לשמוח זו המילה המדוייקת, אבל אפשרי שהורה יוודע לתאונה שעשו ילדיו והתחושות הבלעדיות יהיו כלפי שלומם של ילדיו ולא העיסוק בעלויות התיקון.

כשאני הוצאתי רשיון נהיגה (שמימנתי מכיסי), נהגתי באוטו של אמא שהיה בן 4 שנים (למיטב זכרוני).
אמא שלי נתנה לי את המפתחות ואמרה לי - סע. אני סומכת עליך שאתה זהיר. אם חלילה תדפוק את האוטו, זה בסך הכל כסף. העיקר שאתה בסדר.
היא רמזה לי שהיא תעזור לי בעלויות התיקון, אבל הדגישה שאם אקבל דוח על עבירת תנועה, אז אני אהיה חייב לשלם את זה.

בכל מקרה אני מצטרף לרוב הדעות כאן שאין פה שאלה של קבלת לגיטימציה לעשות את הפעולה ההורית שאת מוצאת לנכון לעשות. אתם ההורים. אתם תקבלו את ההחלטה שנכונה לכם, על פי שיקול דעתכם ובהתאם לסולם הערכים שלכם. שכל שאר החברים ובני המשפחה הרחוקים יקפצו לכם